שלב ההוכחות במשפט נתניהו נפתח הבוקר (שני), והתובעת מצד הפרקליטות, עו"ד ליאת בן ארי פתחה אותו באומרה כי "עומד כאן ראש ממשלה בישראל שנאשם בהליך של קבלת טובות הנאה כלי תקשורת מרכזיים בישראל לשם קידום ענייניו האישיים. כתב האישום שהוגש לבית המשפט הנכבד כולל שלושה אישומים ממוקדים ומתוחמים ומבוסס על מארג ראיות רחב הכולל ראיות ישירות ונסיבתיות. חומר הראיות מבוסס גם על סוג ייחודי של ראיות - הקלטות של שיחות וכן מסרונים והודעות ווטסאפ מזמן אמת, כל אלה יוכיחו בצורה מלאה וברורה את האמור בכתב האישום".
נאום פתיחה תיקי האלפיים by maariv on Scribd
עוד טענה כי ישנם שלושה דברים ייחודיים לתיק הזה, כאשר הראשון הוא החוט המקשר בין האישומים, "האישומים, ובעיקר שני האישומים הראשונים, אך לא רק, עוסקים באותם העולמות: כוח שלטוני שיש לראש הממשלה, אנשי עסקים מרכזיים המחזיקים בגופי תקשורת, מערכות בחירות, רצונו של נאשם 1 להשיג סיקור תקשורתי מוטה לטובתו. האישומים עוסקים בנקודת המפגש, בהצטלבות, בין רצונם של אנשי העסקים ליהנות מן הכוח השלטוני העצום שבידי ראש הממשלה, עם רצונו של ראש הממשלה לייצר לעצמו דלת פתוחה להשפעה על גופי התקשורת המרכזיים של מדינת ישראל".
השני הוא מפגש האינטרסים הייחודי: "כתב האישום עוסק באנשי עסקים שהחזיקו בגופי תקשורת, נאשמים 4-2, אשר ביקשו מנאשם 1 בקשות שרק נאשם 1 יכול היה להיענות להן. אין עובד ציבור או נבחר ציבור בלתו של נאשם 1, שהיה בכוחו השלטוני לספק לאנשי עסקים אלה את מה שהיה דרוש להם. נאשם 4 ביקש חוק שבכוחו של ראש הממשלה היה לקדם עבורו. נאשמים 3-2 ביקשו רגולציה ואישורים שרק נאשם 1, בסמכויות הייחודיות שלו, יכול היה להעניק להם".
השלישי - חשיפת הסמוי מן העין: "באישום השני, המכונה תיק 2000, יש הצצה נדירה אל מה שקורה בחדרי חדרים. האירועים באישום הזה ממחישים את הלך הרוח והמחשבה של נאשם 1, ומבהירים עד כמה היה עמוק הצורך או הרצון שלו להשיג שליטה בגופי התקשורת. חרך הצצה נדיר זה, ממחיש מה ביקש נאשם 1 מנאשם 4, איש העסקים המחזיק גוף תקשורת, ועד כמה רחוק היה מוכן ללכת בשבילו. כפי שנראה, דרך מחשבה זו של נאשם 1 תלווה אותנו גם באישומים האחרים. הראיות המתעדות את השיח בין הנאשמים בזמן אמת מלמדות גם מה מוכן היה איש העסקים להציע לנאשם 1, על מנת לקדם את האינטרסים העסקיים כבדי המשקל שלו".
הטענות העיקריות של עו"ד בן ארי:
"נאשם 1 ע"פ כתב האישום ביקש להשתמש בכוחו השלטוני על מנת לקדם את מאווייו האישיים", אמרה והוסיפה: "מערכות היחסים בין נאשם 1 לבין נאשמים 4-2 היו מערכות יחסים של אינטרסים הדדיים, בין איש הציבור הנושא בתפקידים הבכירים ביותר במערכת השלטונית, ברשות המבצעת והמחוקקת, לבין בעלים של כלי התקשורת איתם הוא יכול להיטיב כלכלית, ככל שהם יענו לדרישותיו. מדובר באנשי עסקים שמה שעמד לנגד עיניהם הוא השאת רווחיהם ושמירת העסק שלהם".
היא טענה כי "מצד נאשם 1 זוהי טובת הנאה שהוא רוצה לקבל והיא שוות ערך רב עבורו - ערך שלא יסולא בפז קל וחומר בכסף, במובן המילולי ביותר של הביטוי - ערך אישי, פוליטי וציבורי.מצד נאשמים 3-2 ו-4 זו סחורה שהם יכולים להציע ולתת, כדי לקבל עבורה תמורה עסקית. זאת סחורה שלא שונה מכל סחורה אחרת - כסף, הטבות חומריות, מינויים. זאת סחורה שיש בה כדי להטות את שיקול הדעת של עובד הציבור.
ולכן - זוהי מתת מושחתת".
תיק 4000
"על פי האישום הראשון: התקיימה מערכת יחסים של תן וקח בין נאשם 1 לנאשמים 2 ו-3. נאשם 2 הוא איש עסקים. שהיה בעל השליטה בחברת בזק, חברת התקשורת הגדולה בישראל, והחזיק גם באתר החדשות וואלה. חומר הראיות מלמד, בצורה ברורה, כיצד נאשמים 3-2 ראו באתר וואלה אמצעי להענקת טובות הנאה מושחתות לנאשם 1, ולקבל באמצעותם מידי נאשם 1 הטבות שלטוניות".
עוד נטען כי "נאשם 1 ובני משפחתו, בידיעתו, דרשו מנאשמים 2 ו-3 דרישות שקשורות לסיקור שלו, של משפחתו ושל אחרים בוואלה וכן ניתנה להם גישה וזכות וטו למינויים של עיתונאים ועורכים בוואלה. בתמורה להיענות לדרישות האלה נאשם 1 פעל להיטיב עם העסקים שבבעלות נאשמים 2 ו-3, וזאת באמצעות סמכויותיו השלטוניות כראש הממשלה וכשר התקשורת".