מחקר אקדמי חדש, בהובלת חוקרים ישראלים (מאוניברסיטת בר אילן, הקריה האקדמית אונו, ורשות העתיקות) ואמריקאים (מאוניברסיטת טולסה חושף עצם אדם בת מליון וחצי שנה מהאתר עובדיה שבבקעת הירדן. מדובר כאמור בממצא הקדום ביותר של אדם קדמון שהתגלה בישראל. לפי המחקר, שהתפרסם היום (רביעי) בכתב העת היוקרתי “Scientific Reports" של nature, התפשטות האדם מאפריקה לרחבי העולם לא היתה אירוע חד פעמי, אלא נעשתה בגלים: גל היציאה הראשון לפני כ-1.8 מליון שנים, והגל השני, שעבר בישראל, לפני כ-1.5 מליון שנים.
לפי עדויות מאובנים ומחקרי דנ"א, האבולוציה האנושית החלה באפריקה, לפני כשש מיליון שנים, כאשר לפני כשני מיליון שנים, החל האדם הקדמון לנדוד מאפריקה צפונה, ולהתפשט ברחבי אירואסיה – תהליך המכונה "היציאה מאפריקה". אחד האתרים המרכזיים בעולם שאליהם נדד, הוא האתר בעובדיה, שנמצא בעמק הירדן, בסמוך לקיבוץ בית זרע.
האתר הפרהסטורי בעובדיה נחשב לבעל חשיבות ארכאולוגית ואבולוציונית אדירה, משום שהוא אחד המקומות הבודדים ששימרו שרידים של פעילות האנושית של היציאה מאפריקה, מלפני כ-1.5 מיליון שנה. הוא נחשב לשני הקדום ביותר מחוץ לאפריקה, אחרי האתר דמניסי שבגאורגיה.
האתר בבקעת הירדן נחפר החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, ע"י מספר משלחות חוקרים, בראשותם של פרופ' משה שטקליס, פרופ' עפר בר-יוסף ופרופ' איתן צ'רנוב, אשר חשפו מכלולים עשירים ונדירים של עצמות בע"ח וכלי צור ואבן. לאחרונה, התחדשו החפירות בעובדיה, בראשותם של דר' עומרי ברזילי ופרופ' מרים בלמקר, במסגרת פרויקט לתיארוך ולשחזור הסביבה הקדומה של האתר.
מגוון בעלי החיים בעובדיה כולל מינים שחלקם נכחד זה מכבר מהעולם, כמו נמר שן-חרב, ממותות, ואנטילופות ענקיות, לצד מינים שאינם נמצאים כלל בישראל, כמו קופים, היפופוטמים תנינים ודובים. בנוסף, נמצאו באתר כלים מצור ומאבן, שהיו בשימושו של האדם הקדמון, הדומים לכלים שנמצאו באתרים באפריקה.
כאמור, במהלך עיבוד מחודש של עצמות בעלי החים מחפירות שטקליס, המאוחסנות באוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, זיהתה פרופ’ מרים בלמקר, פליאונטולוגית מאוניברסיטת טולסה בארה"ב, עצם, המזכירה חוליית עמוד שדרה של בני אדם. העצם, שנחפרה ב-1966, נחקרה ע"י דר' אלון ברש ופרופ' אלה בין, אשר זיהו אותה כחוליית עמוד שדרה מותני בת כמיליון וחצי שנה, והיא, למעשה, הממצא הקדום ביותר של אדם קדמון שהתגלה בישראל.
ד"ר אלון ברש, חוקר אנטומיה ואבולוציה בפקולטה לרפואה ע”ש עזריאלי של אוניברסיטת בר-אילן הסביר כי "החוליה מעידה על קיומם של מספר מינים של הומינידים בו זמנית מחוץ לאפריקה באותו פרק זמן (בגיאורגיה ובישראל), דבר המאשר כי היציאה מאפריקה התרחשה, ככל הנראה, מספר פעמים. בספרות המקצועית יש דיון מתמשך על סוגיית היציאה מאפריקה - האם היא התרחשה כאירוע חד פעמי, או שהיו מספר גלי הגירה. כעת, יש בפנינו עדות ברורה לנוכחות בני אדם קדומים באתר של עובדיה, בדמות חוליית עמוד שדרה אנושית. בני אדם אלה היו שונים מבני האדם שאנו מוצאים בגאורגיה, זאת על פי השוני שבין גודל וצורת החוליות שלהם".
ד"ר עומרי ברזילי, ראש תחום מחקר והתמחויות בארכיאולוגיה ברשות העתיקות, הוסיף: "הכלים שנמצאו בשכבה הארכיאולוגית שבה נמצאה החוליה, מזוהים עם התרבות האשלית הקדומה, מלפני 1.5 מליון שנה. הכלים כוללים אבני יד מבזלת, וכלי קיצוץ ונתזים מצור. אמנם, ידוע שכלי הצור והאבן של עובדיה ודמניסי משוייכים לתרבויות שונות, האשלית והאולדובאית, אבל כעת - בעקבות זיהוי מין האדם של עובדיה, אנו יודעים, שגם מדובר במיני אדם שונים – זה הגיאורגי, וזה שנמצא בישראל".
פרופ’ מרים בלמקר, פליאונטולוגית מאוניברסיטת טולסה בארה"ב, החוקרת את תנאי הסביבה האקולוגית של האתרים קיבלה מענק מיוחד מNSF כדי לקדם את המחקר בתחום זה. בשיחה מארצות הברית הסבירה כי "השונות בין האתרים מתבטאת לא רק בתרבות החומרית ובין המינים. ישנן עדויות ברורות לקיומן של סביבות אקולוגיות שונות בגיאורגיה של אז ובארץ. בעובדיה התנאים לחים יותר, ותואמים לאקלים הים תיכוני, בעוד שבדמניסי מדובר בסביבה יבשה יותר שתואמת לתנאי סאוונה".
פרופ’ אלה בין, ראש החוג לספורטתרפיה בפקולטה למקצועות הבריאות בקריה האקדמית אונו ומומחית לאבולוציה של עמוד השדרה מציינת כי ''האנליזה שעשינו מראה כי החוליה מעובדיה היתה שייכת להומיניד צעיר כבן 6-12 שנים, שהיה גבוה לגילו הכרונולוגי. לו פרט צעיר זה היה מגיע לבגרות הוא היה מתנשא לגובה של למעלה מ-180 ס"מ. פרט צעיר וגבוה זה דומה בגודלו להומינידים גדולים אחרים שנמצאו באפריקה באותה התקופה והוא שונה מההומינידים הנמוכים שחיו בגיאורגיה".
ד״ר ברש סיכם: "נראה אם כן, כי בתקופת הזמן המכונה הפלייסטוקן התחתון, אנו מזהים לפחות שני מינים של אדם קדמון מחוץ לאפריקה. כל גל הגירה הביא עמו בני אדם שונים – גם במראה בצורה שלהם, גם בטכניקת ייצור כלי האבן שלהם, וגם בנישה האקולוגית שבה בחרו לחיות".