כמעט מיותר לשאול את יאיא פינק אם צפה בראיונות הפוליטיים שנערכו בערוצי הטלוויזיה המסחריים במוצאי שבת. מנכ"ל תנועת דרכנו מוותר על התענוג. "הכל מאוד פרסונלי, נורא רכילותי, מי ישב עם מי, מי פנה נגד מי, מי ערק ממי, מי בגד במי", אומר פינק.

"אני נפגש עם אלפי ישראלים בחודש, בחוגי בית, במכינות קדם צבאיות, וכל זה לא מעניין אותם. אנשים בזים לפוליטיקה שלנו. הרבה יותר מדי אנשים מספרים לי שמתוך ייאוש אין להם כוונות ללכת להצביע. הסגנון הזה גורם לניכור גדול ולהרחקה ממה שחשוב באמת. השיח הפוליטי־תקשורתי פשוט רע לדמוקרטיה הישראלית, ומה שאנחנו, ב'דרכנו', מנסים לעשות, זה להחזיר את התקווה והאמון של הציבור בכוחו. פוליטיקה היא לא מטרה. כשמדברים אידיאולוגיה, גם אם יש מחלוקות, זה מחזיר את האמון של הציבור בפוליטיקאים".

דרכנו, התנועה האזרחית החוץ־מפלגתית הגדולה בישראל, פועלת בשטח כבר עשור במטרה לחזק את הערכים הדמוקרטיים והציוניים של ישראל. אנשיה הם בעצם כולם: דתיים וחילוניים, יהודים, ערבים, ימניים, שמאלנים, שמאמינים שמדינת ישראל צריכה לפעול על בסיס עקרונות מגילת העצמאות וברוח חזון נביאי ישראל: צדק, שוויון, שלום וערבות הדדית.

"המטרה שלנו היא לנסות לחבר אנשים מתונים מכל החברה הישראלית", אומר פינק. "אנחנו מרגישים שהחלוקה הדיכוטומית בחברה הישראלית עושה עוול, ואנחנו באים להגיד: בואו נמצא את המכנה המשותף של הרוב המתון. אפשר לקדם ערכים משותפים גם אם יש מחלוקות פוליטיות כאלה ואחרות. לא הכל סביב אדם כזה או אחר".

עם 400 אלף תומכים, גרעין של 8,200 מתנדבים ברחבי הארץ, 15,300 תורמים שהתגייסו ב־2020 לטובת מימון המונים לפעילות (מתוכם מחצית קבועים), אפליקציה של שיתוף ציבור וערוץ טלוויזיה שמבוסס על מימון המונים קבוע, פינק מאמין ביכולת של החברה האזרחית לקחת את גורלה בידיה - ולשנות את מה שטעון שינוי.

"הקמנו את דמוקרטTV, כי ככה אנחנו מחוברים לציבור הרחב ולא לאינטרסים צרים", הוא אומר. "בערוץ שלנו יש לנו 'אג'נדה קאונטר' - כלי טכנולוגי שבאמצעותו אנחנו מודדים כמה הפוליטיקאי שמתארח אצלנו מדבר על מהות ואידיאולוגיה וכמה צהוב וסלוגנים. עצם הטמעת הכלי הזה גורם לפוליטיקאים לשקול טוב את הדברים שלהם. זה חלק מהסיפור: לנסות לבנות כאן חברה ישראלית, תקשורת ופוליטיקה שמחוברות לרעיונות. מדינה היא לא אדם אחד, לא מפלגה אחת. מדינה היא סך כל האזרחים שלה. מאוד חשוב לחזור ולדבר על אידיאולוגיה ומהות בפוליטיקה ובתקשורת".

מערכות של הסתה

הם פועלים כבר עשור ברשתות החברתיות, בכנסת ובשטח. בין שבאמצעות הפגנות מחאה בשטח סביב נושאים כמו ההתנגדות לסיפוח, מצב מערכת הבריאות, חיזוק הערכים הדמוקרטיים של המדינה, ובין שבמרחב הווירטואלי. לדוגמה, הפגנת הענק הווירטואלית בספטמבר האחרון בהשתתפות למעלה מ־800 אלף איש שקראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא כישלון ניהול משבר הקורונה.

"בשנת 928 לפני הספירה התפצלה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות, בדרום יהודה ובצפון ישראל. והיום יש מי שרוצים לפצל אותנו שוב בין יהודה וישראל. מבחינתם, או שאתה יהודי או שאתה ישראלי. וכשאנחנו עסוקים בלתייג מי יהודי, מי ישראלי ומה מפריד אותנו, קל יותר להישאר בשלטון. קל להישאר בשלטון כשהכל מסביב כאוטי, כשאין אמון במערכות החוק, כשיש שנאה ברחובות, כשמערכת הבריאות קורסת, כשקשה כבר להבחין בין אמת ושקר, בין שופרות הפייק לבין עיתונאות", אמר פינק בנאומו.

חצי שנה אחרי אותה הפגנה נדמה שהקרעים הפנימיים הולכים ומעמיקים. מפגינים מותקפים על בסיס קבוע, כנסי בחירות מתפוצצים בגלל אלימות.

"נכון, אבל צריך לזכור שדמוקרטיה נמדדת בחוזק של חברה אזרחית. היא לא מתחילה ונגמרת במערכת הפוליטית. בחודש האחרון ביקרתי בעשר מכינות קדם צבאיות וראיתי: האזרחים, גם הצעירים שבהם, די מיואשים מהפוליטיקה. הכוונה לצדדים השונים של המפה הפוליטית. שכחנו שהפוליטיקה היא לא המטרה אלא כלי למימוש השקפת עולם. נראה לי שזה די נשכח ובשנים האחרונות אנחנו רואים במובהק עד כמה הפוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית מנהלים מאבק למען עצמם ולא לטובת הציבור הרחב.

זה חלק מהסיפור של דרכנו ושל תנועות אזרחיות בכלל: לנסות לקדם גם ערכים וגם מערכת שהיא לא מפלגתית, שמנסה להשפיע ולחבר מחדש את הציבור לחשיבות של מדינת ישראל ושל הפוליטיקה הישראלית. זה בסדר גמור להחזיק בדעות פוליטיות שונות וקצת שכחנו את זה. אף אחד לא בוגד ואף אחד לא פחות ישראלי מאדם אחר, בדיוק כמו שהיהדות לא שייכת למי שגר בבני ברק יותר מאשר למי שגר ברמת השרון. אי אפשר לאפשר הסתה נגד ערבים כי הם ערבים או נגד חרדים כי הם חרדים. בסוף זה יגיע גם אליך, כי ככה זה עובד במערכות של הסתה".

פינק (36), ירושלמי שמתגורר ביקנעם, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי ובעל תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית, הספיק להכיר מערכות שונות מקרוב. הוא ייסד את לובי 99, הלובי הציבורי בישראל, הוא חבר המועצה הציבורית צו פיוס, לשעבר מנכ"ל עמותת שכן טוב ושימש כראש המטה של יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ'. במהלך שירותו הצבאי סיים קורס קציני חי"ר בהצטיינות והיום משמש כרב־סרן במילואים.

מכל הדברים כולם, הוא הכי מוטרד מהכפייה הדתית. "הרבה ישראלים מפחדים מאוד מכל סממן יהודי, ואני חושב שזה קורה בגלל כפייה דתית", הוא אומר.

"זה רע גם ליהדות וגם למדינה. אני מסתכל על חברים שלי: הכפייה גורמת לרבים מהם לא לרצות קשר ליהדות. חבל. יש הרבה מאוד דברים נפלאים ביהדות. אנחנו צריכים להיות מדינה יהודית דמוקרטית, והשאלה ב־2021 היא מה זה אומר 'מדינה יהודית'. האם זו מדינת הלכה מקובעת או מדינה שנשענת על התפיסה שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ושהיהדות צריכה להיות שייכת לכולם.

הציווי הנפוץ ביותר בתורה הוא 'זכור כי גרים היינו בארץ מצרים', וכעת כשיש לנו מדינה משלנו אנחנו צריכים לזכור את המחויבות המוסרית שלנו כלפי 'האחר'. הגיע הזמן לנסח חוזה חדש בין הדת למדינה. מדינה שאין בה כפייה דתית, שיש בה פחות פערים חברתיים ויותר צדק ושוויון, תהיה מדינה יהודית יותר".

ימים ספורים לפני מערכת הבחירות הרביעית בפרק זמן קצר, קצר מדי, אנשי התנועה פועלים ביתר שאת להעלאת אחוז ההצבעה ביום הבחירות. חמושים בססמה: "75 אחוזי הצבעה וישראל נשארת דמוקרטית", "יש לנו אפליקציה בשם 'דמוקרטור', שמאפשרת למי שמתקין אותה בנייד שלו לסמן לעצמו בצורה מאובטחת את האנשים שהם בעלי פוטנציאל לא לצאת להצביע", מסכם פינק.

"אנחנו עוברים בכל הארץ וביום הבחירות עצמו נצא לעודד אנשים להצביע במטרה לשמור על ישראל דמוקרטית. ייאוש זה לא תוכנית עבודה, ואם לא בשבילכם, אז לפחות בשבילנו, הדור הצעיר שלא מתכוון לוותר על המדינה היחידה שיש לנו". 

הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם "דרכנו"