כשמלחמת העולם השנייה פרצה הוא היה כבר בן 17, והוא עדיין איתנו - משורדי השואה המבוגרים ביותר בישראל. זה סיפורו הלא ייאמן של אלי מנדל, שחגג השנה יום הולדת 100, כאשר הוא חובק שתי בנות, שישה נכדים ו־14 נינים. במועדון עמותת עמך שברחובות, שם הוא פעיל כבר 22 שנה, הוא מספר: "לאורך כל שנות המלחמה דבקתי בחלום להגיע לארץ. החלטתי שכאן אני אגיע לפחות עד גיל 100 - וזה קרה השנה. היום אני פעיל בעמך, מקום שבמשך השנים הפך לבית שני ולמשפחה שנייה עבורי".
מנדל נולד במרץ 1922 בעיר טרגמורש שברומניה, ובגיל 14 הצטרף לשורות הנוער הציוני וסייע בקליטת פליטים יהודים, כשבין היתר זכה לסייע בקליטת הצנחן הנודע אבא ברדיצ'ב. ב־1940 נכבשה טרנסילבניה על ידי הנאצים, ומנדל ומשפחתו עברו לצד ההונגרי, שם נשלחו למחנות עבודה בכפייה.
ב־1944 נכנסה רכבת גרמנית אל מחנה העבודה, ואליה אספו יהודים "לעבוד במקום פסטורלי", כך נאמר להם. לרכבת הועלו אחותו ואמו של מנדל. "רק בסוף המלחמה הבנתי שזה היה חלק מהפתרון הסופי", הוא מספר. בסיוע המחתרות של התנועה הציונית, שהעניקו להם תעודות מזויפות, עלה בידיהם לברוח מהמחנה ולמצוא מחסה.
ב־1945 הצליח מנדל לשחד חיילים רוסים שפשטו על הבית שבו הסתתרו יהודים רבים, וברח לקלוז' שברומניה, שם פגש את אחותו, אשר שרדה את מחנות ההשמדה. שם גם הכיר את אווה, שלימים הפכה להיות רעייתו. יחד ברחו השלושה, תחת מעטה של אנשי הבריגדה היהודית, לאיטליה - שם נשא את אווה לאישה.
ב־1948 הם עלו לישראל והקימו את קיבוץ מבקיעים. ב־1953 החל מנדל לעבוד במינהל המחקר החקלאי במכון הוולקני, שממנו פרש ב־1990 לאחר שחלה בסרטן. הוא החלים כעבור שנתיים ועבד בחברת אורבוטק עד ליציאתו לגמלאות בגיל 93. במקום אחר בעולם, בטריפולי שבלוב, כשמלחמת העולם השנייה פרצה היה בני הראל (במקור בני בכור דדוש), שכיום בן 86 - רק בן 3. ב־1941 הגיעו הגרמנים ללוב, והיהודים בעיר החלו להישלח למחנות עבודה וריכוז.
בני משפחתו הצליחו להימלט ומצאו מסתור אצל משפחות ערביות, ששיכנו אותם באורוות סוסים ובדירי חזירים - מה שהוביל למצב סניטרי ירוד, וכתוצאה מכך נפטרו שני אחיו ואמו. ב־1949, כאשר היה בן 13, הצליח לשכנע את אביו לעלות לישראל.
לאחר שהשתחרר משירותו בנח"ל ב־1955, החל הראל לעבוד בחברת סולל בונה והיה שותף לבניית האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ולימים אף זכה לכינוי "הבנאי של ירושלים" על תרומתו לבניין העיר. "אני ורעייתי מתגוררים במבשרת ציון בבית שבניתי במו ידי בארץ ישראל, כפי שחלמתי", הוא מספר. בזמנו הפנוי הוא פעיל זה כשבע שנים בעמותת עמך, המסייעת לניצולי שואה. "יש לי ארבעה ילדים, 15 נכדים ונין חמישי בדרך. היום אני יודע שגן העדן אכן נמצא בישראל", הוא אומר.