כרבע משורדי השואה הנותרים חיים בעוני, ובעמותות הסיוע השונות קיימות תוכניות ייעודיות עבורם. "בשנים האחרונות האפקט של העוני בקרב שורדי שואה מתחדד", מספרת תשובה כברה מעמותת חסדי נעמי. כברה מציינת: "אנחנו משקיעים הרבה יותר זמן ומשאבים בחלוקת מזון, פשוט כי אנשים צריכים לדבר יותר. הם רוצים שישמעו אותם, והמתנדבים הם האוזן העיקרית שלהם".
בחסדי נעמי תומכים בכ־10,000 ניצולי שואה, בהם לאוניד, שחי בגפו באזור ירושלים. "בהתחלה התביישתי לקבל מהם מזון לא רק בגלל הדבר עצמו, אלא מכיוון שאם אני נאלץ לקבל סל מזון, אז היטלר ניצח, וזה עצוב לי מאוד", הוא אומר. לאוניד איבד את אשתו עקב מחלה קשה, ואין להם ילדים.
פעילותו מסתכמת לרוב בהאזנה לרדיו או לטלוויזיה ובקריאת ספרים. פעם בשבוע מגיעים לבקרו מהרשות המקומית, ולדבריו, השכנים גם שואלים לשלומו. "לא נשאר לי הרבה, ואני מקווה להצטרף לאשתי לעולם אחר טוב יותר, אבל בינתיים אני נהנה מהספרים", הוא מספר. "הילדה שבאה עם סל המזון ומדברת איתי עושה לי טוב על הלב", הוא מוסיף.
אלה בת ה־80 מתגוררת בירושלים בדירה צנועה של שני חדרים, וכל חייה היא עבדה כמנקה עד לפני כמה שנים. היא סובלת מפריצת דיסק ומספרת שהיא "רואה את הכוכבים" כשכואב לה. היא מבקשת להדגיש שהיא אינה מפונקת, אך גם מספרת בעצב על התחושה שהפקירו אותה: "למה אני צריכה לדאוג לדרך שלי לשרוד? לא הספיק שנאלצתי להתחבא מהגרמנים ולדאוג? אנחנו גיבורים, אבל לא מתייחסים אלינו ככה. זה עצוב לי, אבל אני לא מוכנה להתחנן", היא אומרת ברוסית לשרון מחסדי נעמי, שהגיעה לבקרה עם סל מזון.
לשתיים חיבור מרגש, וכששרון מגיעה, הן נוהגות לשוחח יחדיו. "אלה זקוקה למזון כמו אוויר לנשימה, אבל לפעמים נדמה שהיא זקוקה לשיחה עוד יותר", מספרת שרון. בחורף האחרון קיבלה אלה אספקה של מוצרי חימום מחסדי נעמי, אך אמרה לעמותה שהיא אינה יכולה להפעיל את הרדיאטור בגלל עלויות החשמל, ובכך צורפה למערך נתמכי החירום של העמותה, וזו שילמה עבורה את חשבונות החשמל. בחסדי נעמי מבקשים מכל מי שמכיר ניצול שואה שזקוק לאוכל, לפנות לעמותה דרך האתר שלה, גם כשמדובר בקשיש שזקוק למזון ושאינו ניצול שואה.