יעל שרר, מייסדת הלובי למלחמה באלימות מינית ומי שיצרה את הסרט הדוקומנטרי "כביסה מלוכלכת" המתעד את התהליך שעברה לאחר ההחלטה להגיש תביעה אזרחית תקדימית נגד אביה שהטריד אותה מינית, שוחחה היום (חמישי) עם אלון גל וליאת רון בתכניתם ב-103FM.
היא התייחסה לפרשת התקיפות וההטרדות המיניות של יהודה משי זהב ונסיון ההתאבדות שלו היום בבוקר והביעה את דעתה על הנושא.
"אני היום בת 38, מדובר בדברים שקרו כשהייתי ילדה" בהתייחסה לסרט הדוקומנטרי "כביסה מלוכלכת", "אני מנהלת היום ארגון אדבוקציה שעוסק בשינוי מדיניות וחקיקה, אבל הוא בעצם מתבסס על הניסיון והחוויות שלי ועוסק בייצוג של נפגעי ונפגעות אלימות מינית בגוף ראשון" הוסיפה על עצמה.
כשנשאלה על המורכבות בתהליך הפגיעה המינית, כשהמטריד לא יכול לעמוד לדין מסיבה כזו או אחרת, ענתה: "בגלל שאני מובילה היום ארגון שעוסק בהשמעת קול הנפגעים והנפגעות בגוף ראשון, חשוב לי להגיד – חשוב לשמוע אותם בגוף ראשון. אני בשום פנים ואופן לא יכולה לייצג לא את אלה שחושבים ככה ולא את אלה שחושבים ככה. אני מניחה שהדעות חלוקות".
"מה שקרה פה זה ניסיון לחמוק מאחריות וחבל לי מאוד שכך קרו הדברים, זאת לא הדרך", אמרה כשהתייחסה למקרה הספציפי של יהודה משי זהב, "אני שמחה מאוד על ההודעה שהתחקיר ישודר היום והקהל יוכל לצפות ב'עובדה' על מעשיו של משי זהב".
היא הוסיפה: "אני עמדתי מול הרשויות גם בבית המשפט, וגם מול המשטרה, הפרקליטות, מערכת הבריאות ומערכת הרווחה ובאמת כולן כשלו. אני מדברת הרבה על הדין וחשבון שצריכים לתת פה המערך והממסד. זה ממש לא שונה במקרה של משי זהב ובמאות ואלפי מקרים אחרים שהמערכת כושלת ומאכזבת את הקורבנות. הסיפור הזה היה ידוע שנים ואף אחד לא פעל נגד האיש הזה כדי להפסיק את זה".
שרר תיארה את האטימות המערכתית שהיא עצמה נתקלה בה בעת הגשת תלונתה: "אני הייתי ילדה, התלוננתי על אבא שלי שהוא פוגע בי מינית ומיד אח"כ אושפזתי בבית חולים. צוות בית החולים ידע שיש לי את הרקע הזה והתלוננתי, זה צוין בכל התיקים שלי, ועדיין כשהוא הגיע לבקר אותי ואני לא רציתי לראות אותו אז צוות בית החולים הסביר לי – ילדה, קטינה, שאי אפשר לעשות כלום.
"הוא האפוטרופוס וצוות בית החולים לא יכול למנוע מהם להגיע ולבקר אותי והם לא מתכוונים לעצור בעדו. ובזמן שאני מנסה להחלים מהנזק שהבן אדם גרם לי, הוא מגיע לבית החולים, עומד על מפתן החדר ונועץ בי מבטים כשאני מאושפזת במחלקת הילדים", אמרה.
כנשאלה האם נעשה ליהודה משי זהב עוול בפרסום התחקירים אודותיו בתקשורת, השיבה: "למה עוול? לקורבנות יש זכות לדבר על החוויה שלהם ועל מה שקרה להם. אם משי זהב לא רצה שידברו עליו – היה נמנע מעשיית המעשים. אם אדם הוא נקי כפיים לא יוצאים עליו הדברים האלה. לא מדובר באדם אחד אלא בעשרות קורבנות. יש פה עיתונאים רציניים, נעשה תחקיר ארוך".
עוד ציינה: "שמועות או לא שמועות, אני לא מכירה מקרים שבהם עלה תחקיר על אדם בעל שיעור קומה שמבוסס על שמועות. אני מכירה את העיתונאים בארץ שעוסקים בנושא הזה ואין מה לעשות, משי זהב זה משהו מאוד מתועד, מאוד נרחב וידוע. אנחנו כולנו במין מעמד כזה שבו בעצם יש הגנה על הקוזק הנגזל, ואני באמת בצער גדול על האקט שהוא עשה".
בסוף דבריה, התייחסה לדמותו המורכבת של משי זהב, שמצד אחד עשה המון טוב ומצד שני עומדות נגדו הטענות החמורות בדבר הטרדות מיניות: "אבל זה הרי עוד ניסיון לרדד את השיח. אף אחד לא טוב לגמרי או רע לגמרי ועברייני מין לא מגיעים רק בצורה אחת. אני מכירה הרבה עבריינים שתורמים לגמ"ח המקומי. אז מה?".