כבר בגיל 11, בחופש הגדול בין כיתה ו' לכיתה ז', החל נעם פייבישבסקי ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה במסגרת תוכנית "בנו ארבל" באוניברסיטת תל אביב, המאפשרת לתלמידי חטיבות הביניים והתיכון שמצטיינים במתמטיקה לשלב במהלך לימודיהם קורסים אקדמיים לתואר ראשון בבית הספר למדעי המתמטיקה. "סטודנט רגיל לוקח ארבעה־חמישה קורסים בסמסטר, ואני עד עכשיו למדתי קורס אחד בסמסטר", אומר פייבישבסקי, כיום בן 13, תלמיד כיתה ח' מאזור השרון.
פייבישבסקי הוא אחד ממאות אלפי הסטודנטים שיתחילו או ימשיכו ביום ראשון הקרוב, מועד פתיחת שנת הלימודים האקדמית, את לימודיהם. אלא שהוא לא עשה את המסלול הסטנדרטי - סיום תיכון, גיוס לצבא, טיול אחרי הצבא ורק אז תחילת לימודים – וכנראה שעד גיוסו לצבא הוא כבר יהיה בעל תואר ראשון. "אני אוהב מאוד מתמטיקה", הוא אומר. "בכיתות ג'־ד' היה לי ממש משעמם בשיעורים בבית הספר והתחלתי לחפש תוכניות שמתאימות לי. אני גם טוב בשחמט. הייתי באליפויות אירופה בשחמט לילדים. תחומי המתמטיקה והשחמט התחברו לי. אני הולך פיזית לשיעורים באוניברסיטה. עד עכשיו זה היה בממוצע שש־שבע שעות שבועיות באוניברסיטה, לא כולל שיעורי בית".
איך זה להיות באותה הכיתה עם בני 20 פלוס?
"בהתחלה זה באמת מגניב שהנה אני יושב פה עם אנשים שגדולים ממני פי שניים, אבל בסוף מתרגלים לזה, מתרכזים בהרצאה. בהתחלה הסטודנטים המבוגרים שאלו אותי ואת החברים שלי שבגילי שגם לומדים איתי: 'תגידו, בני כמה אתם?'. אחרי שיעור אחד או שניים הם כבר התרגלו שיש גם ילדים שלומדים איתם".
איך אתה מצליח לשלב לימודים אקדמיים עם בית הספר?
"עד עכשיו הקורסים באוניברסיטה היו בערב, אז הייתי מתחיל בבית הספר, ממשיך לאוניברסיטה ומשם חוזר הביתה לעשות שיעורים. השנה הלימודים יתחילו מוקדם יותר, אז אצא קודם מבית הספר".
איך חבריך בבית הספר מגיבים לעובדה שיש סטודנט בקרבם?
"הם עושים עליי הרבה בדיחות, ואני דווקא נורא זורם עם זה ואוהב את זה. הם גם די מקנאים, כי למשל בשנה שעברה רוב שיעורי המתמטיקה בבית הספר היו בתחילת היום ובסוף היום, ואני פטור מהם ופשוט לא מגיע".
מהן השאיפות שלך לעתיד?
"אני משתתף בתחרויות במתמטיקה מגיל צעיר וגם זוכה במקומות ראשונים. אני שואף להיות בנבחרת ישראל הבוגרת למתמטיקה שמתחרה באליפות העולם. בצבא אני רוצה להיות ב־8200 ואחר כך לעבוד בהייטק".
מה אומרים ההורים על כך?
"ההורים בהחלט נותנים לי בוסט, ואני מאוד נהנה מהדרך ומהתהליך".
לא ביג דיל
אליאב אלפסי, 16, מירושלים, תלמידת כיתה י"א באולפנת טליה, החלה בגיל 13 את לימודיה לתואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. "כבר כשהייתי בכיתה ו' היה לי קצת קשה במסגרת של בית הספר", היא מספרת. "הרגשתי שבהרבה שיעורים אני לא מספיק ממצה את היכולות שלי, שאני יכולה לעשות יותר, שאני רוצה להרחיב את האופקים שלי בתחום ספציפי, שאני לא רוצה להתפזר להמון תחומים שאני יודעת שלא אעסוק בהם בעתיד".
"אני יודעת למשל שאני לא מתמטית, שלמספרים אני פחות מתחברת. מאוד אהבתי פוליטיקה, מאוד אהבתי מדיניות ויחסים בינלאומיים. הייתי שומעת המון פודקאסטים, קוראת ספרים בתחום. בית הספר שלי מציע בין היתר תוכנית שמשלבת לימודים באוניברסיטה, והחלטתי ללכת על זה. ראיתי שיש תואר שבו אני יכולה ללמוד את תחומי העניין שלי. באוניברסיטה הפתוחה אני גם יכולה להחליט כמה קורסים אני רוצה לבחור בכל סמסטר, ואז להתאים את זה לחיים האישיים שלי. בסוף הסמסטר הבא כבר אהיה בחצי תואר. את התואר אני אמורה לסיים בסוף כיתה י"ב".
איך חוויית הלימודים בעולם של גדולים?
"קודם כל, הרגשתי שאני מרחיבה את הידע שלי בשלושה חודשים של סמסטר פי מיליון מכל מה שאי פעם למדתי. עד כה למדתי את כל הקורסים באופן מקוון, השנה אני מתכננת לקחת גם קורס פרונטלי. הרבה אנשים מבולבלים לפעמים מגילי, גם בשיעורי זום. בשיעור הראשון במדיניות ציבורית, המרצה אמרה לי: 'את נראית ממש צעירה, איזה גנים משובחים'. עניתי לה שאני בת 13. היא הייתה בהלם. יש סטודנטים מבוגרים יותר, שמזלזלים בי בגלל גילי. כששואלים למשל שאלה בקבוצה בזמן הלימודים ואני עונה, הם אומרים: 'לא, לא, את קטנה, לא יודעת'. אבל הרבה פעמים הציונים שלי יותר גבוהים משלהם".
את לא מרגישה שלסטודנטים בוגרים יש יתרון יחסי עלייך?
"הפוך, אני מרגישה שלי יש יתרון עליהם. כשאהיה בגילם, אני יכולה כבר להיות עם תואר שני או אפילו עם דוקטורט. אני מרגישה יתרון עצום. דווקא מפני שהתחלתי בגיל מאוד צעיר זה מראה שיש סיכוי שאני לא פחות טובה מהם".
לא קשה לך?
"הרבה פעמים חוויתי קשיים, והיו לי פעמים שאפילו שקלתי לפרוש. אבל אם בכל תחום בחיים הייתי פורשת בכל פעם שהייתי רוצה לפרוש, אז לא הייתי עושה שום דבר. צריך לדעת להתמודד עם זה ולפתח את זה. בהתחלה, בקורסים הראשונים, הציונים שלי היו מזעזעים ולקחתי את זה נורא קשה. הייתי מקבלת 73 ובוכה. לאט־לאט הבנתי איך עושים את זה. שיפרתי ושיפרתי, הגשתי המון עבודות והשתפרתי. היום אני כמעט לא צריכה להשקיע בעבודה כדי לקבל ציון 95־100. אני רואה את היכולות האלה גם באות לידי ביטוי בבית הספר. כשאני צריכה לכתוב עבודה לבית הספר, זה כבר לא ביג דיל".
הלימודים באוניברסיטה לא באים על חשבון חיי חברה?
"זה תמיד בא על חשבון משהו, אבל אם מסדרים את הזמן מספיק טוב, אפשר למצוא זמן לכל. חוץ מהתואר אני גם מתנדבת בארבעה מקומות, לומדת לנגן בכמה כלי נגינה, נמצאת בתנועת נוער, יש לי הרבה חברים. עשיתי לעצמי מנהג: אני כותבת בשעות מדויקות מה הולך לקרות כל יום במהלך השבוע. זה עוזר לי למצוא זמן לכל, גם לחיי חברה".
ההורים מעודדים?
"הם תומכים בי בכל דבר שאני עושה. פעמים רבות אני מספרת לאבא שלי על חומר הלימודים וזה מאוד מעניין אותו. לפעמים אני מוצאת את עצמי לומדת יחד איתו".
מקפצה אדירה
ירדן הוך, בן 13, תלמיד כיתה ט' מרמת גן, התחיל ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר־אילן בקיץ שאחרי סיום כיתה ז'. בגיל 16 הוא צפוי להיות בעל תואר ראשון במתמטיקה. לדבריו, מגיל מאוד צעיר, עוד לפני כיתה א', הוא התחבר לכל הקשור במתמטיקה. אביו דאג שיהיו לו ספרים מתאימים לקרוא, ובגיל צעיר היה מסיע אותו לאוניברסיטה. "בהתחלה קצת התרגשתי, אבל די מהר הסתגלתי", הוא מספר. "אני מגיע פיזית ללימודים פעמיים בשבוע אחר הצהריים. לרוב יושב לצד סטודנטים בגילי, אבל יש גם קורסים שבהם אנחנו נמצאים עם אנשים מבוגרים יותר. אני מרגיש רגיל לחלוטין, לא מרגיש איזה יחס שונה לעומת הסטודנטים המבוגרים".
יש מוטיבציה להתחרות בהם?
"אין לי מוטיבציה להשיג אותם, אלא להשיג את הציון הטוב שלי".
מה הלימודים דורשים ממך?
"להשקיע המון, לשבת ולפתור תרגילים. אני אוהב ללמוד בכלל, ומתמטיקה בפרט. זה אחד הדברים שהכי מעניינים אותי, אז אני לא מרגיש שזה בא על חשבון משהו".
להוך פטור משיעורי מתמטיקה בבית הספר, ובימים שבהם הוא לומד באוניברסיטה, הוא יוצא מוקדם מבית הספר. "בבית הספר הנוכחי מאוד מתחשבים בי. גם החברים שלי מכירים אותי מגיל צעיר, אז זה לא נראה להם מוזר", הוא אומר.
יש כבר שאיפות הלאה?
"אני עדיין לא חושב על זה".
רוני גואטה, בת 17, תלמידת י"ב מהעיר נשר, החלה ללמוד בגיל 15, לקראת סוף כיתה י', לתואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה, במסגרת תוכנית "אתגר" המיועדת לתלמידי תיכון מצטיינים. ביוני 2024 היא עתידה לסיים את התואר. "בתקופת הקורונה כל החוגים נסגרו, לא הייתה הרבה תעסוקה ביומיום, אז שלחו לנו מבית הספר - לכל מי שלומד 5 יחידות מתמטיקה ומדעי המחשב - חומר על התוכנית", היא מספרת. "זה היה נשמע לי מלהיב, הראיתי לאבא שלי, שבוע אחר כך כבר התחלתי ללמוד".
מה הניע אותך לכך?
"הבנתי שיש לי אופציה להיות עם תואר ראשון בגיל 18. את הגיוס דוחים לי בשנה כדי שאסיים את התואר. אגיע לצבא כבר עם תואר, עם ידע מורחב, וזה יתרון על פני אנשים אחרים. אבל זה גם משהו שאני נהנית ממנו, משהו שמעניין אותי. מאוד כיף לי בתוכנית, יש לי שם הרבה חברים. חלק מהקורסים הם עם סטודנטים מבוגרים יותר, אבל בחלק ניכר אני נמצאת עם סטודנטים בני גילי".
איך משלבים בגרויות עם לימודים באוניברסיטה?
"בסמסטר רגיל אנחנו נמצאים באוניברסיטה בדרך כלל יומיים בשבוע מהשעה 15:30 ועד 21:00. בסמסטר קיץ נמצאים בדרך כלל שלושה ימים בין 9:00 לשעה 17:00. זה לא קל, אבל מי שמספיק רוצה את זה ומספיק מוכן לזה - גם מסוגל להתמודד עם זה. מוצאים זמן לשלב את כל הדברים. נכון, זה לא קל ללמוד לבגרות ותוך כדי גם להיות בתקופת מבחנים באוניברסיטה, אבל בסופו של דבר אנחנו מוצאים איך לעשות זאת. יודעים איך לסדר את הזמן שלנו, איך ללמוד נכון וגם מקבלים סיפוק מכל העשייה הזאת".
גואטה טוענת שאין עדיין מודעות מספקת לתוכניות במוסדות האקדמיים המיועדות לצעירים. "צריכים יותר לפרסם תוכניות כאלה, להנגיש אותן להורים ולבני נוער, וגם לתת יותר מוטיבציה לתלמידים ובני נוער להשתלב בהן", היא אומרת. "זו יכולה להיות מקפצה אדירה לבני נוער: גם לידע האישי שלהם וגם להמשך החיים שלהם. אני למשל הכרתי באוניברסיטה אנשים שהפכו לחברים טובים שלי. חוץ מהפן הלימודי זה תרם גם לפן החברתי. אני ממליצה זאת גם לאחרים. בני נוער עם מספיק כוח רצון ומוטיבציה יצליחו לעבור את זה".
מאיפה את מקבלת מוטיבציה?
"אני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת, וגם לראות למה אני מסוגלת להגיע ברגע שאני לא מוותרת לעצמי. כמובן יש גם את המטרה הסופית, התואר, וגם אם קשה בדרך וגם אם יש נפילות, אז פשוט לא לוותר ולשאוף הכי גבוה שאפשר".