בשנים האחרונות, ובדגש על תקופת הקורונה, אנו עדים לגל של התפטרויות של עובדים, כשאחת הסיבות המרכזיות לכך היא שחיקה בעבודה.
במחקר של המוסד לבטיחות ולגיהות, שנערך על ידי ד"ר לליב אגוזי וד"ר אשר פרדו, השתתפו 2,011 עובדים, שנלקחו מקשת רחבה של מקצועות בשוק העבודה והעידו על גוונים שונים של שחיקה בעבודה שנבעה מריבוי משימות, חוסר בהירות וחוסר ודאות, טשטוש גבולות בין הבית לעבודה, הארכת זמן עבודה בפועל בבית ועוד. תופעה זו הביאה לעלייה בבקשות לימי מחלה, חשיפה לגורמי סיכון, תשישות נפשית, תחושות שליליות לגבי העבודה וכן ירידה ביעילות.
המחקר, שאנו מביאים ממצאים מתוכו לראשונה, חושף כי המקצועות השוחקים ביותר ב־2021 היו מצד מרצים באקדמיה, פקידים בעיריות ומשרדי ממשלה ונהגי תחבורה ציבורית והסעות – למעלה מ־60% דיווחו על שיעורי שחיקה גבוהים. אחריהם אנשי הוראה ואנשי מערכת הבריאות עם יותר מ־55%, ובשיעורים מעט יותר נמוכים של כ־50% נמנו פועלי ייצור, תעשייה וכרייה, מסחר ומכירות, ואנשי שירותי ביטוח, פיננסים ועורכי דין.
המחקר בחן את רמת השחיקה של העובדים השונים והגורמים לסיכון ואת הסיבות שגרמו לאותה שחיקה קשה בעבודה. 54% מהעובדים העידו על רמת שחיקה שהיא בין גבוהה לגבוהה מאוד ו־4.6% העידו על רמת שחיקה קיצונית.
ככל שרמת השחיקה של העובדים גבוהה יותר, יש עלייה בימי ההיעדרות מהעבודה בשל מחלה: בקרב עובדים שחשו רמת שחיקה גבוהה מאוד, 17% לקחו 4־6 ימי מחלה בטווח של חצי שנה בלבד ו־19% נוספים לקחו 7־10 ימי מחלה ואף יותר. 17% מהעובדים שדורגו ברמת שחיקה קיצונית לקחו למעלה משבעה ימי מחלה בטווח של חצי שנה בלבד ו־32% לקחו בין 4־6 ימי מחלה.
המחקר מציין כי תקופת הקורונה העלתה את רמת חוסר הוודאות, את הדרישות הגוברות מהעובדים ואת הקושי להתנתק וליצור זמני מנוחה, וכן כי גורמים רבים נמצאו קשורים להתפתחות שחיקה. עובדים מתחומי המשטרה והכבאות למשל דיווחו על סביבה עוינת, עומס, חוסר באוטונומיה, קונפליקט בין בית לעבודה וחסמים ארגוניים. בענף ההייטק דיווחו בעיקר על עומס מנטלי, בענף הבנייה על סביבה עוינת ובשירותי הניקיון והאבטחה דיברו על חוסר הוגנות וחוסן נמוך.
מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגיהות ד"ר מיקי וינקלר מדגיש: "לחץ ושחיקה נפשית הפכו לחלק בלתי נפרד מהסיכונים הבריאותיים במקום העבודה ולסיכון בבטיחות העובדים שכוללת עלייה בתחלואה בקרב עובדים. על המעסיקים להבין ששמירה על הבריאות הנפשית של העובדים יכולה להשפיע גם על רמת התפוקה שלהם עבור החברה והם מוזמנים להיעזר בשירותינו".
ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי האוטובוסים בישראל מבית ההסתדרות הלאומית, מסר כי: "מקצוע נהג האוטובוס שוחק בצורה חריגה מבחינת הלחץ הנפשי מהשדרה הניהולית כלפי העובדים ועד אחרון הנוסעים שלחוצים בתקופת הקורונה ובשגרה. לחצים אלה לצד הלחץ הפיזי עקב ישיבה ממושכת בפקקים, חוסר הפסקות והגדרות זמנים לא הגיוניים עם תקנות תעבורה משנות השבעים גורמים לנהגים לשחיקה מתמדת. כל תמרורי ההאזהרה נדלקים והממשלה עדיין אדישה לחיזוק המשאב האנושי שמפעיל את הגלגלים של המשק".
איך ניתן למנוע שחיקה של העובדים?
במוסד לבטיחות ולגיהות מדגישים שהנוהל הארגוני צריך לכלול התייחסות לכמה שלבים מרכזיים ולהקצות את כוח האדם והמשאבים הדרושים ליישום הנוהל:
1. זיהוי דפוסים קבועים שבאים לידי ביטוי אצל העובדים.
2. הגדרת יעדים, מניעה וטיפול.
3. שינוי מערכתי בתכני העבודה, בסביבת העבודה והגדרת התפקיד והעומס.
4. יצירת איזון נכון בין עבודה לבין צדדים נוספים ואחרים של העובדים, כדי להגדיל את התפוקה שלהם בשעות העבודה.