משפחה אוהבת: מה קורה כשהאח של הבעל נשוי לאחות של האישה?

משפחת כהן

סדר משפחתי: האחים דוד (24) וגד (34) כהן נשואים לאחיות שרה (33) ורננה (25) כהן (במקור מימון)

הסיפור המשפחתי של משפחת כהן מתחיל בשנת 2012, כשגד כהן מעפולה, אז תלמיד ישיבה ביישוב עלי, הכיר את שרה מימון מקריית ארבע. “כשלמדתי בישיבה אחרי הצבא, חבר מהישיבה הציע להכיר לי את השכנה שלו, שרה, ותיאר אותה כ’מזרחית שכונה’, די כמוני”, מספר גד. “אמרתי לו: ‘אוקיי, אני לא מעוניין. על הבסיס הזה אני לא מפתח קשר’. בדיעבד זה היה קצת יהיר מצדי לומר משפט כזה. הוא לא הרפה אבל בכל פעם סיבנתי אותו בתשובה אחרת”.

אחרי שניסיונותיו למצוא זוגיות עלו בתוהו, מה שהוביל אותו אף לקחת שנתיים פסק זמן מהחיפושים אחר קשר, החליט להפסיק לחפש. “בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאין לי כוח עוד לחפש, כשבת הזוג הנכונה לי תבוא – היא תבוא”, הוא מספר. “מה שכן, החלטתי שאצא עם הבחורה הראשונה שיציעו להכיר לי. ואז מי הציע? אותו חבר מהישיבה שבעבר הציע לי את שרה, הציע לי שוב לנסות להכיר אותה. הסכמתי, אבל התברר ששרה יוצאת עם מישהו. זמן קצר אחר כך, כשהקשר שלה עם הבחור לא התפתח, צלצלתי אליה, דיברנו בטלפון וקבענו לצאת. כבר בשיחות הראשונות הרגשתי שאנחנו באותו הראש ומהר מאוד גרמתי גם לה להבין את זה. אחרי פחות מחודש החלטנו להתחתן וכעבור שמונה חודשים, ב־2013 התחתנו. אנחנו מתגוררים ביישוב חיספין שברמת הגולן ויש לנו חמישה ילדים”.

“כשאותו שכן שלי צלצל אליי ואמר לי שהבחור שהוא רוצה להכיר לי הוא בן ישיבה מעלי, אמרתי לו: ‘יצאתי בעבר עם בחורים מעלי ובגלל שהם מתנשאים החלטתי שאני לא יוצאת עם בחור מהישיבה הזו'. אמרתי לו ‘אין סיכוי’”, מספרת שרה את גרסתה. “הוא ממש ניג’ס לי וכשאמר שקוראים לו ‘גד כהן’ הסכמתי. למה? כי בתור רווקה חלמתי להתחתן עם בן למשפחת כהנים כי זה אומר שהילדים והנכדים שלי יהיו כהנים”.

לשבת חתן הוזמנו בני המשפחה, בהם דוד, אחיו בן ה־16 של גד, ורננה, אחותה בת ה־17 של שרה. “התחלנו לדבר ובשלב מסוים היא החליטה להעביר דרכי מכתבים משרה לגד אחי, כמו שנהוג אצל הדתיים בשבוע לפני החתונה. הייתה בינינו כימיה גדולה אבל היססתי כי פחדתי מה יהיה אם זה לא יצליח”, מספר דוד. “גם אני היססתי בהתחלה”, אומרת רננה, "כי אמרתי שלא אתחתן עם מישהו קטן ממני”.

בתחילה יצאו בחשאיות בלי לספר למשפחה. כשכבר סיפרו, “כולם התעצבנו עלינו”, אומרת רננה. “שרה וגד לא רצו שנתחתן”.
למה בעצם?

שרה: “זה לא שלא רצינו שהם יתחתנו, הם פשוט היו ילדים קטנים, עוד עשו בגרויות, קשר בתקופת התיכון הוא בוסרי. דאגתי להם. אבל לזכותי ייאמר שבפעם הראשונה שפגשתי את דוד כבר אמרתי לרננה שיש לגד אח מצחיק וחמוד שנראה טוב”.
רננה: “כשהגענו לשבת חתן כבר הייתי סקרנית לראות על מי שרה דיברה”.

בשנת 2016 הם נישאו.
איך זה להיות אחים שנשואים לאחיות?

גד: “אין אינטריגות ואנחנו לא דבוקים יותר מדי. אני מאמין בלתת ספייס ולשחרר, ‘להחליק’, כשצריך”.
איך הילדים שלכם, בני הדודים, מקבלים את זה?
שרה: “יש כימיה גדולה בין הילדים. אגב, ילדתי לפני חודש ורננה לפני שלושה שבועות. גם את זה עשינו באותו זמן”.
דוד: “יש כימיה גדולה. הילדים לא מרגישים כמו בני דודים אלא כמו אחים. הם גם דומים זה לזה. לראות את זה מהצד זה מרגש”.
מהן התגובות הבולטות שאתם מקבלים מאנשים?
שרה: “כולם אומרים שזה מגניב ושואלים איך זה קרה”.

משפחות בן־חור ועינצ’י

סדר משפחתי: אבישי (41) בן־חור נשוי לקרן (45). אחיה של קרן, אבי עינצ’י (41), נשוי לאחותו של אבישי, לירון (37)

אבי עינצ’י ולירון בן־חור מחיפה נפגשו לראשונה בנובמבר 2001 במהלך בילוי במועדון “החורבה” החיפאי. “יצאתי לבלות עם חברים כמו בכל ליל שישי וכשראיתי את לירון רוקדת, לא היה לי אומץ לגשת אליה”, מספר אבי, אז חייל בן 20. “כדי לנסות למשוך תשומת לב ניסיתי להצחיק אותה בריקודים שטותיים מרחוק ופתאום חברה שלה, אלווירה, ניגשה אליי ומבלי לדבר איתי הדביקה לי נשיקה צרפתית. אמרתי לה: ‘מצטער לבאס אותך אבל הסתכלתי על חברה שלך, לא עלייך’. היא חזרה ללירון ואמרה לה: ‘הוא קורא לך’. לירון ניגשה אליי, התחלנו לדבר, החלפנו טלפונים והתחיל הקשר”.

“הייתי אז תלמידה בכיתה י”ב שהתפלחה למסיבות של גדולים ואבי הסתכל עליי לאורך כל הערב ועשה פנטומימה בכדי למשוך תשומת לב”, מספרת לירון, אז תיכוניסטית בת 17. “כשאלווירה אמרה לי שהוא קורא לי, זה לא הפתיע אותי כי הרגשתי שהוא שם עליי עין. התחלנו לדבר ומשם הכל היסטוריה”. אבי ולירון החלו לצאת ואחרי שבע שנים, ב־2008, כשהוא סיים תואר שני והיא תואר ראשון, נישאו.

ב־2002 כשלירון עמדה להתגייס לצה”ל, אבי ארגן לה מסיבת הפתעה והזמין אליה את המשפחה המורחבת. בין המוזמנים היה אחיה הגדול של לירון, אבישי, אז חייל בן 20, ואחותו הגדולה של אבי, קרן, אז סטודנטית בת 25. “הגעתי עם בת זוג וכשנכנסתי לבית וראיתי את קרן יושבת על הספה בסלון – ‘שמתי עין’”, מספר אבישי. “אחרי כמה שבועות, כשההורים של אבי וקרן היו בחו”ל, אמא שלי הזמינה את קרן לאכול איתנו ארוחת שישי וכשהדלת נפתחה והיא עמדה בכניסה – ידעתי שהיא תהיה אשתי”.

“הוא היה חמוד אבל לא היה לי עניין רומנטי בו, גם כי הוא היה עם חברה וגם כי הוא צעיר ממני בחמש שנים”, נזכרת קרן. סביב אבי ולירון התהדקו הקשרים ונוצרה חבורה, שנפגשה בקביעות לשחק קלפים ולצפות בסרטים, וכללה גם את קרן ואבישי. “אבי ואבישי התחברו והסתדרו טוב וגם אני וקרן הפכנו לחברות מאוד טובות”, מספרת לירון. “לא חשבנו בשום תסריט שיתפתח ביניהם משהו רומנטי”.

אבל ב־2004 אבישי הציע לקרן לצאת. “אבישי ניגש אליי ואמר לי בצחוק שהוא רוצה ‘לבקש את ידה’ של אחותי, כלומר להציע לה לצאת איתו, והתייעץ איתי איך לעשות את זה”, מספר אבי. “הצעתי שנצא יחד למועדון ה’אולטרסאונד’ ביגור ושישאל את קרן. והוא עשה את זה. יום למחרת קרן אמרה לי שאבישי נישק אותה ושהוא רוצה שהם יהיו ביחד. אמרתי לה שאני חושב שזה רעיון מעולה”.

“לקחתי שלושה שבועות לחשוב אם לתת לזה צ’אנס והחלטתי שלא”, אומרת קרן. “חשבתי שמי שתזכה בו תהיה בת מזל אבל חששתי שאם לא ילך לנו זה יכול לפגוע ביחסים של אבי ולירון וגם מבחינת הפרש הגילים זו לא הייתה אופציה מבחינתי. התייעצתי עם אבי והוא אמר: ‘גם אם תיפרדו, אתם לא תעשו רע אחד לשנייה’. הוא שכנע אותי להסכים”.

כשאבישי החליט להציע נישואים לקרן, הוא שוב ניגש להתייעץ עם אבי, “אבל אז התברר שגם הוא מתכנן להציע ללירון נישואים בערך באותו מועד”, מספר אבישי. “העלינו את הנושא בפני ההורים והם הציעו שבגלל שקרן ואני האחים הגדולים במשפחות – שאנחנו נתחתן שנה לפניהם”.

איך המשפחה קיבלה את הקשר בין אבישי וקרן?
אבי: “הדבר היחיד שהפריע להם זה שהוא צעיר מקרן, ואבא שלי תפס אותו לשיחה ואמר לו: ‘שמע, היא בגיל חתונה, אתה רציני לגביה?”.
לירון: “אותו דבר גם ההורים שלי. מסכן, היה לו לחץ משני הצדדים”.

איך זה להיות אח ואחות שנשואים לאח ואחות?
לירון: “אנחנו לא מכירים משהו אחר”.
אבי: “אנחנו גרים שני בניינים מאבישי וקרן, אז הקרבה רבה. הילדים לומדים באותה שכבה וגם דומים, חושבים שהם אחים”.
קרן: “אנחנו מקפידים על הספייס אבל מרגישים קרובים”.
איך הילדים, בני הדודים, מקבלים את זה?
לירון: “זה כאילו שיש לילדים עוד בית. הם לא מסתכלים עלינו כמו על דודה ודוד, ארבעתנו מגדלים אותם ביחד. אבל כל משפחה עם הקצב שלה, הייחוד שלה והספייס שלה”.

מהן התגובות שאתם מקבלים מאנשים על כך?
אבישי: “השאלה הראשונה ששואלים אותנו היא: ‘זה חוקי?’".

משפחות פרג’ון ופינגרהוט

סדר משפחתי: ערן (46) פינגרהוט נשוי לשגית (43). אחותו של ערן, שרית (39), נשואה לאחיה של שגית, אליאב פרג’ון (42)

ב־1999 נפגשו ערן פינגרהוט ושגית פרג’ון בחופשה באילת דרך זוג חברים. "כשחזרנו מהחופשה הקשר בינינו התחיל להעמיק. מההתחלה ידענו שזה הולך לכיוון רציני", מספר ערן, המתגורר עם משפחתו בקיבוץ אלומות.

“התאהבנו מיד ויצאנו שלוש שנים ובשנת 2002 התחתנו ותוך זמן קצר כבר הפכנו להורים”, מוסיפה שגית. עוד בטרם נישאו שגית וערן, שגית כבר סימנה לאחיה אליאב, הקטן ממנה בשנה, ייעוד רומנטי. “בפעם הראשונה שפגשתי את שרית, אמרתי לה שהיא תהיה גיסתי”, היא מספרת.

“כששגית וערן התחתנו היה לי חבר ולאליאב הייתה חברה. שגית תמיד הייתה אומרת לי: ‘תמשיכי לצאת, בסוף בכל מקרה תתחתני עם אחי’”, משחזרת שרית. “כשערן ושגית התחתנו הייתי חיילת ובמפגשים המשפחתיים אמא שלי תמיד נהגה לומר שאליאב מסתכל עליי כמו חתול על שמנת”. “כנראה שהיא צדקה”, מעיר אליאב.

שבת משפחתית בים הביאה לתפנית. “המשפחה המורחבת נפגשה בים ושם פגשתי את אליאב כמובן, ולמחרת הוא צלצל אליי והציע לי לצאת”, אומרת שרית.

“עשיתי להם תרגיל”, מגלה שגית. “כשנולד לנו ילד ושרית הייתה עושה לו בייביסיטר, הייתי מצלצלת לאליאב ואומרת לו להגיע לארח לה חברה”.
איך המשפחה קיבלה את הקשר של אליאב ושרית?

שגית: “יש לי חמה פולנייה, איך נראה לך שהיא הגיבה?” (צוחקת).
שרית: “אמא שלי מאוד פחדה מזה כי בדיוק סיימתי זוגיות ארוכה שכללה מגורים משותפים והיא חששה שאולי אני לא מוכנה להיכנס לקשר כזה, היא גם חששה שאם במקרה אליאב ואני ניפרד – זה ישפיע על הזוגיות של ערן ושגית. בהתחלה זה לא התקבל כל כך בטוב וההורים שלי הזהירו אותי אבל ברגע שהבינו שזה רציני הם חיבקו אותנו”.
שגית: “היה פחד אבל כולנו ידענו שזה זה. מאוד פרגנו ורצינו שזה יצליח. דרבנו אותם שיתחתנו”.
ב־2008, אחרי זוגיות של שנתיים, נישאו אליאב ושרית.

איך זה להיות אח ואחות שנשואים לאח ואחות?
שרית: “הכי טבעי בעולם”.
שגית: “אושר גדול לכולנו, מאוד זורם”.

איך הילדים, הבני דודים, מסתדרים זה עם זה?
שרית: “לנו יש שלושה ילדים וגם להם, וזה מרגיש כאילו לכל אחד מאיתנו יש שישה ילדים, הם כמו אחים. חיים כמו משפחה ודומים גם במראה”.
שגית: “אני לא מרגישה כמו דודה שלהם אלא כמו אמא נוספת”.

מהן התגובות שאתם מקבלים מאנשים על כך?
אליאב: “הילדים שלנו כל כך דומים ומעורבבים שאנשים לא יודעים מי הילד של מי”.

משפחת שובלי

סדר משפחתי: שאול (76) ונתן (63) שובלי נשואים לאחיות חנה (74) ועדנה (62) שובלי (במקור תעשה)
בונוס: הבן של חנה ושאול נשוי לאחיינית שלה (לא בתה של עדנה) והבת שלהם נשואה לבן של בת דודתה

הסיפור מתחיל בשידוך של הדודים של חנה ושל שאול. “השתתפתי בצעדת שלושת הימים של שנת 1970 וכיוון שקיבלתי מדוד שלי את הכתובת של חנה, שלחתי לה גלויה משם”, מספר שאול. “כתבתי לה בגלויה שכשתסתיים הצעדה אקפוץ לתל אביב בכדי לפגוש אותה. כשהגעתי ראיתי שש אחיות דומות אחת לשנייה ולא ידעתי מי זו מי”.

“לא היו אז טלפונים או וואטסאפים אז שאול שלח לי גלויה והגיע אלינו לתל אביב בווספה”, נזכרת חנה. “לדייט הראשון יצאנו לשוט בירקון וכשהוא רצה שאבוא לשבת לידו, סירבתי. הוא אמר: ‘אל תפחדי, אני לא אעשה לך כלום’. אבל אמרתי לו: ‘אני לא מפחדת ממך, אני מפחדת ליפול למים’”.
שנתיים לאחר אותו שיט בירקון, ב־1972, חנה ושאול נישאו ועברו לגור במושב בקוע. בשנת 1978 התגייסה לצבא אחותה הקטנה של חנה, עדנה, ונהגה בחופשות לבלות אצל אחותה במושב.

“אהבתי מאוד לטפל באחיינים שלי ולעזור לחנה ושאול עם הפרחים אז ביליתי די הרבה במושב, למרות שגרתי בתל אביב”, מספרת עדנה. “כשנתן, אחיו הקטן של שאול, שגדול ממני בשנה, ראה אותי שם, מצאתי חן בעיניו ואחותי חנה שיגעה אותו להתקשר אליי”.

“עדנה כל הזמן הייתה מגיעה למושב וכשהיא טיפלה באחיינים שלנו הגעתי לעזור לה”, פורש נתן את גרסתו. “היינו נשארים לדבר עד השעות הקטנות של הלילה ומפה זו היסטוריה”.

איך המשפחה קיבלה את זה?
חנה: “ההורים שלי שמחו. אחרי שהם הכירו את שאול בעלי ואת המשפחה שלו וראו כי טוב, הם חשבו שיכול להיות מתאים וטוב שגם אחותי הקטנה, עדנה, תכיר מישהו מהמשפחה”.

עדנה ונתן נישאו בשנת 1985, לאחר שבע שנות זוגיות. “בתקופה הזו היינו ‘און אנד אוף’”, אומר נתן. “נפרדנו, חזרנו, נפרדנו, חזרנו, יצאנו עם אחרים ובפעם האחרונה כשחזרנו פשוט הצעתי לה להתחתן איתי”. שתי האחיות ושני האחים גרים בשכנות זה לזה במושב. לעדנה ונתן שלושה ילדים ולחנה ולשאול ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

איך זה להיות אחים שנשואים לאחיות?
עדנה: “אנחנו מאוד ביחד וזה נחמד. לכל אחד יש את הספייס שלו ואף פעם לא הרגשנו שמישהי חונקת את השנייה”.
חנה: “יש בינינו חברות קרובה ונטולת שנאה, קנאה או ריבים”.
נתן: “זה קשר שאין בו חסרונות”.

איך הילדים שלכם, בני הדודים, מקבלים את זה?
חנה: “אני אוהבת את הילדים של עדנה כמו את הילדים שלי. הם קוראים לי ‘אמא שנייה’ ולא דודה”.
נתן: “הם מאוד דומים זה לזה ויש קרבה חזקה ביניהם, קשר קרוב מאוד”.