ממשלות ברחבי העולם ניצלו את מגיפת הקורונה כדי לחסום את אנשי התקשורת מביצוע עבודתם ופגעו ביכולתו של הציבור לקבל גישה למידע חיוני - כך קבע מדד חופש העיתונות השנתי, שהעריך כי הרדיפה בסין אחרי עיתונאים תרמה להתפשטות הנגיף ברחבי העולם.

הדוח השנתי של ארגון עיתונאים ללא גבולות, אשר בוחן את מצב חופש העיתונות ב־180 מדינות וטריטוריות, ציין כי העיתונות הייתה חסומה לחלוטין או נפגעה משמעותית ב־73 מדינות, בעוד ב־59 מדינות נוספות הוטלו עליה מגבלות. על פי הדוח, הנתונים מעידים על "הידרדרות דרמטית" בגישה של התושבים למידע ועל עלייה במכשולים שהוצבו בפני אנשי התקשורת שרצו לסקר את החדשות.

"מגיפת הקורונה שימשה בתור טיעון לחסום את הגישה של עיתונאים למקורות מידע ולדיווח בשטח", כתבו מחברי המסמך. "האם הגישה הזאת תתחדש כאשר המגיפה תסתיים? המידע מראה כי עיתונאים מגלים שקשה להם יותר ויותר לחקור ולדווח על סיפורים רגישים, במיוחד באסיה, במזרח התיכון ובאירופה".

כך למשל באיראן (מקום 174) העמידו הרשויות עיתונאים לדין במטרה להחליש את יכולתם של כלי התקשורת לבדוק את המספרים האמיתיים של קורבנות הנגיף.

במצרים (מקום 166) אסרה הממשלה על פרסום נתונים שאינם מגיעים ממשרד הבריאות, בעוד בברזיל (מקום 111), קידם הנשיא ז'איר בולסונרו תיאוריות בלתי מוכחות שנופצו על ידי עיתונאים חוקרים.

בעיתונאים ללא גבולות הצביעו על רדיפת עיתונאים בסין (מקום 177 מתוך 180) ועל הצנזורה הנוקשה של הרשויות בימים הראשונים של ההתפרצות בווהאן כגורמים שתרמו להסתרת מקורותיה של המגיפה.

המדד מציב את ישראל במקום ה־86, שיפור של שני מקומות לעומת השנה שעברה. "התקשורת הישראלית חופשית להיות גלוית לב, וזה נדיר במזרח התיכון", נכתב בדוח. "למרות זאת, על אף קיומה של תקשורת עצמאית, עיתונאים חשופים לעוינות גלויה מצד חברי ממשלה. קמפיינים של השמצה הופעלו נגד כלי תקשורת ועיתונאים מצד פוליטיקאים, בסיוע של מפלגתם ותומכיהם, חשפו את היעדים להטרדה ולמסרים אנונימיים ואילצו אותם לבקש אבטחה אישית".