20. ניר ברקת, ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין - המועמדים לראשות הליכוד
הניסיונות להתמודד מול בנימין נתניהו על ראשות הליכוד נעשו לאורך כל שנות כהונתו כיו"ר התנועה וכראש ממשלת ישראל. תפקיד ראש הממשלה הבטיח לו את יציבות מעמדו גם בתוך התנועה, שכן הכלל הידוע בליכוד קובע כי כל עוד יו"ר התנועה מביא את הליכוד לשלטון, אין לגעת בו, או להטיל ספק במעמדו. כך היה במשך יותר מעשור, שבמהלכו הביא נתניהו לליכוד ניצחון אחר ניצחון, הכניס 30 חברי רשימה, ואף יותר, לכנסת בכל מערכת בחירות ולא הפסיד ולו פעם אחת. המתחרים קמו ונפלו, ולעתים נדמה שהמתמודדים מולו בפריימריז עושים זאת לשם המשחק הדמוקרטי, ללא שמץ של סיכוי להצליח. הקרב האמיתי הראשון, לאחר תקופה ארוכה של התמודדויות בתוצאה ידועה מראש, היה ניסיונו של גדעון סער לגבור עליו ב־2020. זה היה קרב אמיתי, יצרי, ולעתים אף אכזרי, אם כי התוצאה לא הפתיעה. ראש הממשלה המכהן דאז זכה לניצחון מוחץ, וסער המתין אך מעט לפני שפרש מהליכוד וזכה להישג אלקטורלי מוגבל כשלעצמו, אך בעל השלכות קריטיות על מפת המנדטים בין הגושים.
ואז אירעה תפנית בעלילה, שאיש בליכוד, כך נראה, לא ציפה לה. ב־2021 קמה בישראל ממשלה חדשה, ולא נתניהו היה מי שהקימה. כל הטוענים הפוטנציאליים לכתר בתוך הליכוד שאלו את עצמם את אותה השאלה: האם זה הזמן לקום ולהכריז על ההתמודדות? ואם כן, האם זה לא מוקדם מדי? האם תהיה זו טעות שתעלה ביוקר? אומנם נתניהו איבד את ראשות הממשלה, אך מעמדו הפנים־מפלגתי נותר חזק, כל עוד המשיכו הסקרים להעניק לליכוד מספרי מנדטים מחמיאים.
ובנוגע לסקרים: מסקר שערכו לאחרונה "מעריב" ורדיו 103FM עולה כי ברקת מביא את הליכוד ל־29 מנדטים, כ"ץ ל־22 ואדלשטיין ל־21. כלומר, יש ירידה לעומת מספר המנדטים שנתניהו היה יכול לקבל (33) אך זו אינה התרסקות. ובמקרה של ברקת, מספר המנדטים מתיר לליכוד קואליציית ימין - תיאורטית כמובן - מה שלא מתאפשר עם נתניהו.
כל עוד האמירה של נתניהו על כך שממשלת שינוי תתפרק בתוך זמן קצר והליכוד יחזור לשלטון נראתה אמינה, השטח הליכודי נשאר נאמן ליושב ראשו הנוכחי. לכן גם היום המתמודדים הפוטנציאליים מעדיפים לנסח את שאיפותיהם בזהירות רבה: "אתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו" זו הנוסחה הנפוצה בקרב המועמדים לעתיד. כך למשל מצהיר ח"כ ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים לשעבר, שהצליח בתוך זמן קצר להשתלב בשורות הליכוד, להשקיע מאמץ וכסף רב בקמפיין הפנימי ולבנות לעצמו תדמית של "המועמד המבטיח ביותר שיקום אחרי נתניהו".
גם ח"כ ישראל כ"ץ, מוותיקי הליכוד, ראש מזכירות התנועה ומהחזקים מבין חברי המרכז, נוקט צעדים זהים. עם השנים צבר כ"ץ ניסיון פוליטי רחב וכוח פנים־מפלגתי רב. עם זאת, נמנע כ"ץ מצעדים נחרצים וחד־משמעיים: כל עוד נתניהו הוא יו"ר הליכוד, מוטב שלא להכריז מלחמה. אפשר ורצוי למתוח ביקורת, אך לא יותר מכך. על כן זה הקו שמוביל כ"ץ.
לעומת כ"ץ, ובניגוד לברקת, שר הבריאות לשעבר ח"כ יולי אדלשטיין סבור כי הזמן עובד לרעתו. בשיחות סגורות שאדלשטיין ניהל בחצי השנה האחרונה, הוא הבהיר כי נתניהו לא יפרוש ולא יעזוב מרצונו, וכדאי לכל המתמודדים הפוטנציאליים להפנים את העובדה הזאת: "בהמתנה לסוף של עידן נתניהו אפשר להגיע לפנסיה. אם אתה נחוש להתמודד, זה בדיוק הזמן", טוען אדלשטיין, שלאחרונה הכריז רשמית על נכונותו להתמודד בפריימריז הקרובים מול נתניהו. לפי הטענה המרכזית של אדלשטיין, אף שנתניהו ממשיך להביא לליכוד מספר מרבי של מנדטים, אין לו סיכוי להרכיב ממשלה, ובהובלתו נידונה תנועת הליכוד לאופוזיציה. רק אם יקום ראש תנועה חדש, הוא יהיה מסוגל להחזיר את הליכוד ואת הימין לשלטון.
כך או אחרת, הפריימריז לראשותה של תנועת הליכוד אינם נראים באופק. ההפך הוא הנכון: מי שאמורים לקבל החלטה על הקדמת הבחירות הפנימיות הם ראש המזכירות כ"ץ וראש המרכז חיים כץ, והם מתנגדים נחרצות לקיום הפריימריז בתקופה הקרובה.
19. ארנון בר־דוד, יו"ר ההסתדרות
במאי 2022 יצטרך יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, אחד האנשים החזקים במשק, לעמוד לבחירה מחודשת של מאות אלפי החברים בארגון העובדים הגדול במדינה. בורסת השמות של המתמודדים האפשריים נגדו הנפיקה בינתיים כמה הפתעות כמו מירי רגב ועופר עיני, אבל אחרי השנה האחרונה בר־דוד יכול להרשות לעצמו ליהנות גם מרגע של נחת. האיש שצמח מלמטה וטיפס עד לכיסא היו"ר ביצר במשבר הקורונה את מעמדו כמנהיג פרגמטי שיודע להביא הישגים לעובדים, גם ללא איומי שביתה.
העדות הטובה ביותר לרוח השונה שנושבת במפרשי ההסתדרות נעוצה בסיעות החדשות שמפלגות השלטון יש עתיד ותקווה חדשה מנסות להקים בה כעת. בר־דוד, שהצליח לנתק באופן סופי את ההסתדרות מהזיהוי עם מפא"י ההיסטורית, סלל ערוצי שיח חדשים במפלגות מכל קצות הקשת הפוליטית. כך הפך הארגון בראשותו משק חבטות של קמפיינים פוליטיים לאחת הזירות הכלכליות והחברתיות המשפיעות ביותר בארץ.
אחרי מערכת היחסים העכורה שחלק בר־דוד עם שר האוצר הקודם ישראל כ"ץ מצא יו"ר ההסתדרות בן ברית קרוב בדמותו של אביגדור ליברמן. בזכות שיתוף הפעולה בין השניים, יצאה לדרך עסקת החבילה הראשונה במשק זה 37 שנה, והיא עזרה למדינת ישראל לצמצם את הגירעון ולייצב את הפעילות הכלכלית.
כדי להעריך את גודל ההימור המחושב שלקח בר־דוד כשיזם את עסקת החבילה, צריך לזכור כי נקודת הזינוק של המו"מ הייתה רחוקה מאוד מהתוצאה הסופית. האוצר הגיע לשולחן עם דרישה להפחתות שכר במגזר הציבורי, והמעסיקים במגזר העסקי הצטרפו עם אפס כוונות להעלות את שכר המינימום במשק.
היתרון היחסי של בר־דוד נבנה לא מעט בזכות התפקיד החשוב שמילא בזמן הוואקום השלטוני שנוצר כאן בין ארבע מערכות בחירות. יו"ר ההסתדרות השכיל להבין את גודל השעה ופעל בנחישות כדי לרתום את העבודה המאורגנת תחת האלונקה. זה החל בהסכמים היסטוריים שהבטיחו את המשך פעילותו של המגזר הציבורי בשעת חירום, והמשיך באופן טבעי לעסקת החבילה. בזמן שהאופוזיציה בהסתדרות דחפה לשיטות ישנות ולסכסוך עבודה כללי במשק, בר־דוד הבין שהאצבע הקלה על השלטר לא תועיל יותר לארגון העובדים הגדול בישראל - הן ברמה הטקטית והן ברמה התדמיתית. במקום זה, הוא חתר לבסס את מעמדה של ההסתדרות כגוף ממלכתי ואחראי שפועל לטובת הכלל ולא חושש לאמץ שינויים.
בשורה התחתונה, עסקת החבילה, שספגה גם ביקורת, הביאה להעלאת שכר המינימום במשק ב־700 שקל, ליום נוסף במכסת ימי החופש המינימלית בשנה, להסדרת עבודה מרחוק במגזר הציבורי ולהסדרי גמישות שמתאימים את שוק העבודה בישראל למה שקורה היום במדינות המפותחות. האם זה היה שווה את זה? תלוי את מי שואלים. תחזית הצמיחה של ישראל, שקשורה בין היתר בהתייצבות שוק העבודה, עולה בהתמדה. בר־דוד, שייזכר כאחד מאדריכלי העסקה, עשה עבודה לא רעה, וחזר זקוף גם למגרש הביתי. לא רק שהוא הצליח להוריד מהפרק את הפחתות השכר, הוא גם דאג לחלץ מקופת האוצר סכום של מאות מיליוני שקלים שיועמד לטובת הסקטורים המוחלשים במגזר הציבורי. הכל, כאמור, בתקופה של משבר עמוק ובלי אף יום של שביתה במשק.
מלבד השינוי התדמיתי שהחזיר את ההסתדרות לקדמת הבמה, בר־דוד הוכיח שהוא לא נמצא בכיס של אף אחד - לא של המעסיקים ולא של העסקנים. בניגוד לקודמיו בתפקיד, שניצלו את הדלת המסתובבת כדי למנף את עצמם לתפקידי שרים או להשתתפות במיזמים עסקיים, בר־דוד מעולם לא השליך את יהבו על שאיפות פוליטיות, וכך הפך לפחות לחיץ. בהזדמנויות שונות שבהן היה יכול להתחמק מתשובה, הוא הדגיש שההסתדרות נמצאת אצלו גם בתוכניות לטווח הארוך. אחרי השנה האחרונה, הוא בהחלט יכול לבנות על כך.
המשפיעים של מעריב - מקומות 41-60: החזקים בפוליטיקה ובעסקים
18. נחמן אש, מנכ"ל משרד הבריאות
את השנה החולפת החל פרופ' נחמן אש בתפקיד פרויקטור הקורונה, לאחר שנים ארוכות במערכת הבריאות. עם כינוס הממשלה החדשה הוא קודם בידי שר הבריאות ניצן הורוביץ לתפקיד מנכ"ל המשרד. בהיבחרו לתפקיד, היו שטענו כי זוהי החלטה שמרנית מדי של השר, גורמים במערכת הבריאות אף צוטטו כאומרים שהיא משאירה את המערכת כפי שהייתה קודם לכן.
בשנה האחרונה לא היסס המנכ"ל למתוח ביקורת גם על דמויות ציבוריות. כך, למשל, רק לאחרונה התבטא פרופ' אש נגד החלטתה של גילת בנט, אשתו של ראש הממשלה, לטוס לחופשה בחו"ל עם בני המשפחה, ימים ספורים לאחר אזהרת המסע שפרסמו במשרד. בראיון לכמה כלי תקשורת אמר: "מוטב שהייתה נשארת בארץ". עוד הוסיף כי "מצופה מנבחרי ציבור לשמש דוגמה אישית".
עימות מרכזי נוסף שאותו צלח עסק בחיסוני ילדים בבתי הספר. מן הצד האחד עמדה שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון, שטענה כי יש לאסור זאת, ומן העבר השני עמד פרופ' אש, שביקש לאפשר לילדים להתחסן במהלך שעות הלימודים. בעצתם של היועץ המשפטי לממשלה ומשנהו, הבהיר: "הזכות לחיים ולבריאות גוברת על הזכות לקניין", וחתם על צו שאפשר למנהלים לקדם את הנושא חרף התנגדות השרה.
אך לא רק עם פוליטיקאים ובני משפחותיהם ידע להתמודד. מאז מונה פרויקטור הקורונה החדש פרופ' סלמאן זרקא לתפקידו, נרשמו בין השניים לא מעט מחלוקות. אומנם במשרד הכחישו את הדברים פעם אחר פעם, אבל יותר ויותר גורמים שם העידו כי זרקא מצא עצמו עומד לעתים לבד מול פרופ' אש וד"ר אלרעי־פרייס. כך למשל, כשפרופ' זרקא קרא להטיל מגבלות על אנשים שבוחרים לא להתחסן, פרופ' אש דווקא העדיף לדבוק בקו המקל, וטען כי עוד מוקדם לנקוט צעד כזה. עם זאת, לא מן הנמנע כי גם זה יישקל בקרוב.
17. יעקב שבתאי, מפכ"ל המשטרה
שנת 2021 הייתה מורכבת מאוד, בלשון המעטה, עבור מפכ"ל המשטרה רנ"צ יעקב (קובי) שבתאי. לצד אסון מירון, התפרעויות בערים המעורבות ושוטרים שלא זוכים לגיבוי ומאבדים את אמונם במערכת, הצליח המפכ"ל להוביל במשטרה פעולות מהפכניות שהביאו להישגים רבים - גם אם רחוקים מלספק - בתחומי הלחימה בפשיעה, מיגור האמל"ח הבלתי חוקי, החיבור לקהילה והמוכנות לחירום. שבתאי הוא בן למשפחה ותיקה, שעלתה בשנות ה־50 מעיראק והתיישבה באשקלון, שם נולד. כיום הוא מתגורר בכרכור.
עוד לפני גיל 18 גויס ושימש כמפקד בבסיס הפעלה של המשמר האזרחי. בכך נעשה לשוטר הצעיר ביותר במשטרת ישראל דאז, ושם גם הכיר את אשתו. בד בבד עם צעדיו הראשונים בשירות כוחות הביטחון התגייס שבתאי, שירת בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, והשתחרר כמ"פ ב־1987. בחלוף ארבע שנים התגייס לימ"מ, ובשנת 92' היה למפקד יחידת המסתערבים ברצועת עזה, והיה ממקימיה.
ביולי 1994, כשהיה מפקד ימ"ס עזה, נפגע מירי במהלך התפרעויות סמוך למחסום ארז, בעת שניסה לחלץ אזרח שנקלע למקום. לאחר טיפול רפואי שב לזירת ההתרחשויות. על פועלו עוטר בעיטור המופת של משטרת ישראל.
שבתאי היה מפקד בית הספר ללוחמה בטרור של מג"ב, לאחר מכן הקים את יחידת ברק ללוחמה בפשיעה של מחוז תל אביב, ובשנת 2001 קודם לדרגת סנ"צ ומונה למפקד מג"ב בית לחם. בתפקידו זה נפצע פעם נוספת, בהיתקלות עם מחבלים.
בשנת 2002 מונה לשמש כקצין אג"מ מג"ב צפון, ובסגרת התפקיד ניהל מרדף אחר חוליית מחבלים שחדרה ליישוב גדיש ורצחה את סייר הביטחון של המועצה האזורית גלבוע. גם במהלך הלחימה הזאת הוא נפצע מירי, ובהמשך עוטר בעיטור האומץ. לאחר ששבתאי סיים את כהונתו כקצין אג"מ, הוא מילא תפקידים רבים במג"ב ובמשטרה, עד שמונה לפני שנה לכהן כמפכ"ל.
הבעיה של שבתאי היא שלעתים העיתוי הוא חזות הכל. נראה כי לא משנה אם יצליח להוביל את המשטרה לניצחונות קטנים, ללא רפורמה מעמיקה - פנימית וחיצונית - לא יהיה לממשלה סיכוי להתמודד עם אתגרים כמו הפשיעה בחברה הערבית (שהלחימה בה מוגבלת, הן מטעמי זכויות אזרח והן כתוצאה מלחצים פוליטיים) והעלאת קרנה של המשטרה בעיני הציבור.
רנ"צ שבתאי מבין זאת, ועם כניסתו לתפקיד מיפה את האתגרים של המשטרה ודרש תוספת של 5,000 שוטרים ו־5 מיליארד שקל. עד כה כהונתו מתאפיינת בכמות מבצעים חסרת תקדים, בהפעלת אלפי שוטרים בפעילויות ממוקדות נגד ארגוני פשיעה, כולל שימוש בסוכנים סמויים, שהביאו למעצרם של 521 בני אדם החשודים בעבירות חמורות בתחומי הסמים, האמל"ח והפשיעה כלכלית.
המפכ"ל חרת על דגלו את הפגיעה בכיסם של העבריינים, עם יותר ממיליארד שקל - בדמותם של מכוניות יוקרה, נכסי נדל"ן וכסף מזומן - שהוחרמו. לצורך כך, הקימה המשטרה שתי יחידות למיגורה של הפשיעה הכלכלית, ובהמשך יוקמו יחידות כלכליות נוספות.
נקודת ציון חשובה נוספת במשטרה, שרשומה על שמו של רנ"צ שבתאי, היא העלאתה של סיגל בר צבי לדרגת ניצב וקידומה לתפקיד ראש אגף המבצעים. בכך סימן שבתאי לנשים המשרתות בארגון שימיו כמועדון לגברים בלבד חלפו. הישג נוסף של המפכ"ל הוא ההכרה בימ"מ כיחידה הלאומית לסיכול טרור ולחילוץ בני ערובה. זהו מהלך היסטורי שניסו לקדם בשנים האחרונות, ושבתאי הוא זה שהצליח לשכנע את ראש הממשלה והשר לביטחון הפנים לעשותו.
16. רונן בר, ראש השב"כ
המתיחות, שהסלימה לאחרונה, ביהודה ושומרון מבטאת היטב את האתגרים שניצבים בפני רונן בר, ראש השב"כ הנכנס. בחודש דצמבר חלה עליית מדרגה במצב, עת חמאס ממקום מושבו בעזה מנסה להבעיר את שטחי הרשות הפלסטינית ולעודד פיגועים. אומנם בעבר כבר חווינו תקופות עם מאפיינים ביטחוניים דומים, אבל אחד ההבדלים הגדולים שישראל מזהה בחודשים האחרונים קשור יותר לרשות הפלסטינית - חולשה שלטונית ובעיית משילות שעלולה להקרין גם על ישראל, אם תמנע מאנשיו של אבו מאזן לסכל פיגועים. לא במקרה בוחר ראש השב"כ לחזק את הקשרים עם אבו מאזן. הוא עושה זאת מתוך הבנה שלשני הצדדים יש אינטרסים משותפים. קריסת הרשות, למקרה שלא היה ברור, אינה רק מכה לאנשיה, אלא גם סכנה ביטחונית לישראל.
הרבה יהיה תלוי בתפקודו של השב"כ וביכולתו לסכל פיגועים, שכן אלה, מלבד המחיר בחיי אדם, מחייבים גם תגובה של ישראל ועלולים להוביל לסבב לחימה נוסף. הבעיה היא שלעולם לא יהיה מענה מוחלט לאיומי הטרור, גם כאשר בשנים האחרונות השב"כ מפגין יכולות מודיעיניות טובות מאוד, הנשענות הן על מודיעין מסורתי והן על הטכנולוגיות בשירות גופי האיסוף של צה"ל.
הבעיה בלחימה בטרור היא שאין הרבה מקום לטעויות - כל כשל עלול לעלות ביוקר ולמחוק את הישגי השב"כ מהשנים האחרונות. סביר להניח שגם בתקופה הקרובה נמשיך לראות את הרמטכ"ל ואת ראש השב"כ מסתובבים יחד בשטח, שכן חשוב להם להראות את שיתוף הפעולה בין הגופים. אולם עם כל הכבוד לאיומים משטחי יהודה ושומרון, ההבדל הגדול ביותר בין רונן בר לקודמו בתפקיד נדב ארגמן הוא הפעילות שלה נדרש ראש השירות הנוכחי בקרב ערביי ישראל.
בכל הקשור ללחימה בטרור ביהודה ושומרון, השב"כ וצה"ל נהנים מחופש פעולה נרחב מאוד בהפעלת אמצעים טכנלוגיים, אך מה שמאפשר החוק ביהודה ושמרון אינו תקף ביחס לאזרחים ישראלים בשטחי הקו הירוק. מבצע שומר החומות הותיר צלקת עמוקה מאוד ביחסים בין הערבים והיהודים, בעיקר בערים המעורבות, ולמערכת הביטחון ברור שמה שקרה במבצע שומר החומות עלול להיות גרוע יותר בעתיד. מכאן גם תפקידו החשוב של ראש השב"כ, לסמן לממשלה ולגופי הביצוע האחרים את גבולות הגזרה של הארגון שלו: מעורבות ודומיננטיות בכל הקשור למלחמה בטרור ומאגרי הנשק הבלתי חוקי - כן; להיכנס לוואקום שהותירה המשטרה במלחמה בפשיעה - לא.
אומנם לאחר שומר החומות, כאשר שב"כ נכנס לעניינים, השתפר מאוד קצב הפענוח של אירועי טרור ואלימות לאומנית, אבל לטווח הארוך הפתרון המתבקש הוא חיזוק המשטרה ולא הפעלת שב"כ בגזרת הפנים, זאת עוד לפני שנדרשנו לסוגיה המורכבת של זכויות האזרח.
המשפיעים של מעריב - מקומות 100 עד 81: הכוכבים בספורט ובבידור
15. דדי ברנע, ראש המוסד
בין שלל ההצהרות שהושמעו לאחרונה בנושא האיראני מכיוונם של בכירים בדרג המדיני והצבאי בלטה אמירתו של ראש המוסד דדי ברנע: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני, לא בשנים הקרובות, לעולם לא. זו התחייבותי, וזו התחייבות המוסד". כך הצהיר ראש המוסד החדש, שנכנס לתפקידו לאחר כהונה עם פרופיל תקשורתי גבוה של קודמו יוסי כהן, אחד מראשי המוסד הבולטים, לטוב ולרע, שידע הארגון.
סביר להניח שבכירים אחרים במערכת הישראלית אמרו דברים נחרצים יותר, אך בשל פומביותם הם עוררו עניין מיוחד. גם בדרג המדיני היו מי שסברו שמדובר באמירה מיותרת של ראש המוסד ושאת המסרים שלו צריך להעביר לאיראן יותר באמצעות פעולות שנותרות באפלה - ופחות בדיבורים.
זו לא הסיבה היחידה שבגינה יוחס לדברים משקל כה רב, שכן עלה החשד כי היא לא כוונה רק לאוזני האיראנים, אלא גם לאוזני אזרחי ישראל, עניין ששמור לפוליטיקאים ולא לאנשי מקצוע מתחום המודיעין והביון. ואולי ברנע שילם כאן את מחיר היותו של כהן איש אמונו של ראש הממשלה הקודם.
אבל הכהונה של ברנע ומערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה וגופי הביטחון הנוספים לא צפויה להיות דומה לזו של כהן. המוסד בהנהגתו ברנע צפוי לחזור להגדרות המדויקות של תפקידיו, ואין בכך רע בהכרח. ההערכה המובילה בישראל היא שגם אם זה ייקח עוד כמה חודשים, בסופו של דבר המעצמות ואיראן יחזרו למסגרת של הסכם הגרעין, שככל הנראה לא יהיה שונה במהותו מההסכם הקודם, זה שנחשב רע לישראל, שעודדה בשעתו את הנשיא האמריקאי לשעבר דונלד טראמפ לפרוש ממנו. ישראל מתנגדת להסכם החדש - ולמעשה לכל הסכם עם איראן - אבל מבינה היטב את כללי המשחק, והיא לא תוכל ללכת ראש בראש עם ארה"ב, שכבר הבהירה שזה הכיוון שאליו היא חותרת. האם לאחר חתימת הסכם עם איראן יקבלו האמריקאים בעין יפה פעולות של ישראל נגד אתרי הגרעין המפוקחים? ככל הנראה לא - ובכל מקרה, המוסד יידרש להמשיך לפעול מתחת לקו, בשקט ובהיחבא, כפי שנהג לעשות בעבר, ולו רק כדי לא להביך את השותפה האסטרטגית הבכירה או לפגוע באינטרסים שלה.
חופש הפעולה של המוסד ושל ישראל צפוי להיות מוגבל, וייתכן שחלק מתפקידו יהיה לאסוף הוכחות להפרות איראניות של ההסכם - וכמובן, להעמיד לרשות מנגנוני הביטחון האחרים, ובראשם צה"ל, את כל המידע הרלוונטי אם יוחלט בכל זאת לנקוט פעולת מנע צבאית.
ראש המוסד הקודם נהנה מתקופה מדינית שבה חופש הפעולה שלו, בעיקר מול האמריקאים וממשל טראמפ לאחר היציאה מהסכם הגרעין, היה כמעט בלתי מוגבל, גם בפעולות שונות על אדמת איראן, המיוחסות לישראל. התקופה של ברנע צפויה כאמור להיות שונה, ולכן גם האתגרים שעומדים בפניו בסוגיה זו הם מורכבים יותר.
והערה לסיום: מתקופתו של כהן ועד לזו של ברנע, הארגון והעומד בראשו משתמשים באשת יחסי ציבור מהמגזר הפרטי. פעם אחר פעם דחו בעבר ראשי מוסד רעיון להקים אגף דוברות במוסד כפי שהוקם גם בשב"כ. לו היו סולדים ממגע עם התקשורת - ניחא, אבל מאחר שהנושא כבר מטופל בידי יועצים חיצוניים, ייתכן שמוטב שהדוברות תהיה שייכת לארגון עצמו.
14. אביב כוכבי, ראש המטה הכללי
הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי נכנס בימים אלה לשנתו הרביעית והאחרונה בתפקיד. בשלוש השנים שקדמו לה הוא התקשה למצות את הרפורמות ואת שינויי העומק שביקש להנהיג בצה"ל בתחומים כגון תפיסת הלחימה, טכנולוגיה, אמצעי הלחימה וניהול כוח האדם.
רב־ממדיות, קטלניות וניצחון היו מושגי יסוד בולטים שאותם ביקש להנחיל כוכבי בצה"ל, ובייחוד בצבא היבשה. בתחילת כהונתו הוא דיבר על הצורך במהפכה של ממש במבנה הצבא ובהתאמתו לאתגרים של שדה הקרב המודרני.
שלוש השנים האחרונות היו מורכבות מאוד לצבא: מציאות פוליטית לא יציבה, היעדר תקציב מדינה ותוכנית רב־שנתית שהתעכבה, ואלה לא הקלו גם את עבודת הרמטכ"ל.
מצד אחד הוביל כוכבי חזון על צבא עתידני ומנצח, ומצד אחר, בשטח, התעוררו סימני שאלה גדולים על מידת הכשירות, האיכות והרמה המקצועית של המערך המתמרן בצה"ל. הרמטכ"ל כוכבי ואלופים במטה הכללי טוענים בתוקף שהמערך המתמרן כשיר ומוכן הרבה יותר מבעבר להילחם בשטח האויב, אבל מנגד הם מתקשים להסביר מדוע הדרג המדיני אינו ממהר לסמוך את ידיו על יכולות התמרון של צה"ל זה כבר שנים ארוכות.
מבצע שומר החומות, שהיה בחודש מאי, זימן לכאורה לרמטכ"ל כוכבי הזדמנות לספק תוצאות טובות הרבה יותר מאשר מבצעים קודמים בעזה, אך בפועל - לצד יכולת משופרת בהגנה וניצול יתרונות המכשול הקרקעי והשיפור במודיעין (על היכולת התת־קרקעית של חמאס) - במבחן התוצאה, גם המבצע הזה לא הביא בשורה של ממש. גם אם אין זה כישלון, ויש שיאמרו אף הצלחה - היא עדיין רחוקה מלהיות ניצחון מוחץ. למערכה נגד חיזבאללה זה ודאי לא יספיק.
עם זאת, יש לציין כי ייתכן שכוכבי צודק בדברים שאמר לא אחת, על כך שפעמים רבות איכות כהונתו של רמטכ"ל צריכה ויכולה להימדד רק במבחן הזמן, שכן פעולות, החלטות ורפורמות שהתקבלו בתקופתו יקרינו גם על השנים שיבואו לאחר פרישתו.
כוכבי אינו קצין אימתני, ההפך הוא הנכון: הוא נחשב לאיש נעים הליכות. אך עם זאת, יש קצינים שיודעים שקשה להציג עמדות אחרות לרעיונות ולתפיסות שהוא מוביל. חלק מהביקורת בתוך הצבא כוללת לא מעט קולות הטוענים שכוכבי מוקף בעיקר באנשי אמון וביועצים שמספקים לו את התשובות שהוא רוצה לשמוע ולא מונעים ממנו לעשות טעויות חוזרות כמו במקרים של מינויי בכירים או בהחלטות אישיות, למשל פרשת הספר שכוכבי כותב, שסיבך אותו באירוע תקשורתי לא מחמיא.
כוכבי ניצב בפתח השנה הרביעית והחשובה, שבה הוא עלול לשחק לידי מי שטוענים נגדו כי הוא עסוק בהכשרת הקרקע לקריירה הפוליטית שלו כשהוא עדיין לבוש מדים. החודשים האחרונים לא היו טובים מבחינה תדמיתית לרמטכ"ל ולצבא, ולמרות זאת, הוא עדיין זוכה לציוני תפקוד גבוהים מהציבור ביחס למערכים לאומיים אחרים.
בשנתו האחרונה של כוכבי כרמטכ"ל הוא מתכנן להשקיע בצבא המילואים, שם הבעיות והביקורת מבית הן עמוקות עוד יותר. התוכניות של כוכבי כוללות אימונים, כשירות, חידוד התוכניות המבצעיות, ובעיקר - הגעה לאיזון בין חזון עתידי לבין היכולות שעומדות לרשות הצבא בפועל, בעיקר בזרוע היבשה (סדיר ומילואים). הן אלה שיכריעו, בסופו של דבר, איזה צבא ישאיר הרמטכ"ל כוכבי לבא אחריו.
כדי להשאיר אחריו צבא שמוכן למלחמה בזירות הקרובות, וגם אל מול איראן במעגל השלישי, יידרש כוכבי להתגבר על הנטייה לעסוק בתדמיתו הציבורית. לכן הוא צריך לקבל את הביקורת המופנית כלפיו, שהתעצמה לאחרונה, כביקורת בונה, שכן זו מגיעה לא אחת דווקא מכיוונם של גורמים הרוצים בהצלחתו, ובוודאי בהצלחתו של צה"ל.
13. ניצן הורוביץ, שר הבריאות
ניצן הורוביץ הוא שר הבריאות ה־30 במספר של מדינת ישראל וכן יושב ראש מפלגת מרצ. עם סיום גל התחלואה השלישי של הקורונה, ואחרי שנים ארוכות באופוזיציה, נכנס הורוביץ לממשלת בנט-לפיד ונהפך לאחד ממקבלי ההחלטות החשובים במדינת ישראל. לממשלה הוא הגיע לאחר שהוביל את מרצ להישג יחסי כשהצליח לסיים את קמפיין הבחירות עם 6 מנדטים. בתוך חודשים אחדים בתפקיד נאלץ להתמודד עם גל התחלואה הרביעי של הקורונה והוביל את מבצע החיסון השלישי.
כשרבים בעולם עוד היססו ותהו כיצד להתמודד עם הנגיף, הנהיג הורוביץ, עם צמרת משרד הבריאות וראש הממשלה נפתלי בנט, קו תקיף שקרא לעודד התחסנות. לעתים התקיפות הזאת זיכתה אותו בביקורת מבית. לאחרונה, עם הגעת וריאנט האומיקרון לישראל, נמתחה ביקורת קשה על איכוני השב"כ, עד שלבסוף בוטלו. בכך נחשף הקונפליקט המובנה בין שני התפקידים שבהם מחזיק הורוביץ: צו השעה במערכת הבריאות הוא להשתמש בכל האמצעים כדי להתגבר על המגיפה, בעוד חלק מבוחרי מרצ רואים מדרון חלקלק בכל החלטה המגבילה את זכויות הפרט.
בכהונתו הקצרה הספיק שר הבריאות להתמודד גם עם מחאות שמקורן בתוך המערכת. לאחר שהציג את המתווה החדש לקיצור תורנויות המתמחים, הוא נאלץ להתמודד עם התנגדויות ואיומי התפטרות. המוחים לא עשו הנחות לשר החדש - הם הפגינו, שבתו ואף לעזוב את עבודתם. בסופו של דבר, לאחר מאבק ממושך, מתווה קיצור התורנויות שונה, והורוביץ ואנשי משרדו יכלו לשוב ולנשום לרווחה.
אבל לא רק קורונה ומאבקים היו בשנה האחרונה. עם כניסתו לתפקיד הכריז כי יסיר את כל ההגבלות על תרומות דם של גברים מקרב הקהילה הגאה. בכך יתיר באופן גורף לגברים הומואים לתרום דם.
לאחרונה הוביל שינוי חשוב, כשהנחה להרחיב את ימי העבודה של המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, כדי לאפשר נתיחות בשבתות ובמועדי ישראל. הורוביץ טען כי המהלך נדרש כדי לתת שירות מהיר ככל האפשר למשטרה ולפרקליטות ולכבד את משפחות הנפטרים בקרב ערביי ישראל, הממתינות להבאת יקיריהן למנוחות בהקדם, לפי המסורת והדת.
12. יצחק הרצוג, נשיא המדינה
יצחק (בוז'י) הרצוג הגיע לבית הנשיא לקדנציה בת שבע שנים כמחליפו של ראובן (רובי) ריבלין. הוא נכנס לתפקיד הרם בשקט, כבדרך אגב כמעט. המדינה הייתה עסוקה כל כך במערכות הבחירות החוזרות ונשנות ובפולמוס המר סביבן, שנדמה שלאיש לא היו האנרגיות הדרושות להריץ קמפיין מורכב לבחירות לנשיאות, שלא לדבר על תשומת הלב של הציבור לתהליך. וכך קרה שבחודשים שקדמו לבחירת הרצוג לתפקיד הצהירו על כוונותיהם להתמודד לתפקיד מספר מועמדים חסרי סיכוי כמעט כח"כ לשעבר יהודה גליק והזמר יהורם גאון או השרים לשעבר שמעון שטרית ועמיר פרץ. בסופו של דבר, היחידה שהתמודדה מולו הייתה כלת פרס ישראל ואשת החינוך מרים פרץ - ששכלה שניים מבניה בעת מילוי תפקידם בשירותם הצבאי - מעוררת ההשראה וההזדהות.
להרצוג, בנו של נשיא המדינה השישי חיים הרצוג ז"ל, יש לא רק ייחוס משפחתי מרשים, אלא גם תמיכה רחבה מקרב הציבור החרדי, הערבי ומפלגות המרכז־שמאל. בזכותם גרף ביוני השנה את תמיכתם של 87 חברי כנסת שנתנו לו את קולם, מספר שיא בבחירות לנשיאות בישראל.
הרצוג מביא עמו לתפקיד ניסיון רב־שנים במגוון תחומים שעשויים להפוך את כהונתו למשפיעה וחשובה. הבולט בהם הוא תפקידו האחרון כיו"ר הסוכנות היהודית, שאליו נבחר פה אחד בחודש יוני 2018. בכהונתו זו פעל הרצוג למנוע את הקרע בין יהדות התפוצות למדינת ישראל ובין יהודי ישראל לשאר הלאומים החיים בה; הוא קיבל החלטה המאשררת את המחויבות לעקרונות היסוד של הכרזת מגילת העצמאות, כהבעת תמיכה של העם היהודי בעדה הדרוזית. בפעם אחרת הוביל החלטה על מתן הלוואה לכל עובד או עובדת שיבקשו להביא ילד בהליך פונדקאות מחוץ לישראל, כולל זוגות חד־מיניים והורים יחידניים. התוכנית האסטרטגית לעשור הקרוב לעם היהודי, שאושרה בהובלתו, עלתה בקנה אחד עם תפקידו הממלכתי כנשיא, וכללה הבטחה לאיחוי השסעים בעם היהודי, לביטחונן של הקהילות היהודיות בעולם, למאבק בגילויי אנטישמיות ובאנטי־ציונות ולעידוד עלייה.
הרצוג כיהן בעבר, בין השאר, כשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות וכשר התיירות. גם בתחומים הללו, פוליטיים מעיקרם, צבר ניסיון עשיר שמאפשר לו למצות את הפוטנציאל הגלום בתפקיד הנשיא. כשר הרווחה קידם הרצוג נושאים חברתיים, ובראשם התוכנית הלאומית לילדים בסיכון, טיפול בתופעות של אלימות במשפחה והגנה על עובדים סוציאליים שהותקפו באלימות במסגרת תפקידם. הוא הגדיל את התקציב לניצולי השואה ולארגונים חברתיים, והוא ממשיך את פעילותו החברתית מבית הנשיא.
הרצוג נחשב ל"איש של אנשים" ונתפס כקול שפוי ומאזן במערכת הפוליטית. עם זאת, את הנר הראשון של חנוכה בחר להדליק במערת המכפלה, והדבר גרר ביקורת חריפה מצד ארגוני שמאל וגורמים פלסטיניים שהפגינו נגדו מחוץ למתחם הקבר. מנגד זכה הרצוג לחיבוק חסר תקדים מאנשי הימין. הוא הצהיר כי הוא מודע למורכבות, אך הדגיש כי הזיקה ההיסטורית לחברון, למערת המכפלה ולמורשת צריכה להתעלות מעל לכל מחלוקת.
הוא שקט יותר מריבלין, כריזמטי פחות משמעון פרס וצנוע יותר מעזר ויצמן, ויש לו יכולות הקשבה, גישור והזדהות עם כלל חלקי החברה. אלו גם אפשרו לו להיות מעורב מאחורי הקלעים כשבני הזוג אוקנין נעצרו בטורקיה ולסייע במגעים הרגישים שהביאו לשחרורם.
11. יפעת שאשא-ביטון, שרת החינוך
ד"ר יפעת שאשא־ביטון יודעת להפתיע. אם לטובה או לרעה, זה כבר תלוי במי שתשאלו. הקריירה הפוליטית שלה, ברמה הארצית, החלה רק לפני שש שנים, אך בתוך זמן קצר היא הוכיחה כי היא יודעת לקדם תהליכים ולעמוד על שלה. גם בתפקידיה הקודמים ידעה לחולל שינויים כמו חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום, שקידמה בכנסת ה־20.
אך ההזדמנות הגדולה הגיעה אליה מאוחר יותר, בעידן הקורונה. ביולי 2020, בהיותה חברת כנסת מטעת סיעת הליכוד, התעקשה שאשא־ביטון, יו"ר ועדת הקורונה, לקיים דיון ענייני בהחלטות הממשלה בנוגע להטלת מגבלות על המשק הישראלי. אז זה נראה כמו שערורייה, בייחוד מפני שמי שהוביל את ההגבלות היה בנימין נתניהו, ראש המפלגה שברשימתה היא נבחרה. על שאשא־ביטון הופעלו לחצים מלחצים שונים, אך היא לא זזה מעמדותיה.
אולם נושא הקורונה, שממנו נבנתה בימי הממשלה הקודמת, חזר לרדוף את מעמדה דווקא בממשלה שבה היא מכהנת כשרה. פרשת הפיטורים - או ההתפטרות - של מנכ"ל משרדה יגאל סלוביק העלו חשש, לכאורה, ששאשא־ביטון מצהירה על נאמנות למדיניות הממשלה בנושא החיסונים, אך בשטח מיישמת קו אחר לחלוטין, שלא לומר מנוגד. האם היו אלו האשמות שווא של מי שהודח מתפקידו בידי שרה שדורשת ביצועים שיתאימו לציפיותיה? ימים יגידו.
בבחירות האחרונות התמודדה שאשא־ביטון במפלגת תקווה חדשה, בראשות גדעון סער, במקום השני ברשימה. אומנם המפלגה זכתה ב־6 מנדטים בלבד, פחות ממה שחזו לה הסקרים, אך במבנה הפוליטי שנוצר היה ברור שמספר 2 בה תקבל תיק בכיר. התפקיד המיועד נבחר מיד וללא ספקות, ושאשא־ביטון, אשת חינוך ודוקטור לחינוך בהשכלתה, מונתה לשרת החינוך. גם בתפקידה הנוכחי היא ממשיכה להוכיח את עצמאותה ואת נחישותה. היא לא מהססת להביע את דעותיה, גם אם ברור לה שתהיה במיעוט.
כך, למשל, התנגדה לחסן תלמידים מפני קורונה בבתי הספר. חרף הביקורת הרבה שנמתחה עליה, וחרף עמדת הרוב בממשלה, שהייתה שונה משלה, היא לא ויתרה. בעיניה היא מייצגת לא רק את דעותיה האישיות, אלא גם את העמדות ואת החששות של חלק לא קטן בציבור הישראלי. לדעתה, לאזרחים יש זכות להטיל ספקות ולשאול שאלות, ואם צריך, היא זאת שתייצג אותם בממשלה ובכנסת. אך לא רק הקורונה עמדה על הפרק מאז נכנסה לתפקידה: בנובמבר 2021 פרסם משרד החינוך, ביוזמת השרה, תוכנית למיגור האלימות בבתי ספר.
שאשא־ביטון נותרה אניגמטית מעט גם בהמשך: בדומה לקודמה במשרד יואב גלנט, החליטה לא להעניק את פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך. נשיא האקדמיה הלאומית למדעים דוד הראל וחמישה מנשיאיה בעבר וכן נשיאים של שבע אוניברסיטאות מחו על החלטת השרה, אך היא לא חזרה בה.
כבר הכרנו בעבר פוליטיקאים שהיו אהודים על פלח אחד של הציבור ושנואים על אחר, אבל במקרה של שאשא־ביטון קשה מאוד לסמן מי תומכים בה ומי מתנגדים לה. מה שברור הוא שהיא ממשיכה לעורר הזדהות והתנגדות במידה כמעט שווה בכל צעד ושעל.
10. מרב מיכאלי, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים ויו"ר מפלגת העבודה
עד לפני שנה חישבה מפלגת העבודה את קיצה לאחור וגססה עם 3 מנדטים (לאחר המעבר של אורלי לוי אבקסיס לליכוד), מפלרטטת בסקרים עם הצד הלא נכון של אחוז החסימה. אז החליטו עמיר פרץ ואיציק שמולי להצטרף לקואליציה, ומרב מיכאלי, שהתנגדה לכך, מצאה את עצמה כאופוזיציה בעוד שחבריה למפלגה מכהנים כשרים בממשלה. אף שהיה נראה שאין סיכוי ואין עתיד לשתיהן, מיכאלי התעקשה על ראשות המפלגה ועל קיום פריימריז. בתוך זמן קצר היא עשתה את הלא ייאמן, והרימה מפלגת שלטון עם תשתית, אג'נדה ו־7 מנדטים.
למרות ההצלחה הדרמטית, הפרשנים והציבור לא עשו לה חיים קלים. אבל מיכאלי עבדה קשה ומדויק. היא הניחה את היסודות החדשים של הסיעה בעזרת רוב גדול שתמך בפלורליזם דתי ומגדרי ובשוויון לקהילה הגאה ולערביי ישראל.
עם הקמת ממשלת ישראל ה־36 מונתה מיכאלי לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, האישה השנייה שכיהנה בתפקיד הזה, לאחר מירי רגב. מיכאלי הביאה איתה לממשלה חזון לפתרון בעיות הפקקים והתחבורה הציבורית בישראל, שעוד צריך לעמוד במבחן הזמן, וגם השפעה פמיניסטית על השיח המגדרי. היא מקפידה לדבר בלשון נקבה גם במקומות שעליהם מחילה העברית לשון זכר. סגנון זה הביא לעיתים לשיבושי לשון מכוונים כגון "הציבור יודעת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת". מיכאלי מייצגת מנהיגות פמיניסטית עניינית ונעימה, בגובה העיניים אבל עם עמוד שדרה חזק ומסר שכוח זו לא כוחנות, אלא ההפך.
במסגרת פעילותה בכנסת יזמה מיכאלי כ־300 הצעות חוק, שרובן לא אושרו. כשרת תחבורה היא הבטיחה לקדם תחבורה ציבורית בשבת, החליטה לדחות את הארכת סלילת כביש 6 עד היישוב שלומי, והכריזה על העדפת תקצוב מקום לתחבורה ציבורית ולהולכי רגל על חשבון הכבישים. אף שהממשלה החליטה להניח בצד סוגיות מדיניות רגישות, מיכאלי תקפה את אישור הבנייה בהתנחלויות, ועם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן החליטה לקדם את מתווה הכותל, שלפיו יוקצה שטח מהאתר הקדוש לתפילות שוויוניות של אנשי הזרמים הליברליים, ותנועות הרפורמים והקונסרבטיבים יהיו שותפות בניהול.
לאורך השנים הצהירה מיכאלי שהיא אל־הורית ושאינה מתחרטת על כך שלא הביאה ילדים לעולם. בניגוד מוחלט לתפיסתה המוצהרת, בתחילת השנה נולד לה ולבן זוגה ליאור שליין ילד בהליך פונדקאות. הידיעה על כך עוררה סערה גדולה, בפרט בשל הרגישות סביב התפיסה הפמיניסטית הרואה במוסד הפונדקאות ניצול נשים במצוקה.
9. איילת שקד, שרת הפנים
איילת שקד הייתה ונותרה חידה בעיני לא מעט ישראלים. מצד אחד ימנית, ויש אף שיוסיפו "קיצונית". מצד אחר היו לה הזדמנויות רבות להפיל את הממשלה שבה היא מכהנת כשרת הפנים, והיא לא ניצלה אף אחת מהן - למרות השמועות. היא מתגוררת בצפון תל אביב, אבל שונה מאוד מהאופי הטיפוסי של תושבי אזור מגוריה. היא חילונית, אך נבחרה לכנסת מטעם מפלגה שרוב מצביעה דתיים. ואם לא די בכל זה: היא נחשבה בעיני פרשנים אחדים למנהיגה הטבעית הבאה של הימין, אך משדבקה בבנט והלכה עמו לממשלת השינוי, היא הפכה לאחת הדמויות המושמצות בקרב מתנגדי הממשלה.
סמוך לפקיעת המועד להרכבת ממשלתו של נתניהו, ואחרי שאמר בקולו כי הוא מוכן לזוז למען נפתלי בנט, שיכהן ראשון כראש ממשלה ברוטציה, פורסמו הקלטות שבהן נשמעה אומרת כי "הזוג נתניהו מתנהג כרודנים הנאחזים בשלטון".
אולם מי שציפה כי ההמשך יכיל גידופים או לפחות גילויים מביכים על בני הזוג, התאכזב - אולי בגלל ששקד שומרת על פאסון. היא שתקה במשך שנים ארוכות מאז עזיבתה הלא מאוד נעימה את לשכת נתניהו. היא המשיכה לשתוק גם אחרי כהונתה כשרת המשפטים בממשלת נתניהו, כאשר מתוקף הווטו הבלתי מתקבל על הדעת שהוטל עליה ברחוב בלפור, נאלצה לטוס כל פעם לאירועים רשמיים בחו"ל בטיסות פרטיות בעוד שאר חברי המשלחת מגיעים, כנהוג, במטוסו של ראש הממשלה. במילים אחרות, אם המשפט הזה הוא כל מה שהצליח לחלץ ממנה מי שהקליטה בסתר, אז שקד היא אדם ששולט ברגשותיו, שמסוגל לבטל את האגו כמעט לחלוטין אם זה מה שטוב למפלגתה, ולתפיסתה - לכל המחנה הפוליטי. מרכיבי האישיות הללו גורמים לכך שהיא מוערכת גם בידי חלק מיריביה.
כבר לפני שנתיים, בהיותה מספר 2 הנערצת של ראש מפלגתה, זכתה שקד להערצה בימין. כבר אז דיברו בליכוד שאילו שקד הייתה מצטרפת למפלגתם היום, היא הייתה יכולה להתחרות בוותיקי המפלגה, שרובם יושבים על הגדר ומחכים לרגע שאחרי שלטון נתניהו.
המחסום שהפריד אז בין שקד לבין הליכוד מוכר וידוע, ונותר על כנו עד עצם היום הזה. הווטו הוטל על שקד לא רק בהקשר של טיסות לחו"ל, אלא גם על כל אפשרות של הצטרפותה לתנועה שכה תואמת לדנ"א הפוליטי שלה.
לפני שנתיים היא הלכה בדרך אחרת והפכה ליו"ר הימין החדש כי כך היה נכון לעשות. מאוחר יותר, בסיבוב הבא, היא החזירה את תפקיד הקברניט לנפתלי בנט - בלי לעזוב ובלי לטרוק את הדלת. פשוט זזה הצידה ושמרה על נאמנותה.
אומנם היא מצליחה להצטייר כסמן הימני של ממשלת השינוי, אך ספק אם זה מה שיקנה לה אהדה בקרב חלק גדול ממצביעי ימינה, שרואים בהקמת הממשלה עם לפיד, העבודה ומרצ - שלא לדבר על מנסור עבאס - מעשה רמייה.
אחת הדרכים שיכולות להשיב לה חלק מהאהדה שאיבדה עוברות בתקנות שתתקין כשרת הפנים: אם תצליח למשל להעביר חוקי הגירה נוקשים על אף השותפות עם העבודה ומרצ, או לחלופין, אם תתרום את חלקה להפחתת הביורוקרטיה הקשורה באישורי בנייה שיקלו על מצוקת הדיור, היא תזכה לנקודות בקרב מצביעי ימין שמרני ובקרב מעמד הביניים. בסוף כהונתה של הממשלה, תהיה מתי שתהיה, היא תוכל להתייצב בפני המחנה הלאומי ולומר שהיא הייתה זו ששמרה שהממשלה לא תחרוג שמאלה מקווי היסוד שלה. מכל מקום, ייתכן שזו שנה קריטית להמשך הקריירה הפוליטית של מי שנחשבה עד לפני זמן לא רב לכוח העולה בימין.
8. בנימין נתניהו, יו"ר האופוזיציה ויו"ר מפלגת הליכוד
ח"כ בנימין נתניהו היה ראש הממשלה הישראלי שכיהן בתפקיד הרם למשך הזמן הארוך ביותר. חמש ממשלות בראשותו הניבו לישראל מהלכים חשובים לביטחונה ולחוסנה הכלכלי והחברתי. בתקופתו חתמה ישראל על הסכמי חברון עם הפלסטינים, יצאה למבצעי עמוד ענן, צוק איתן ושומר החומות, התמודדה עם הטרור הפלסטיני ברצועת עזה והקדישה מאמצים לסיכול תוכנית הגרעין האיראנית. נתניהו קידם את הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל ואת ריבונות ישראל על רמת הגולן, ויזם את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. בשנה האחרונה לכהונתו חתם על הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין וסודן, ובמשבר הקורונה טיפל בהצלחה יתרה ברכישת החיסונים בשיא המרוץ העולמי. הוא ניהל את המגפה ברצינות ובראש פתוח, והיה הראשון שחיפש את האיזון בין החובה לסגור את המדינה והצורך להמשיך לנהל חיי כלכלה וחברה.
למרות כל זאת, ועל אף שהשלים את אחד מהישגיו הגדולים ביותר בדמות הפיכתה של ישראל למדינה המחוסנת הראשונה בעולם, הפך נתניהו לאחד האנשים המושמצים במדינת ישראל. זה לא היה רק בהפגנות ההמוניות בבלפור, בשלטים עם הכיתוב השחור "לך", בעיסוק האינטנסיבי בכתב האישום שהוגש נגדו. זה היה ביומיום ובאווירה, והביא לכך שנתניהו ובני משפחתו הפכו בעיני פרשנים, פוליטיקאים וחלקים מהציבור לסמל השחיתות.
גם אם היו הגזמה ועיוות בהיקף ההשנאה וההסתה נגדו, נתניהו עצמו תרם לא מעט לתדמית הבעייתית שנוצרה לו: בשנות כהונתו האחרונות הוא לא היסס לתקוף את מערכת בתי המשפט ואת שומרי הסף. במהלך, שאף חבריו מודים היום כי היה שגוי, הוא סירב להעביר את תקציב המדינה ותקע את הכלכלה והמסחר כדי לא לקיים רוטציה עם בני גנץ. בכך הרחיק מעליו לא רק בני ברית במערכת הפוליטית, שכה חסרו לו לימים, אלא גם חלקים ממי שחשבו שהוא ראש ממשלה טוב (ולראיה, עד היום הוא מוליך בסקרי דעת הקהל בשאלת מידת ההתאמה לתפקיד) וגם מצביעים פוטנציאליים.
נתניהו הוא חידה. נדמה שכבר אין איש שלא אוהב אותו או לא עוין אותו - עם מעטים מאוד ביניהם. מחצית הציבור מעריכה אותו ורואה בו מנהיג טבעי. החצי השני מוכן לבלוע את כל החסרונות של ממשלת השינוי רק כדי שלא יחזור לשלטון.
היום נתניהו מכהן כיו"ר האופוזיציה וכראש הליכוד. הוא אסטרטג־על וגאון בשיווק, והמסרים שיוצאים מלשכתו מבהירים שאין בכוונתו לפרוש ולהעביר את הכתר. לאחר העברת התקציב כבר היו רבים שהספידו את הקריירה הפוליטית שלו. עם זאת, הסקרים מחזקים את כוחו ומנבאים לו מספר מנדטים גבוה אף יותר מאלו שהשיג בבחירות האחרונות. דבר אחד ידוע לאלו שמתכוננים לרשת אותו ביום שאחרי: גם אם יסיים את חייו הפוליטיים, נתניהו ישאיר אחריו תחרות לא פשוטה, ובעיקר - נעליים גדולות.
7. מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ, יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית וסגן יו"ר הכנסת
המעבר של יו"ר רע"מ ממעמד של חבר כנסת אלמוני לאחד הפוליטיקאים המשפיעים והמחוזרים בכנסת התחולל לפני שנתיים. דווקא אנשי הימין הם שחיבקו אותו בחום, בהשראת (שלא לומר בהנחיית) ראש הממשלה נתניהו, שהכשיר את עבאס כשותף טבעי, החמיא לו, תמך ביוזמותיו והזמין את עצמו לביקורים מתוקשרים בדיוני הוועדות בראשותו. המחוות הפכו להבטחה מפורשת לקדם נושאים במגזר הערבי בתחום האזרחי, ועבאס, מופתע אך מרוצה, חישב מסלול מחדש ותהה בפומבי אם הניתוק בין נציגי החברה הערבית לימין הפוליטי מוצדק בכלל, או שאפשר לנהל עמו דיאלוג ולהגיע להבנות.
עבאס הוא פוליטיקאי חדש יחסית בכנסת, אם כי פעיל פוליטי ותיק בכפר הולדתו מע'אר, שם החל לשאת דרשות ב"מסגד השלום", ובהמשך כיהן כיו"ר ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית. למרות היותו סגן יו"ר הפלג הדרומי (המתון יותר) של התנועה האסלאמית ומזכ"ל תנועת רע"ם, הוא לא הצליח להביא את מפלגתו להישגים. כשהתמודד לבחירות עם בל"ד, הביא את רע"מ לשפל ייצוג, כשעברה את אחוז החסימה על חודם של כמה אלפי קולות. החיבוק של נתניהו, שמינה אותו ליו"ר הוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית ולסגן יו"ר הכנסת, הקפיץ אותו באחת למרכז הבמה.
עבאס לא השלה את עצמו. הוא ידע שאם נתניהו, בנט או לפיד יצליחו להרכיב ממשלה בלעדיו, הם לא יהססו לוותר עליו. לכן השכיל למצוא חיבורים ושותפויות עם כל גוני הקשת הפוליטית. למעשה, עבאס לא היה מעולם בכיס של הימין או של השמאל־מרכז. בגישתו הפרגמטית הקים מחנה שלישי, שניהל משא ומתן עם המערכת הפוליטית כולה והביא לכניסתו לממשלת השינוי.
רע"מ, בראשות עבאס, היא המפלגה הערבית הראשונה החברה בקואליציה. עובדה זו מחזקת את תדמיתו של עבאס ואת יכולת ההשפעה שלו במגזר הערבי. עבאס הוא לא רק חלק אינטגרלי מהממשלה, אלא גם חולל מהפך אמיץ בתפיסה הפוליטית הערבית, שנקטה עד לאחרונה דרך של פעילות מבחוץ כשחקני ספסל, גם בממשלות שהיו קרובות יותר לדעות הציבור הערבי כמו זו של רבין, ברק או אולמרט.
פעילותו של עבאס בכנסת נחושה ועניינית, אך לא נטולת קשיים. המפלגות הערביות מאשימות אותו בסחר בקולות ובבגידה בערכי החברה הערבית. גם הימין הפך את היחס אליו והחזיר אותו למעמד של יריב (שככל הנראה ישתנה באחת אם יזדקקו לו כבן ברית בעתיד), אבל עבאס מתעקש על הובלת תהליכי תיקון, על הרמת דגל השוויון, על צמצום הפערים בחברה הערבית ועל המלחמה בפשיעה ובאלימות במגזר. הוא נעים הליכות, עקשן, אך גם יודע להתפשר כשצריך, ומאמין שבניגוד לנציגיה בכנסת, החברה הערבית עצמה מצפה ממנו לפעול בדרכים יצירתיות כדי לקדם את האינטרסים שלה, ולא רק לשלם מס שפתיים למאבק הלאומי. ברוח זו השיק בחודש שעבר את חוד החנית של פעילותו הפרלמנטרית: תוכנית החומש הכלכלית לחברה הערבית.
שמה הערבי של התוכנית הוא "תקאדום", ונדמה שהיא מבטאת בקליפת אגוז את דרכו של עבאס מהשוליים הפוליטיים אל מרכז המיינסטרים. "נגמרו הזמנים שבהם היינו עוד מספר חסר השפעה ומשמעות בפוליטיקה הישראלית", אמר עליה באירוע ההשקה החגיגי, "נגמרו הזמנים שבהם קראו לתוכניות שלנו לפי מספר סידורי רנדומלי. היום יש לתוכניות שלנו שם, משמעות וסיבה".
6. אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר
ד"ר אלברט בורלא, מנכ"ל חברת התרופות פייזר, הוא יהודי־יווני־אמריקאי שהתפרסם לאחר שהחברה בניהולו הצליחה לפתח את החיסון הנחשק לנגיף הקורונה. בורלא הוא בן למשפחה יהודית־ספרדית ותיקה, שהגיעה לסלוניקי ביוון לאחר גירוש ספרד. הוריו הם ניצולי שואה הנמנים עם שרידיה האחרונים של קהילת היהודים שהושמדה שם.
בורלא (60) הוא דוקטור לביוטכנולוגיה. הוא מחלק בימים אלו את זמנו בין שבע ערים שונות בארבע מדינות שונות. בעקבות התפשטות מגיפת הקורונה, הוא הורה לצוותי החברה לפעול ככל האפשר לפיתוח חיסון לנגיף. החלטתו האסטרטגית נתנה את פירותיה כאשר בנובמבר 2020 הכריזה החברה על יעילות החיסון.
בהקשר לישראל, בורלא נהפך לדמות מוכרת כאשר ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הגדירו כ"ידיד ענק של מדינת ישראל והאנושות כולה". בעוד מדינות רבות עשו הכל כדי לשים ידן על החיסון, הוא בחר דווקא במדינה הקטנה בלב המזרח התיכון לקבל את המנות הראשונות.
ולמרות היותו יהודי, הבחירה הייתה, לדבריו, עניינית. בראיונות שונים הבהיר כי מה שגרם לו לבחור בישראל הוא גודל האוכלוסייה הקטן יחסית בה, בשילוב יכולת איסוף נתונים אלקטרונית מרשימה. בורלא סיפר כי שקל לבחור ביוון, מולדתו, אך מערכת איסוף הנתונים הרפואית של המדינה לא עמדה בתנאים שהציבה החברה. עוד סיפר כי גם שוודיה נשקלה, אך הוא חשש שהדבר ירגיז מדינות אחרות באירופה.
בתגובה להחלטה לבחור בישראל, זכה בורלא לאהדה רבה בקרב מרבית הציבור בארץ. לפני כמה חודשים קיבל מהטכניון תואר דוקטור לשם כבוד על "הובלת המאמץ המורכב לפיתוח חיסון לנגיף הקורונה בזמן שיא". בדברי הנימוק נכתב: "פיתוח החיסון לקורונה הוא הישג ביוטכנולוגי יוצא דופן, הממחיש את חשיבותם של המדע ושל המחקר הבין־תחומי. החיסון יביא מזור לאנושות כולה ויחלץ את העולם מהמשבר שנקלענו אליו בעקבות התפרצות המגיפה בסוף 2019. סיפורו המשפחתי של ד"ר בורלא, בן לניצולי שואה מסלוניקי, הוא סמל לחיותו המופלאה של העם היהודי וליכולת ההתחדשות שלו לאחר השואה".
בתגובה לקבלת האות גילה בורלא כי בצעירותו שקל בעצמו ללמוד בטכניון ועל כן זוהי סגירת מעגל עבורו. אם לא די בכך, בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות תשפ"א נכללה ברכה מצולמת של בורלא, שנחשב באותם ימים כמי שבזכותו מתאפשר קיום הטקס חרף המגיפה.
5. בני גנץ, שר הביטחון
החודשים האחרונים עשו טוב מאוד לשר הביטחון בני גנץ. בסקרי דעת קהל הוא נהנה מפופולריות רבה מהציבור וזוכה ממנו לציונים גבוהים על תפקודו כשר ביטחון.
גם סקרי המנדטים שנערכים מעת לעת מציבים את מפלגתו כחול לבן עם מספר מנדטים דומה, ולעתים אף גבוה יותר מההישג המפתיע שזכה בו גנץ בבחירות האחרונות, לאחר שכבר נחשב לסוס מת בפוליטיקה ופרשנים רבים ניבאו שלא יעבור את אחוז החסימה.
החודשים האחרונים מאז הוקמה הממשלה החדשה ייצבו מאוד את מעמדו של שר הביטחון, במידה רבה הוא נתפס כמעט כאאוטסיידר לשלישייה של ראש הממשלה נפתלי בנט, שר החוץ יאיר לפיד ושר האוצר אביגדור ליברמן. גנץ, כך נראה, למד בחודשים האחרונים אפילו ליהנות מהמצב החדש: במושגים הלקוחים מעולם הספורט, גנץ נמצא במעמד של שחקן חופשי. אף שהוא מכחיש בכל הזדמנות חלופות פוליטיות אחרות וחבירה אפשרית לליכוד, עצם הרעיון, גם אם הוא תיאורטי, משמר את כוחו הפוליטי.
מסרו של גנץ סמוי, אך ברור: אם בנט יכול להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים, אין שום סיבה שהוא לא יוכל. זאת אולי לא חלופה אפשרית כרגע, שכן למרות חיזורי הליכוד נדמה שמרבית בוחריו של גנץ משתייכים למחנה "רק לא ביבי", אבל בפוליטיקה הישראלית התזזיתית, ייתכן שהחלופה תהפוך לריאלית במקרה של בחירות שבהן שוב יתמודד נתניהו, יזכה את הליכוד במספר המושבים הגבוה ביותר בכנסת, אבל לא יוכל להרכיב ממשלה בראשותו. או אז גנץ עשוי לזכות מן ההפקר, מה גם שפרישה של נתניהו מהליכוד עלולה ליצור ואקום במרכז־ימין, עם שלושה מועמדים לא אטרקטיביים בעליל (אלקטורלית) לרשת אותו.
בנט וממשלתו השברירית לא יכולים להתעלם מגנץ, גם אם הוא מעט אאוטסיידר בקרב שריה. ואכן, עם כינונה של הממשלה, דיברו כולם על החמיצות לכאורה של שר הביטחון אל מול ההובלה של בנט ולפיד, אבל בתקופה האחרונה השתחרר גנץ, והוא נינוח ושקט הרבה יותר. סביבת יועציו הקרובה (לעומת הלשכה המתוחה של ראש הממשלה) עובדת ומייצרת שקט תעשייתי. זאת ועוד: אחרי שנים של חוסר יציבות במשרד הביטחון והחלפת שרים סיטונית, החודשים הללו מאפשרים לגנץ גם לקדם רפורמות ולחזק את אגפי המשרד.
הרפורמה בטיפול בנכי צה"ל, חיזוק רשות החירום הלאומית, תקציב הביטחון והסדרת הפנסיות של אנשי הקבע (מהלך שעורר ביקורת, אבל הצליח מבחינת צה"ל ומשרד הביטחון).
אחרי העלאת דמי הקיום של החיילים, גנץ מבקש לקדם את רפורמת הדגל שלו, שעוסקת בשירות צבאי או לאומי לכל. גם במישור המדיני, אל מול חוסר הניסיון של ראש הממשלה, עושה רושם שגנץ השתלט על השיח והתיאום הביטחוני עם האמריקאים, נתון חשוב לנוכח העימות המתפתח מול טהרן, שעשוי להיות קריטי במקרה של בחירות.
לעומת בנט, שלאחרונה בחר בקו ניצי יותר כלפי האמריקאים, גנץ מזהיר מפני כניסה לעימות פומבי איתם, ומנסה לצמצם את מרחב הטעויות בנושאים אחרים שחשובים לאמריקאים, כמו אל מול הרשות הפלסטינית.
שר הביטחון מספק לצבא ולרמטכ"ל עצמאות רבה, אבל דווקא כרמטכ"ל לשעבר הוא יכול להרשות לעצמו יותר גם בכל הקשור לביקורת ופיקוח על צה"ל. העברת אגף המודיעין דרומה, למרות התנגדות הצבא, היא הוכחה מצוינת לכך.
השנה הקרובה תהיה שנת מפתח מבחינתו של שר הביטחון: לאחר ששיקם את מעמדו הציבורי וביסס בחזרה את כוחו הפוליטי, כהונה מוצלחת כשר ביטחון עשויה לפתוח לו שוב את הדלת להתמודדות על תפקיד ראש הממשלה.
4. גדעון סער, שר המשפטים
גדעון סער נחשב לאחד השחקנים הוותיקים בפוליטיקה הישראלית. זו הממשלה החמישית שבה הוא חבר, והראשונה שהגיע אליה מהעמדה המבטיחה של אדריכל גוש השינוי. אולי לכן ניסיונות האופוזיציה לנגחו לא מדגדגים אותו. ואולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שסער היה היחיד שהאמין שאפשר להקים את ממשלת השינוי. כבר בליל הבחירות הוא התייצב ראשון במטה מפלגתו, שלא זכתה למספר המנדטים שלו ערגה, ודיבר על התסריט שבאותה שעה איש מהפרשנים לא נתן לו סיכוי.
בשנה האחרונה הפך סער לצלע הרביעית שמנהיגה את הקואליציה, לצד בנט, לפיד וגנץ. בלעדיו לא הייתה מתאפשרת ההמשכיות שמחברת את הקצוות האידיאולוגיים של הפוליטיקה הישראלית. שר המשפטים הוא אחד הגורמים החשובים בנטרול מוקשים והעברת הצעת חוק מורכבות בממשלה כה הטרוגנית. הרבה בזכותו עמדה הקואליציה ברוב הקרבות הפרלמנטריים והצליחה להעביר את תקציב הממשלה לשנתיים הבאות.
בעת משבר הקורונה בלמו סער וחבריו הגבלות קיצוניות על העבודה והכלכלה. סער הוביל את ההתנגדות לסגור את המדינה ולהיגרר לתשלומי פיצוים בעשרות מיליארדים, והתעקש על קיום שגרה, פרנסה וכלכלה.
סער נחשב ליריבו המושבע של נתניהו. עוד לפני תום מושב הקיץ פרסם את תזכיר החוק שקידם, שעיקרו מניעה מנאשם בעבירה שבצידה שלוש שנות מאסר וקלון להרכיב ממשלה. הצעת חוק זו, שחלה גם על עבירות מרמה והפרת אמונים, נתפסה כהצעת חוק פרסונלית נגד נתניהו וזכתה לביקורת רבה. המתנגדים לה טענו שהיא תעניק כוח מופרז ליועץ המשפטי לממשלה להכריע באמצעות ההחלטה על כתב אישום את זהות ראש הממשלה. סער, מצידו, טען שגם אם יאושר, הוא ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה, וכי מי שקובע את זהות ראש הממשלה אינו היועץ המשפטי אלא הכנסת. חוק נוסף שסער העביר בהצלחה בקריאה ראשונה עוסק בהגבלת כהונת ראש הממשלה לשמונה שנים.
סער נכנס לתפקידו כשר המשפטים באחת התקופות הרגישות והקשות שידע המשרד, כשמערכת המשפט סובלת מהתקפות מצד אישי ציבור וסובלת מירידת קרנה. סער קשוב לקולות ומתכוון לפעול לריסון כוחם של בית המשפט ושומרי הסף. כבר בתחילת השנה הודיע שיפצל את סמכויות היועץ המשפטי, שלתפיסתו מחזיק בריכוז סמכות ובכוח מוגזם. לשם כך קיים סדרת ישיבות במטרה להציג מודל שישפר את המצב הקיים, והכריז כי יגיש הצעה לשינויים בסמכויות היועץ לאישור הממשלה והכנסת. לקראת תום מועד כהונתו של היועץ מנדלבליט, החל סער לאתר נשים שיגישו מועמדות לתפקיד.
בד בבד משקיע שר המשפטים משאבים ותקציבים גם בסוגיית המשילות בדרום, האלימות והענישה המקלה. בחודשים האחרונים הוא מוביל שורה של מהלכי חקיקה לטיפול בתופעות הללו, במטרה לתת כלים לרשויות אכיפת החוק. סער מקדם עונשי מינימום בעבירות נשק, מתן סמכויות לבתי משפט כלכליים לדון בתיקים של פשיעה כלכלית והרחבת סמכויות המשטרה בעבירות של פשעים חמורים, ובמקרים מסוימים גם חיפוש ללא צו.
כוחו של סער בממשלה עומד בניגוד לסקרים, שלא עושים עמו חסד. אבל מתחת לפני השטח סער זוכה לפופולריות גבוהה בליכוד בזכות עמדותיו המדיניות וגם בקרב מצביעי המרכז־שמאל, בעקבות התעקשותו לא לשבת עם נתניהו. למעשה, ההיסטוריה של סער רצופה הספדים מוקדמים מדי: כשנטל פסק זמן מהחיים הפוליטיים, כשיצא נגד נתניהו והתמודד מולו וגם כשהתמודד ברשימה נפרדת ויצא לדרך חדשה. על פי השפעתו ופעילותו בכנסת מאז כינון ממשלת השינוי, סביר להניח שנמצא אותו בתפקידי מפתח גם בממשלה הבאה, יהא הרכבה אשר יהא.
3. יאיר לפיד, שר החוץ וראש הממשלה החליפי
כאשר לפני תשע וחצי שנים, באביב 2012, הודיע כוכב הטלוויזיה ואיש התקשורת יאיר לפיד כי הוא עוזב את התעשייה, סוגר את הדלת ופותח דף חדש בתור ראש מפלגה בישראל, רבים מחבריו וממכריו דיברו על התכונה הבולטת שבו: היכולת לקבל החלטות דרמטיות ונכונות לשלם עליהן מחיר למען המטרה הגדולה.
המשורר רוני סומק, חברו של לפיד עשרות שנים ומי שנמצא במקום הכבוד ה־120 ברשימתה של מפלגת יש עתיד, העיד אז, לפני כמעט עשור, על ידידו הוותיק: "אני מכיר את יאיר 30 שנה, והוא תמיד ידע להתעורר בבוקר ולהגשים את חלומותיו".
השנה התקדם לפיד מאוד לקראת הגשמת חלומו הגדול: להפוך לראש ממשלת ישראל. מה שעד לא מזמן נראה כמו אפשרות רחוקה ותאורטית למדי הפך לעובדה בשטח, בזכות סעיף בהסכמים הקואליציוניים של ממשלת השינוי, הידועה גם בשם "ממשלת בנט־לפיד".
בין כל האסטרטגיות האפשריות בבחירות האחרונות, וגם לאחריהן, בחר יאיר לפיד בדרך הנכונה ביותר אל מטרתו: הוא הכריז כי למען השינוי שהמדינה כה זקוקה לו, הוא מוכן להקריב את השאיפה הפוליטית הגדולה שלו. יומיים לפני הבחירות אמר לפיד כי "יעשה הכל להחליף את נתניהו, כולל לא להיות ראש הממשלה".
הפוליטיקאי שבמשך חודשים ארוכים בנה שלב אחרי שלב, צעד אחרי צעד, את תדמיתו הציבורית כמועמד ראוי לתפקיד ראש הממשלה, יצא בהכרזה על נכונותו לוותר - וניצח. אחרי הבחירות, שבהן השיגה יש עתיד 17 מנדטים והייתה לסיעה השנייה בגודלה, לפיד נקט קו מחושב. הוא סבר כי במצב שנוצר עדיף לא להיות הראשון לקבל את מנדט הנשיא להרכבת הקואליציה. לפיד הפגין סבלנות ונחישות, ולא ויתר גם כאשר במהלך מבצע שומר החומות ובעיצומו של המו"מ הקואליציוני, הכריז יו"ר ימינה נפתלי בנט כי "ממשלת שינוי ירדה מהפרק". אף על פי כן, לפיד המשיך במאמץ להקים ממשלה וגם ידע לוותר על הבכורה - על ראשות הממשלה - לטובת הסכם הרוטציה בינו לבין בנט, כאשר בנט מקבל ראשון את התפקיד הנכסף.
למשרד החוץ נכנס השר הטרי לפיד כאשר בידו תוכנית עבודה סדורה: אחרי תקופה ממושכת שבה בנימין נתניהו תפקד כשר החוץ בפועל, והמשרד סבל מחוסר שיתוף פעולה ומהדחה מסוימת ממוקדי הגיבוש המרכזיים באסטרטגיית החוץ של ישראל, הגיע הזמן לתקן. הדרג המקצועי של משרד החוץ הוחזר למרכז הבמה, ותפקידו בגיבוש ובמימוש המדיניות תוגברה. לפיד הכריז כי על ישראל לתקן ולאזן את יחסיה עם האיחוד האירופי ועם המפלגה הדמוקרטית של ארה"ב. שר החוץ לפיד פועל באינטנסיביות לטובת מימושן של המטרות שהציב בפני משרדו. בד בבד, לפיד, שאינו רק שר החוץ, אלא גם ראש הממשלה החליפי, לא מוריד אצבע מהדופק של הממשלה, שומר על יציבותה, מונע מריבות ופיצוצים. התקציב עבר, הקואליציה שרדה, והדרך להגשמת חלומו הגדול של יאיר לפיד נראית היום ישרה וקצרה מתמיד.
הסקרים אולי אינם מחמיאים לו, על פי רמת האמון שהציבור רוחש לו בהתאמה לתפקיד ראש הממשלה. עם זאת, לפיד כבר הוכיח את כישרונו בדילוג מעל מהמורות בדרכו הפוליטית, ונוסף לכך, למזלו, הוא לא תלוי ברחשי לב הציבור, אלא רק בהסכם הקואליציוני שמבטיח לו את התפקיד גם במקרה של פירוק הממשלה.
2. אביגדור ליברמן, שר האוצר
מפלגת ישראל ביתנו היא שותף חשוב, אך לא הגדול והמרכזי בקואליציית השינוי. אולם יו"ר המפלגה שר האוצר אביגדור ליברמן נחשב לאחד מאדריכלי הממשלה הנוכחית ולמבוגר האחראי בה, זה שמתחילת התהליך של הקמת הקואליציה דאג לשמור על יציבותה ועל שלמותה.
ליברמן היה הפוליטיקאי שעוד בסבב הבחירות הקודם זיהה הזדמנות לחולל שינוי דרמטי הגובל במהפך במפה הפוליטית ולהקים ממשלה אחרת, שבנימין נתניהו לא יעמוד בראשה.
הניסיון הראשון לא צלח, ובני גנץ העדיף להקים ממשלת אחדות עם הליכוד, מה שאפשר לבנימין נתניהו להמשיך לכהן כראש הממשלה למשך שנה נוספת. בינתיים לא זנח יו"ר ישראל ביתנו את הרעיון של גוש מפלגות רחב המסוגל להתעלות על חילוקי הדעות ועל הפערים האידיאולוגיים ולהקים ממשלה אחרת.
בבחירות לכנסת ה־24, שהתקיימו ב־23 במרץ 2021, זכתה מפלגת ישראל ביתנו ב־7 מנדטים. ברגע שהמנדט להרכבת הקואליציה עבר מנתניהו ללפיד, מינה אביגדור ליברמן צוות משא ומתן קואליציוני מטעמו, והורה לו להתקדם ללא עיכובים. ישראל ביתנו הייתה המפלגה הראשונה להודיע על סגירת ההסכם הקואליציוני ועל ההסכמות שהושגו עם יש עתיד סביב קווי היסוד של ממשלת השינוי המתהווה.
במסגרת ההסכם קיבל ליברמן לידיו את כל המפתחות הכלכליים של הממשלה, שהמרכזיים בהם אלו תיק האוצר וראשות ועדת הכספים של הכנסת. ולא פחות חשוב עבורו: במסגרת ההסכם עם יש עתיד, הושגו הבנות בסוגיית דת ומדינה, שהן ליבת ההתחייבויות של ליברמן ומפלגתו לקהל בוחריהם במהלך קמפיין הבחירות.
כך, אחרי שנתיים וחצי של המתנה בספסלי האופוזיציה, חזר ליברמן אל קדמת הבמה והפך לאחד השחקנים המרכזיים והמשפיעים בקואליציה ובממשלה. על פי עמדותיו, הרחקת נתניהו מלשכת ראש הממשלה אינה מטרה, אלא כלי למימוש השינוי האמיתי בפוליטיקה הישראלית.
אחת הדרישות של ליברמן, שהתקבלה ומומשה במסגרת ממשלת השינוי, הייתה אי־צירופן של המפלגות החרדיות לקואליציה. אומנם בכמה וכמה הזדמנויות חזר והדגיש ליברמן כי אינו מתנגד לחרדים כמגזר ורואה בהם אזרחים שווים מכל הבחינות, אך הוא פוסל על הסף שותפות עם נציגיהם בכנסת. לדברי שר האוצר, התנגדותו לצירוף המפלגות החרדיות נובעת מביטחונו בכך שהעסקונה החרדית מחזיקה את בני המגזר החרדי כבני ערובה ומקדמת את האינטרסים של האליטה המגזרית על חשבון קידומו של הציבור.
חרף הביקורת החריפה מצד המפלגות החרדיות ומכיוונה של התקשורת החרדית, שר האוצר ליברמן נחוש ברצונו לקדם את שלל הרפורמות שנכנסו להסכמים הקואליציוניים. בחצי השנה הראשונה בתפקידו הוא כבר הוכיח את עצמו ועבר את המבחן הגדול הראשון: אישורו של תקציב המדינה.
1. נפתלי בנט, ראש הממשלה
במסיבת העיתונאים החגיגית שכונסה לרגל העברת התקציב, אמר נפתלי בנט שהמבחן הגדול ביותר של הממשלה הנוכחית הוא איפוק. המשפט הזה מזקק את המהלך הלא ייאמן שעבר הוא עצמו מהיום שבו נותר מחוץ לממשלה ועד שכבש את התפקיד הפוליטי הבכיר ביותר במדינת ישראל.
בנט הגיע לשולחן המשא ומתן על ממשלת השינוי עם 7 מנדטים בכיס. הוא שיחק איתם בחוכמה, ובעיקר באיפוק, וניהל מגעים עם הליכוד על ממשלת ימין ועם יש עתיד על הקמת ממשלת מרכז־שמאל בתמיכת רע"ם. הוא נטש וחיזר, עזב וגישש, ודרש למרכולתו הצנועה את המחיר היקר ביותר שקיבל פוליטיקאי אי פעם. העקשנות והתעוזה השתלמו: 15 שנה לאחר שבנט הגיע לעבוד בלשכת נתניהו, הוא הביא לסיום שלטונו והחליף אותו בתפקיד.
בחודש יוני השנה הודיעו בנט ולפיד שעלה בידם להרכיב ממשלה. המהלך התקבל באנחת רווחה מצד אלו שמאסו במערכות בחירות מיותרות; בתדהמה בקרב המצביעים שבחרו ימין וקיבלו את מרצ ורע"ם; ובחמת זעם מצד האופוזיציה החדשה, שהאשימה את בנט בגניבה אידיאולוגית. אבל ראש הממשלה הוכיח שאפשר להיות ימין גם בממשלת מרכז ושמאל, שהנושאים החברתיים בוערים הרבה יותר מהסוגיות המדיניות, ושעם מעט רצון טוב ויצירתיות, גם קואליציה רבת־גוונים, יכולה להיות רבת־פעלים, או לפחות לשאוף לכך.
מיומו הראשון בתפקיד הספידו את בנט ואת ממשלת הניגודים והסתירות שהוא עומד בראשה. אבל הקואליצייה המוזרה ביותר במרחב הפוליטי, שבנויה מצירופים בלתי אפשריים, ממשיכה להתקיים, ואפילו עובדת בכמה נושאי מפתח כמו המלחמה בקורונה והעברת התקציב. בנט, שנתפס בתחילת ימיה כפתרון זמני למשבר פרלמנטרי, מתברר כיזם פעלתן. למעשה, רוב הצעות החוק הפרטיות שעברו בחקיקה היו ביוזמת הקואליציה.
למרות הפיליבסטר המתיש והאופוזיציה הנושכת, הצליחה ממשלת בנט לדחות שתי הצבעות אי־אמון ולהעביר את תקציב המדינה לראשונה מזה שלוש שנים. בין מאבקי החקיקה השכיל בנט לנווט את משבר וריאנט הדלתא של הקורונה ללא סגרים. בכך חסך תשלום פיצויים מפליגים והשלכות כלכליות שהכריעו את העצמאים והעסקים בגלים הקודמים. למרות זאת, עם התפרצות זן האומיקרון, הפך מושג ללעג לאחר שרעייתו גילת המריאה לחופשה משפחתית עם ילדיהם, לאחר שקרא לציבור להימנע מכך.
בימין כועסים, אבל המנוע האידיאולוגי של מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר נשאר בצד, מתוך החלטה מושכלת. בנט לא עוסק בנושאים מדיניים, לא בקווי היסוד של הממשלה החדשה ולא בהתנהלותה השוטפת. הוא לא מחולל שינויים דרמטיים בהתנחלויות ותומך במהלכים מהפכניים בנושאי דת ומסורת. יאיר לפיד, שותפו לקואליציה, עומד כל העת מאחוריו, מלפניו ומכל צדדיו. "ברית האחים" שנרקמה בין השניים בעבר במסדרונות הכנסת, אותה ברית שלימים ציין בנט שהייתה טעות, מסייעת היום לחיזוק היחסים ההדוקים ממילא בין השניים.
אל מול מתנגדיו הקולניים, תומכיו יאמרו שבנט מגלה בשלות ואיפוק. ימים יגידו אם זה עובד לטובתו במציאות שככל הנראה תדרוש עוד חיבורים פוליטיים שאינם טבעיים, כמו זה שבבסיס ממשלתו.
