מצעד החיים, אחד האירועים המרכזיים של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יצא לדרך היום (חמישי) במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, לאחר שלוש שנים בהם לא התקיים בשל מגפת הקורונה. בעקבות המלחמה באוקראינה המצעד מתקיים השנה במתכונת מצומצמת, 2,500 בני אדם מכ-25 מדינות.
במהלך הדברים שנשא בטקס המרכזי שהתקיים באושוויץ, התייחס מנהל המצעד למשבר ההומניטרי באוקראינה השכנה וקרא לנוכחים לציין דקת דומייה לזכר הקורבנות באוקראינה. "מצעד החיים רוצה להכיר בסבל העצום שנגרם לא רחוק מכאן באוקראינה השכנה, היכן שאלפי אזרחים תמימים נהרגו ונפצעו ומיליונים הפכו פליטים בן לילה", מסר.
"אנו מעודדים את כולכם לסייע לאנשי אוקראינה בזמן המשבר ההומניטרי הבינלאומי הזה, כפי שרבים כבר עשו. כמו נשיא פולין אנדז'יי דודה שמשתתף היום במצעד ושמדינתו מובילה את המאמץ העולמי לסייע לפליטים מאוקראינה. ארצה גם להזכיר את נוכחותם של פליטים אוקראינים כאן במצעד החיים. אני קורא לכולם לדקה דומיה לזכר קורבנות אוקראינה".
גם נשיא פולין אנדז'יי דודה התייחס למלחמה באוקראינה בדבריו ותהה: "איך יכול להיות שרוסיה, שמנהיגיה לאורך השנים נאמו כאן ודיברו על איך הצבא האדום שיחרר את אושוויץ, הפיל פצצות על באבי יאר, היכן שנרצחו אלפי יהודים אוקראינים?". בהמשך, אמר הנשיא: "מי שיעבור על החוק הבינלאומי חייב לשאת באחריות - לא עוד מלחמה, לא עוד שואה".
"אני מבקש להזכיר שבמלחמת העולם השנייה נרצחו 6 מיליון פולנים, מתוכם 3 מיליון יהודים", הוסיף דודה ואמר: "אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צועדים במצעד החיים כדי שזה לא יקרה שוב. הפשע הזה נולד משנאה. היום אנו קוראים את התמלילים של השיחות הצבאיות הרוסי בחוסר אמון. אלו שיחות של אנשים רגילים מלאות שנאה".
הנשיא הפולני הדגיש: "המשמעות של מצעד החיים מרגשת ביותר, זה אירוע ניצחון של החיים, שמוכיח שאפילו הטוטליטריות הגרועה ביותר לא יכולה להתגבר על הרצון לחיות, אפילו היטלר והנאציזם אינם מסוגלים להשמיד ולרצוח את כל העם היהודי כפי שהוא לא ישמיד עמים אחרים. באנו לכאן כדי להראות שמה שקרה במלחמת העולם השנייה לא יקרה שוב; שאין שום הסכמה להריגת האומה האוקראינית, שלכל אומה יש זכות קדושה לחיים".
"כשהלכתי מאושוויץ לבירקנאו, הרגשתי תחושת אחריות עמוקה תוך כדי ייצוג האומה והאזרחים הפולנים. צריך להזכיר ולזכור שאזרחים פולנים, יהודים ואזרחים היו אלה שסבלו כאן במחנות הריכוז אושוויץ בירקנאו. פולין איבדה 6 מיליון אזרחים, מתוכם 3 מיליון יהודים, שנרצחו באכזריות על ידי הנאצים. וכשהלכתי כאן כחלק ממצעד החיים, הרגשתי שאני מייצג את כל אזרחי פולין, כי רבים לא יכולים להיות כאן כיוון שהם נרצחו או נפטרו".
"אנחנו ממשיכים לגנות כל סוג של שנאה ודואגים שזה לעולם לא יקרה שוב בעולם הזה. ואנחנו אומרים ויודעים היטב שפשעי השואה הנוראיים נוצרו אך ורק על ידי שנאה. אומה של תרבות גדולה והיסטוריה נהדרת, כל כך קשה לדמיין את זה. גם היום אנחנו מתמלאים בתמיהה כשאנחנו רואים את השיח הקיים על הפלישה של רוסיה לאוקראינה. קשה להבין וקשה להאמין אחרי מה שכל העמים והעם היהודי עברו שמישהו יכול לשנוא ככה. הרוסים היו אלה ששחררו מחנות ריכוז ובאבי יאר הופצץ על ידי רוסים. באנו לכאן כדי לשמר ולחלוק כבוד לנרצחים האלה ולהראות בצורה ברורה שמדינת ישראל, המדינה היהודית, עדיין קיימת".
"באנו להראות שבניגוד לשואה, שבה הנאצים חיסלו אזרחים יהודים ופולניים, אנחנו לעולם לא נאפשר שזה יקרה שוב. מסיבה זו אנחנו באנו לכאן כדי למחות וכדי להראות שלא מקובל עלינו שזה יקרה לעם האוקראיני. אנחנו כאן כדי שהעולם יראה שלכל אומה יש זכות לחיות ולהתפתח. אנחנו צועקים כאן בקול רם לא לשנאה, לא לאנטישמיות, לא לשנאה נגד העם האוקראיני ולא נגד השנאה לעם הפולני. לעולם לא נשלים עם זה ולעולם לא נסכים עם זה. מי שרוצח ומפר את החוק הבינלאומי יצטרך לקבל עונש חמור. לעולם לא עוד מלחמה, לעולם לא עוד שואה. מי ייתן וזכרם של כל קורבנות השנאה יישמר לנצח".
אחריו, נשא דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג: "אחים ואחיות יקרים, לפני שלוש שנים הייתי כאן כראש משלחת הסוכנות היהודית. צעדתי לצד יהודים ולא יהודים, על מנת לזכור את מיליוני הקורבנות שנרצחו בשואה. צעדנו על מנת להצדיע לקורבנות השואה ונספי ניסיונות המרד נגד הנאצים. צעדנו על מנת להנציח את חסידי אומות העולם, אלו שסיכנו את חייהם למען חיינו. צעדנו על מנת לחלוק כבוד לגבורה ולהתמדה של השורדים היקרים. צעדנו ובכינו. בכינו ובכינו.
"במשך השנתיים האחרונות לקחנו צעד אחורה מהתופת והאימה, התאבלנו בביתנו, והתחברנו אחד לשניים באמצעות המסכים והזום. אך היום, תודה לאל, אני מדבר אליכם כאן מירושלים, בירת מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית כאשר אתם שוב צועדים שם במחנה. אנו צועדים על מנת להתאבל, לזכור ולהצהיר כדי שצעדות המוות שאירעו לפני 80 שנה לעולם לא ישובו ולעולם לא יישכחו.
הנשיא הרצוג הדגיש: "מצעד החיים הינו הרבה יותר ממחווה סימבולית. הנצחת זכר השואה היא חובתו של כל אדם, של כל עם, מכל קצוות העולם. זוהי החובה של הדור שלנו. זיכרון במובן הכי עמוק והקיומי, זה לנקוט בצעדים, בשמם של אלו שלא יצעדו עוד. זה אומר להתבטא נגד האנטישמיות, השנאה, אי סובלנות או גזענות. זה אומר ליישר את המצפן המוסרי שלנו, לנהוג בחמלה, צדקה וחסד, ולראות את צלם האלוהים בכל אדם".
הוא הוסיף ואמר: "מדינת ישראל אשר הוקמה לאחר השואה, כהבטחה שלעם היהודי תמיד יהיה בית, תפעל לוודא שלעולם יהודים לא ישובו להיות פליטים. אנו נעשה כל מאמץ על מנת לאפשר לכל יהודי בעולם לחיות חיים יהודיים, גאים, חופשיים ובטוחים".
"אנו נאבק בניסיונות לזלזל באמת ונמנע מעובדות חלופיות מלהחליף את ההיסטוריה. לא נאפשר לעולם לשכוח את עומקי האכזריות האנושית או האחריות של האדם אשר בוצעה על ידי הנאצים ועוזריהם, ונצעד שוב בשנה הבאה. מי ייתן ונצליח למסור את הלפיד גם לדורות הבאים", סיכם הרצוג.
השנה השתתפה לראשונה המשלחת הירושלמית, בראש עמד ראש העיר ירושלים משה ליאון שהגיע למצעד עם אביו שלום ליאון, יליד העיר סלוניקי ביוון, אשר כל משפחתו (מצד אביו) נספתה באושוויץ. שלום הספיק לעלות עם הוריו לארץ לפני המאורעות, וכך ניצלו חייו.
בנאומו סיפר ליאון: "19 משלוחים בלבד הספיקו לנאצים כדי לחסל את יהדות סלוניקי. 90% מיהודי יוון הומתו במחנות ההשמדה. מזל טוב פסח לבית עֶזְרָתִי, סבתא-רבתא שלי וסבתו של אבי, בנה הרופא מיכאל פסח, שצעד יחד עם מטופליו לגיא ההריגה ובתו דייזי נספו באוושויץ בירקנאו. תאריך הירצחם לא ידוע עד היום".
ליאון הוסיף: "אני עומד כאן היום, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כראש העיר ירושלים, בירת מדינת ישראל, ובירת העם היהודי. הרגע צעדנו במצעד החיים, והכרזנו : היננו, כאן. לא צעדנו מאושוויץ אחד לאושוויץ שתים. לא צעדנו מאושוויץ לבירקנאו. צעדנו מן השואה אל התקומה. צעדנו מאושוויץ לירושלים.
"כל פסיעה במצעד, היא צעד חשוב ומרגש בהיסטוריה של העם היהודי. למרות האנטישמיות המנסה להרים את ראשה גם בימינו, למרות טרור הפיגועים הרצחניים, והניסיונות לערער את שלום ירושלים בירת ישראל, אנחנו העם היהודי, נמשיך לצעוד כעם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. נמשיך לבנות ולפתח את ירושלים כעיר של שלום, עיר של תקוה, עיר של עתיד".
אירוע מרגש נוסף אירע כאשר איתן ניישלוס ונציג איחוד האמירויות, אחמד אל-מנסורי, הדליקו ביחד לפיד. ניישלוס אמר בנאומו: "ביחד עם אחי וידידי, אחמד עוביידי אל-מנסורי מאיחוד האמירויות, מייסד מוזיאון השואה הראשון בעולם הערבי, אנחנו מדליקים היום את לפיד הזיכרון כשנה לאחר חתימת הסכמי אברהם ההיסטוריים. אנו שולחים מסר ברור לעמינו, למזרח התיכון ולעולם כולו – אנו עומדים איתנים ומאוחדים נגד שנאה בכל תצורותיה".
ניישלוס הוסיף: "אני עומד פה כנכד לניצולת השואה תמרה זיצרמן ז"ל, שאת סיפורה וזיכרונותיה גילינו בקופסת נעליים זו לאחר מותה; זיכרונות שאני נושא עימי היום. סבתי ניצלה בזכות ההקרבה של משפחה נוצרייה, משפחת צ'ודסביץ'. אל מול חוסר האנושיות, הם בחרו לפעול בגבורה, ועל גבורתם – שילמו בחייהם".
נציג איחוד האמירויות, אחמד אל-מנסורי, אמר בנאומו: "אני עומד כאן מלא בתקווה. מלא בהשראה ובאומץ. אני עומד כאן היום, בידיעה שאנחנו יכולים להתגבר, ונתגבר, על חשכת העבר וחשכת ההווה, כדי שנבטיח עתיד מאושר ומבורך לכל עמינו".
אל-מנסורי המשיך: "כילדיו של אברהם אבינו, שהתלכדו יחד תחת קורת הסכמי אברהם, אנו אומרים – أبدًا يعني أبدًا (לעולם לא עוד, בערבית). יהי זכרם של קורבנות השואה ברוך".
את המצעד השנה מובילים שמונה שורדי שואה ולצידם משלחות שונות, ביניהן: משלחת פליטים מאוקראינה; משלחת של הסוכנות היהודית המורכבת מנפגעי פעולות אנטישמיות, משלחות מגרמניה ואוסטריה עם בני נוער ומבוגרים לא יהודים, שאותה מוביל שורד השואה שהפך לפליט אוקראיני, בוריס זאבארקו.
סטניסלב זלנסקי, ניצול שואה פולני בן 96, אמר ל"מעריב": "חשוב היה לי להגיע לכאן ולהעביר מסר, לפגוש צעירים שיבינו את החשיבות של מה שקרה".
"בשנים האחרונות איבדנו, מצעד החיים והעולם כולו, שורדי שואה רבים ולצערנו אנחנו נמצאים על גרגיר החול האחרון", אמר יו"ר מצעד החיים העולמי, שמואל רוזנמן. "זו כמעט ההזדמנות האחרונה לצעוד במצעד החיים עם שורדי השואה. לאור חוסר הוודאות בשל המלחמה באוקראינה, ובזמן שבפולין נמצאים נכון לזמן זה כשלושה מיליון פליטים אמרו ראשי הארגון כי "מצעד החיים לא יישאר אדיש למראות הקשים מאוקראינה והדבר יקבל ביטוי במסגרת האירועים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה".
איב קוגלר, ניצולת שואה בת 91, ומשתתפת קבועה במצעד החיים בעשור האחרון, אמרה כי "היום, יותר מתמיד, האמירה 'לעולם לא עוד', אינה מספקת. עלינו גם לפעול. מה יקרה כאשר הניצולים יהפכו ללא יותר מאשר זיכרון רחוק?", ציינה קוגלר.
ארק הירש, ניצול שואה בן 94, המתגורר בלידס שבאנגליה: ״הגרמנים נכנסו לפולין ולקחו את המשפחה שלי. אני ואחותי ניצלנו. הייתי באושוויץ ויש לי מספר על היד. משפחתי נרצחה בחלמנו. נשלחתי לגטו לודז׳ ומשם לאושוויץ. ראיתי אנשים שהנאצים תלו אותם וירו בהם, אלה הזיכרונות הקשים שלי מהשואה. זה היה מחריד. הגרמנים היו ברברים. המצב היה נוראי. חשוב להראות לעולם מה הגרמנים עשו בשואה. הם היו אכזריים מאוד״.
נקודה נוספת מורגשת היא השותפות האוניברסאלית כאשר משלחות שונות החל מנציגים ממדינות ערב, ערביי ישראל ומכל אותם 25 מדינות מביטים על הקושי האובדן לא רק בזוויות היהודית אלא בשותפות גורל. במהלך ביקור באושוויץ פגשנו מלגאים מהחברה הערבית שהגיעו לסיור במקום. אחת מהם היא מורן חריב שאמרה: "גם אם יש ביקורות לי זה לא מפריע ההורים שלי תמכו בי בהגעה לכאן וחשוב לדעת ללמוד להבין מה קרה כאן".
צעיר אחר הוא עלי סופי, מלגאי נוסף מדיר אל אסד, שאמר: "בשביל לחזק את החיים המשותפים בין ערבים ליהודים אנחנו צריכים וחייבים לבוא לפה. לדעת מה עבר העם היהודי".