גדעון הרץ, כיום בן 68 ולפני 49 שנים חייל במלחמת יום הכיפורים, לקה בפוסט־טראומה כתוצאה מהמלחמה - ובמשך שנים התמודד איתה ועם השלכותיה.
כך למשל, הוא סבל מהתפרצויות זעם, מסיוטים בלילות, וככל שעברו השנים התכנס יותר ויותר בעצמו, נהפך חשדן ואף חשש לצאת מפתח היישוב שלו. בשנים האחרונות לקה במספר אירועים מוחיים ובדמנציה.
רק לאחר שלקה בדמנציה אשר פגעה בזיכרונו לטווח הקצר, החל האב לשתף לראשונה את חוויותיו הקשות מהמלחמה ולספר על החברים שאיבד. המשפחה שסבלה רבות ממצבו, הבינה כי הוא סובל מפוסט־טראומה קשה והחלה בהליך הכרה.
לפני כשלושה שבועות, ולאחר מאבקים ממושכים של הבת, המשמשת כאפוטרופוסית שלו, הכיר משרד הביטחון במצבו ובקשר שבין הפוסט־טראומה לבין הדמנציה, וקבע לו 50% נכות.
עו"ד שחר המאירי, אשר ייצג את גדעון הרץ, אומר: "ככל שחולף הזמן, ההפרעה הפוסט־טראומתית אינה חולפת, אלא גוברת. עם השנים, הנזק הנפשי והפגיעות בסביבה הקרובה רק הולכים וגדלים, ולכן הכרה מוקדמת ככל הניתן, מאפשרת לקבל את הכלים להתמודדות. המקרה של גדעון היה מורכב מאוד, ועל אף כל הקשיים, הצלחנו להשיג הכרה משמעותית ממשרד הביטחון, שתסייע לו בשנותיו האחרונות".
בתו של גדעון, רקפת חדד, מספרת: "אבא למעשה סבל למעלה מ־48 שנים, לילות כימים. מדובר בסבל ההולך וגובר ככל שאין לאדם את היכולת, הכלים והאמצעים להקל ולו במעט, ולהיות מספיק חזק כדי לעמוד מול השערים האימתניים של משרד הביטחון, המסרב לשאת באחריות ולהכיר בחייל שמסר את חייו, גופו ונפשו בשירות למען המדינה".
"מיום בו הצלחנו לגייס כוחות ומשאבים לפנות לייצוג משפטי, התוודענו למרוץ נגד השעון בין החיים של אבא לסחבת של משרד הביטחון. עכשיו, רק לאחר שנים של מאבק כמעט בלתי אפשרי, מקבל אבא הכרה כנכה, אך לצערי, בשבילו זה כבר מאוחר מדי אחרי שבץ חריף וימיו ספורים לפי הרופאים. הזכות היחידה שממנה אולי ייהנה תהיה קבר בחלקה צבאית", היא אמרה.