בעשור האחרון נפתחה החברה החרדית להכשרות מקצועיות של אלפים, בהם גם עובדים סוציאליים שהוכשרו להתערבות במצבי טראומה וחוסן נפשי בשעת משבר. אהרל'ה איינהורן הוא עובד סוציאלי קליני בשתי פנימיות במגזר החרדי ומומחה בתחומי הנוער ובריאות הנפש. ובמיוחד בתקופה זו, אלה ימים מהעמוסים והמורכבים שידע.
פחות משבוע לאחר אסון מירון, בו קיפחו את חייהם 45 בני אדם, הוא מספר בראיון ל"מעריב": "זה אירוע כל כך קשה בכל ההיבטים שלו, כך שכל התופעות האנושיות שאנחנו מכירים מעולם הטראומה, כולל הדחקה והכחשה, הן כאלה שאנחנו נפגשים בהן כעת גם אצל מבוגרים וגם אצל צעירים שאצלם המורכבות קשה יותר. וזה בלי קשר לעובדת היותנו חרדים, בני אדם הם בני אדם בסופו של דבר. זאת טראומה קולקטיבית בנוסף לאסונות הפרטיים הרבים ובחברה החרדית האלמנט של הקולקטיביות הוא אפילו חזק יותר מאשר במגזרים אחרים".
"מכאן", הוא מספר, "שהטיפול שלנו בקהילות ובצעירים הוא לא רק פרטני אלא גם ואפילו בעיקר קהילתי והוליסטי, בתקווה להגיע דרך מפגשי שיח קבוצתיים שאנחנו יוזמים של עיבוד קולקטיבי את התחושות, גם לאותו ילד או נער שזקוק לעזרה פרטנית. זה אירוע של נפגעי חרדה בהיקף ענק, אבל אני לא מאבד תקווה נוכח החיבוק לחברה שלנו מהציבור הכללי. חיבוק שגם מחלחל לרבות מהקהילות ומסייע בידינו. גם ההתגייסות של הקולגות שלנו מהמגזר הכללי כמובן שמסייעת".
העובד הסוציאלי ד"ר נתי בקר, הוא ראש אגף הרווחה של המועצה המקומית קריית יערים. בשיחה עם "מעריב" הוא מספר על הקשיים בימים האלה: "בתוך משפחה אחת שהגענו אליה עם שישה ילדים ראינו שש תגובות שונות לאסון גם ברמה המנטלית וגם ברמה האמונית. כל ילד הוא עולם ומלואו גם בחברה שלנו וידינו קצרות".
"היקף הטלטלה הוא אדיר"
"יש אלינו בכל היישובים המוני פניות מהורים חסרי אונים מול קריסה נפשית ופיזית של הילדים שלהם, שנחשפו לאסון במעגלים כאלה ואחרים אבל אנחנו לא יכולים לפגוש כל משפחה בכל קהילה. ולכן, אנחנו מתמקדים בעבודה עם מערכת החינוך. בישיבות, בסמינרים, זאת ברירת מחדל אולטימטיבית. למשל, כדי לסייע לכמה בחורי ישיבה בני 18 שסחבו גופות באסון וחווים מצוקה, נעזרנו בשירות הפסיכולוגי החינוכי שהוציא לשם פסיכולוג", הוא מספר.
ד"ר בקר מסביר עוד כי "ההיקף של הטלטלה הנפשית בעקבות האסון הוא אדיר. אנחנו פרסמנו הודעה מוקלטת שהפצנו לתושבים עם הדרכה פרקטית של מה להגיד לילדים, ואנחנו יוצרים קבוצות שיח גם של הורים וגם של נערים. זאת התמודדות ארוכת טווח ואנחנו רק בתחילתה. נצטרך הרבה כוחות למשימה הזאת".
"יש אנשים שמבקשים לשוחח עם עובד סוציאלי חרדי ויש רגישות תרבותית לגיטימית", מעיד איינהורן, "אבל יש גם רבים שמבינים שטיפול בטראומה הוא מקצוע ואינו קשור לחזות שלך או לערכים שלך. כן, בקהילות שלנו חשוב שיהיו גם אנשי טיפול חרדים אבל לא רק".
"כאנשי טיפול מוצאים את עצמנו שגרירים לא רק של מקצוע העבודה הסוציאלית שלמדנו אותן ממדריכים שברובם הם חילוניים, אלא גם של הפתיחות לקבל סיוע מאנשי מקצוע מכל המגזרים. החיבוק שהחברה החרדית מקבלת בימים אלה מהציבור הרחב מסייע לנו בכך מאוד", הוסיף ד"ר בקר.
על אמונה מוסיפים השניים: "ישנם כללים מאד ברורים של התערבות במצבי טראומה והם אוניברסליים. נכון, יש מאפיינים ייחודיים לחברה החרדית אבל אמונה יכולה להיות רק כלי מסייע בידינו. אנחנו לא משתמשים בה כשיטת עבודה ובהרבה מקרים אנחנו עומדים מול ילדים שהאמונה שלהם נוכח האסון מתערערת. לא תפקידנו כאנשי טיפול להיכנס למקומות האלה של מחנכים ועם זאת, אמונה היא כלי טיפולי לגיטימי, גם בחברות לא דתיות".