"אני מרגישה שהשכיחו את אבי גם אם הדבר לא נעשה בכוונת זדון", כך אמרה בראיון לפני 19 שנה תמה שוחט, רעייתו של שר האוצר לשעבר אברהם (בייגה) שוחט ובתו של ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, שבסוף השבוע הלכה לעולמה בגיל 86. הדברים נאמרו לרגל הופעתה בהוצאת "כתר" של "אשכול", הביוגרפיה המקיפה מאוד, שהקדיש ההיסטוריון פרופ' יוסי גולדשטיין לאביה.
"רבים מתגעגעים לתקופה שלו, למנהיגות שלו ולשכל הישר שהפגין", היא הוסיפה. "אני מקווה שההיסטוריה, שיש לה הרבה גלגולים, תחזיר אותו כדמות שכדאי ללמוד ממנה כמה דברים".
תמה הייתה בתו השנייה של אשכול מרעייתו השנייה, אלישבע. באווירה של הימים ההם היא לא הייתה מודעת בהתחלה למעמדו של אביה, אז מנהל "מקורות", כמנהיג. "כילדה, בעוד שידעתי על פעילותו ב'מקורות', לא היה לי שמץ של מושג על פעילותו ב'הגנה', כמי שהיה מופקד על הצד הכספי של הארגון. זה היה סוד עד תום תקופת המנדט הבריטי. אני לא זוכרת את עצמי מתהלכת כבת-של. בהיותנו בדגניה ב' היה לנו חשוב להיות כמו כולם. לא 'להתגאוון'. לא להשוויץ".
מכל פעילויותיו, לרבות נסיעותיו לחו"ל, האם אשכול התפנה לבנותיו?
"מעט מאוד", השיבה. "בקיבוץ היינו מחכות לו בסופי-שבוע, שיבוא עם הממתקים שהיה נוהג לקנות לנו בדרך. אם לומר את האמת, הוא לא היה אבא פעיל. לא אבא שבילה איתנו או עזר לנו בהכנת השיעורים. אם בקיבוץ זה לא הפריע לנו, כשעברנו לתל-אביב, נהיינו 'ילדות-מפתח'. אז, כשרבים היו מגויסים, זה נראה היה לנו בסדר".
עם הקמת המדינה היה אשכול גזבר הסוכנות היהודית וראש המחלקה להתיישבות, כשבגלי העלייה ההמוניים הוא ניצח על הקמת יישובים ברחבי הארץ. "לא פעם נסעתי איתו לראות את היישובים החדשים אפילו על חשבון הלימודים", היא הביאה סיפור לא הכי חינוכי מבית אשכול. "עד אילת הגעתי איתו, כשבדרך הסתובבנו במכרות הנחושת בתמנע".
כששאלתיה מה השתנה במשפחת אשכול עם כניסת אביה לממשלה, תחילה כשר החקלאות והפיתוח, לאחר מכן כשר האוצר, שכיהן בתפקיד 11 שנה, יותר מכל הבאים אחריו, סיפרה: "הרבה מאוד השתנה אצלנו. עברנו לגור בירושלים, ליד עמק המצלבה, בעיצומה של תקופת הצנע. אמא שלנו, אלישבע, שהייתה אשה עם הרבה תושייה, הקימה לול קטן מאחורי הבית".
אשת השר?!
"כן, אשתו של השר! אם היום שר זה אומר שני 'וולוואים' עם קוז'אק למעלה ושומרי-ראש, בימים ההם זה לא היה תפקיד כל-כך נחשב, בוודאי לא מורם מעם. זאת הייתה הרוח באותם ימים. ככל שהיה עסוק, הוא אהב אותנו בדרכו המאוד מיוחדת וגילה אכפתיות, אך לא התערב. הוא נהג לומר 'אני חושב', או 'אני מציע', אבל נמנע מלומר 'לא' חד-משמעי".
דרך הפשרה, שאפיינה אותו בחייו הציבוריים, אפיינה אותו גם בבית?
"לא בטוח שמדובר בפשרה. אבא שלי נהג לומר - 'אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג מה שאני רוצה".
ומערכת יחסיו עם בן-גוריון?
"אולי בגלל שהייתה לו הערכה כלפי בן-גוריון, היה לו כל כך קשה עם הסתבכות ה'פרשה'. אז הוא הרגיש כמו בן שמרד באביו מחוסר ברירה. אני לא זוכרת מפגשים מיוחדים עם בן-גוריון חוץ מכך שהגיע לחתונה שלי. זמן-מה גרנו בבית שלהם".
כלומר?
"כשבגלל מחלתה של אמי לא יכולנו להישאר בבית הקומות שבו גרנו, עברנו לדירת השרד שבן-גוריון ופולה הותירו מאחוריהם עם המעבר שלהם לשדה-בוקר".
כמי שנחשב כביטחוניסט, מה הביא אותו ב-63' לביטול הממשל הצבאי לאחר שהחליף את בן-גוריון בראשות הממשלה?
"זה התאים לו כאדם זהיר, אולי בהשפעת זכרונותיו האישיים ממאורעות 29' ו-36'. אם לאחר מלחמת ששת הימים הוא לא צידד בנסיגה מידית, תוך זמן קצר הוא צידד בהחזרת השטחים. אם היו נשמעים לו, זה היה מונע את כל ההסתבכויות שבהמשך. אבא שלי ראה בשטחים ערובה למשא-ומתן על הסכמי הקבע. אלה שדגלו בהחזקת השטחים בכל מחיר, מיררו לו את החיים באופן פוליטי ומעשי גם יחד".
"הצרות של המיתון נתלו בו", העידה. "אז התחיל הסיפור של 'בדיחות אשכול', שלגביו הקשה מהן הייתה 'האחרון יכבה את האור'. כבתו, הכאיבו לי מאוד הבדיחות ההן. אבא לקח אותן ללב, אבל בהומור שלו הגיב - 'יכולתי לחבר בדיחות יותר טובות'. חלקן היו ביידיש, השפה שאהב לדבר עם אמא כדי שלא נבין".
בעודי משוחח איתך, אני נזכר בקריאתו 'תן לי אשראי!' עם חיריק באל"ף השנייה.
"אכן, זאת הבקשה המפורסמת שאבא הפנה לבן-גוריון כשחש שהוא לא נתן בו אמון. אבל מי משתמש היום במילה ''אשראי", כשכולם מדברים על "קרדיט"?
איך את רואה את מה שנעשה לו ערב מלחמת ששת הימים, כשגרמו לכך שמשה דיין החליף אותו כשר הביטחון?
"היום אני מבינה שהוא נפל כפרי בשל למזימה של צעירי מפא"י דאז. הם רצו לקחת את השלטון. בערה להם הדרך. הנאום הכביכול מגומגם שלו היה עילה לאלה שרצו לעשות פוטש בלי לעשות פוטש".
מהי האמת לגבי אותו נאום?
"אבא היה אמור להשמיע ברדיו דברים לרגל המצב. העוזרים שלו לא הכינו את הנאום כראוי. למעשה, לא הדפיסו אותו והכתב לא היה באותיות גדולות. זה לא היה נאום של חוסר-אונים כמו גמגום של טעות-קריאה. הרי הוא לא היה איש טלוויזיה ורדיו מיומן. כולם פחדו ולא האמינו שאשכול מסוגל להנהיג את המדינה בעת מלחמה. זאת, למרות שכיום ברור לכל שהוא היה האיש שבמשך שנים הכין כשר הביטחון את הצבא לקראת המלחמה. אבל כמי שלא עסק ביחסי-ציבור, הוא לא פרסם את זה".
פחות משנתיים לאחר ששת הימים נפטר אביך בעת כהונתו כראש הממשלה מהתקף-לב. האם נראה לך שמה שקרה לו ערב המלחמה קיצר לו את החיים?
"אני לא יודעת. מה שברור זה שהדבר לא גרם לו נחת. הוא לא קיבל את ה'תודה' הראויה על כל פועלו".
תמה שוחט הייתה בוגרת בית החינוך לילדי עובדים בתל-אביב. בצבא היא שירתה כנח"לאית בנחל-עוז. באוניברסיטה העברית היא למדה עבודה סוציאלית, מה שהביא לעיסוקה בפרויקטים חברתיים, שהיו קשורים לקליטת עלייה ולילדים בסיכון.
היא הייתה נשואה מ-59' ל"בייגה", חברה מימי הנעורים בתל-אביב, שאיתו היא הייתה בהקמת ערד. כשהיא נשאלה כיצד קיבל אביה את "בייגה", השיבה: "אבא שלי קיבל אותו נחמד מאוד והיה בא לבקר אותנו בערד גם בימי סופה".
כבתו של שר אוצר מיתולוגי, נהיית לימים אשת שר אוצר אחר. איך זה עבר עלייך?
"לא דומה להיות בתו של שר אוצר ולהיות אשתו של שר אוצר, אם כי המתח שלקראת תקציב הוא כנראה דומה בכל תקופה".
כאשתו של פוליטיקאי, את שומרת על מרחק מהכותרות.
"אני לא ג'ודי-סטיב-שלום ולא אחת שמקדמת את הקריירה של בעלה, מה גם שהוא מקדם אותה בעצמו. לדעתי, הוא מההגונים בפוליטיקה כאן, שמה שקורה בה הגיע לידי מיאוס, כשהכסף והעושר הפכו לדבר החשוב ביותר וסולם הערכים התהפך".
לסיום שיחתנו במעונה של משפחת שוחט בשכונת למ"ד, בצפון תל-אביב, לא יכולתי מלהתאפק מלשאול אותה: לו אשכול היה מופיע פתאום ורואה את מה שקורה במדינה, מה היה אומר?
"אני משערת שהיה אומר משהו כמו 'קינדרלאך (ילדים), עשיתם הרבה, אך גם קלקלתם ופישלתם פה-ושם. זה לא אמור לעבוד ככה!".