לאחר שעזבו את עיר ילדותן בזמן מלחמת העולם השנייה, שורדות השואה לנה פנצ'קו וסבטלנה מוגילובקין נאלצו לברוח פעם נוספת, אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה.
סבטלנה, ניצולת שואה בת 89, עלתה מאוקראינה לאחר הפלישה הרוסית. "שרדתי את מלחמת העולם השנייה, הייתי בת 8 כשהמלחמה פרצה בשנת 1941. הגרמנים אספו את יהודי העיר, דחפו אותנו לתוך בור במגדל המים והשליכו רימונים. היהודים שנכנסו אחרונים לבור ונותרו בחלקו העליון מתו, וכשנשלפו הגופות הגיעו אלינו. נשארנו בחיים בנס", היא מספרת.
"לאחר הפלישה הרוסית השנה עברתי את זוועות השואה בפעם השנייה. לא ראיתי פחד כזה כמו שראיתי כיום, כשאני כמעט בת 90. אני מהעיר המופצצת קראמטורסק (הנמצאת במחוז דונצק שבמזרח אוקראינה - י"ב). בית החולים בעיר נהרס והבתים נותרו מרוסקים. הצלחתי לברוח, אבל הנין שלי בן ה־10 נאלץ להישאר באוקראינה בגלל איסור עזיבה לחו"ל".
השנה היא חגגה לראשונה את ראש השנה בישראל, ונציגי קהילת חב"ד דוברי רוסית הגיעו למלון של הסוכנות היהודית בעכו שבו שהתה וסיפרו על מסורות החג. "עם עולים חדשים אחרים השתתפתי בטקס התשליך על חוף הים. הקשבתי לקול השופר והייתי מוקפת באנשים טובים. שמחתי לחגוג את ראש השנה בארץ ישראל, במקום שמהווה לי בית בטוח ועוטף. הבית החם והשגרירות הנוצרית הבינלאומית הגשימו לי חלום".
לנה, שורדת שואה בת 87, נזכרת: "עם פלישת הגרמנים לאוקראינה בשנת 1941 פוניתי באונייה עם משפחתי מאודסה. זה היה ב־2 בנובמבר - אני זוכרת את זה כאילו היה אתמול". בנה של פנצ'קו נפטר בשנת 2004 מסיבוכי שחפת, ובתה נפטרה בשנת 2019 ממחלת כבד.
ביוני האחרון פונתה שוב מביתה, שלושה חודשים לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, ועלתה לישראל עם בעלה. תחילה, הזוג שהה במלון הסוכנות היהודית בעכו, ולאחר מכן עברו להתגורר בבית החם של עמותת יד עזר לחבר בחסות השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים.
"מאז ילדותי במלחמת העולם השנייה והתקופה שלאחר המלחמה, כשסטלין היה בשלטון והדת נחשבה 'אופיום עבור העם' והייתה אסורה, חגיגת ראש השנה בשבילי הייתה צעד חשוב בתהליך החזרה למסורת היהודית. השנה, כשחגגנו בבית החם עם עולים נוספים, בירכנו זה את זה לראשונה בברכת שנה טובה בעברית".
