ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח ביום רביעי הבא בעצרת ממלכתית בכיכר גטו ורשה ביד ושם, ובמהלכה יודלקו שש משואות של שורדי שואה המייצגות את ששת מיליון היהודים שנספו.
משואה ראשונה ישיא העיתונאי צבי גיל, מבכירי רשות השידור בעבר וממקימי הטלוויזיה הישראלית. גלזר (לימים גיל) נולד ב־1928 בעיר זדונסקה וולה במרכז פולין, בן בכור לישראל ואסתר ואח לאריה־לייב ושמואל. באביב 1940 הועברה המשפחה לגטו בזדונסקה, ועם חיסולו באוגוסט 1942 נשלחו אביו ואחיו אל מותם במשאיות הגז בחלמנו, וצבי ואמו הועברו בקרונות בקר לגטו לודז'.
בהמשך הצליח צבי לקפוץ מרכבת גרמנית, ומצא מחסה בביתו של איכר גרמני לאחר שהציג עצמו כפולני. הוא עלה לארץ ישראל באונייה ב־1945. אמו שרדה ועלתה שנתיים אחריו. לצבי ולרעייתו יהודית ז"ל שלוש בנות, עשרה נכדים ושלוש נינות.
משואה שנייה ידליק בן משפחה בשמו של שמואל בלומנפלד ז"ל, שנולד בשנת 1926 בעיר קרקוב בפולין למשפחה של רבנים וסופרי סת"ם. בילדותו עברו הוריו וששת ילדיהם לעיירה פרושוביצה הסמוכה לקרקוב מצפון. בספטמבר 1942 כבשו הגרמנים את העיר. שמואל הועבר למחנה העבודה פלשוב, שם נרצח אביו אברהם יהושע השל בלומנפלד. הוא ברח לגטו קרקוב, ולאחר חיסול הגטו גורש לאושוויץ ועבד במכרה פחם.
ב־18 בינואר 1945, עם התקרבות הצבא האדום, הוא הוצעד בצעדת המוות לבוכנוואלד ומשם למחנה ריימסדורף, שם עבד בסילוק פצצות נפל ובתיקון גגות שנפגעו בהפצצות בעלות הברית. באפריל 1945 נאלצו שמואל וחבריו לצאת לצעדת מוות נוספת, הפעם לגטו טרזין, ובמאי 1945 הוא שוחרר בידי הצבא האדום. ב־1948 הגיע שמואל לישראל והתגייס לצה"ל. עם השחרור הוא התגייס לשירות בתי הסוהר, ובימי משפט אייכמן היה אחד הסוהרים ששמרו על אייכמן. לשמואל ולרעייתו רבקה שני ילדים, שישה נכדים ושבעה נינים.
משואה שלישית תשיא אולגה קיי, שנולדה בשנת 1926 בעיר אויפהרטו בהונגריה, תשיעית מבין עשרה אחים ואחיות. ב־22 במאי 1944 גורשו אולגה ובני משפחתה בקרונות בקר לאושוויץ. רוב בני המשפחה הוצאו להורג בתאי הגזים, בין היתר גם הוריה, ואילו אולגה ואחותה אווה נשלחו למחנה עבודה.
ביולי 1944 הן נשלחו למחנה הריכוז קאופרינג בגרמניה, ובנובמבר של אותה שנה הועברו למחנה הריכוז ברגן־בלזן – שם שוחררו באפריל 1945. בשנת 1985 עלו אולגה ובני משפחתה מארצות הברית לישראל בעקבות בתה. לאולגה ולבעלה המנוח ג'ורג' ז"ל שתי בנות, חמישה נכדים ו־16 נינים.
משואה רביעית ידליק אריה שילנסקי, אחיו של יו"ר הכנסת לשעבר דב שילנסקי ז"ל. אריה נולד בשנת 1928 בעיר שאוולי בליטא למשפחה ציונית, הצעיר מבין ארבעה ילדים. אביו, יוסף צבי שילנסקי, נפטר בילדותו. ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא וכבשו אותה. שבועות אחדים לאחר מכן הוקם גטו בשאוולי וכל היהודים הצטוו לעבור אליו. ביולי 1944, עם התקרבות הצבא האדום לשאוולי, נשלחו השורדים מבין היהודים בעיר ברכבת למחנה הריכוז שטוטהוף בצפון־מזרח פולין.
משם הועבר אריה למחנה לנדסברג, ופגש שם את אחיו דב. עם התקרבות בעלות הברית הוצאו אסירי המחנה, ובהם שני האחים, לצעדת מוות. השניים שרדו אותה, וב־1 במאי 1945 שוחרר המחנה על ידי חיילים מצבא ארה"ב. בפברואר 1948 עלה אריה לארץ ישראל ולחם במלחמת העצמאות. לאריה ולרעייתו רותי שלושה ילדים, שישה נכדים וחמישה נינים.
משואה חמישית ישיא שאול שפילמן, שנולד בשנת 1931 בווינה. בספטמבר 1942 גורשו שאול ומשפחתו לבית ספר יהודי שהוסב למתקן כליאה, וממנו נשלחו לגטו טרזין. לאחר כשנה, בנובמבר 1943, הם נשלחו לאושוויץ. שמו של שאול צורף לרשימת אסירים שיועדו להשמדה, אבל אביו שעבד במשרד המחנה כרשם, העביר את שמו לרשימה של קבוצת נערים בוגרים - וכך הציל את חייו. באוגוסט 1944 נבחר שאול בסלקציה להשמדה, אבל ניצל בזכות הממונה על בלוק הילדים.
בינואר 1945 הוצאו שאול וחבריו לצעדת המוות, שאותה שרד. שאול שוחרר על ידי הצבא האמריקאי במחנה גונסקירכן כשהוא חולה בטיפוס. לאחר שהתאושש הוא עלה לארץ ישראל והתנדב לפלמ"ח. הוא לחם ונפצע במלחמת העצמאות, ולאחר מכן השתתף בכל מערכות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים. שאול עבד במגן דוד אדום במרחבי הנגב, ובתפקיד זה הציל חיי רבים והכשיר דורות של מצילי חיים. לשאול ולאשתו מרים שבעה ילדים, 18 נכדים ושבעה נינים.
משואה שישית תדליק רבקה אליצור, שנולדה בשנת 1934 באמסטרדם תחת השם רבקה־בראנקה ליסאואר. אביה היה סוחר טקסטיל והיה לה אח אחד, גדול ממנה, בשם יופ־יהושע. בעת כיבוש הולנד בידי גרמניה הנאצית במאי 1940, הייתה רבקה תלמידת כיתה א'. בקיץ 1942 נעצרו כל בני המשפחה בידי הגרמנים והובלו אל מחנה וסטרבורק, אולם בזכות הדרכון הבריטי שהיה לאבי המשפחה, יועדו בני המשפחה לחילופי שבויים תמורת גרמנים שהיו בידי בעלות הברית המערביות.
בשלב זה נשלחה המשפחה למחנה ברגן־בלזן, שבו רוכזו המיועדים לחליפין. במחנה הופרדו רבקה ואמה רוזה־רחל מהאב יצחק ומהאח הגדול יופ. באפריל 1945 הועלו רבקה ומשפחתה על רכבת ליעד לא ידוע. במהלך הנסיעה הרכבת הופצצה, אך זו שרדה. כעבור מספר ימים שוחררו האסירים בידי הצבא האדום. בשנת 1959 עלתה רבקה לישראל, ועבדה בין היתר כמלווה ותומכת לעולים מהולנד. לרבקה ולבעלה דב שתי בנות, תשעה נכדים וחמישה נינים.