"דוח מצב המדינה 2022" של מרכז טאוב, המתפרסם הבוקר, בעריכת פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר־אילן, מציג נתונים חדשים וניתוח מעמיק של הנעשה בתחומי החברה והכלכלה בישראל במהלך השנה החולפת - בסדרת מחקרים שערכו חוקרי מרכז טאוב המאוגדים בדוח.
מחקר הסוקר את המגמות המקרו־כלכליות שערכו פרופ' בנימין בנטל וד"ר לביב שאמי על פערי המחירים הגדולים בין ישראל לבין אירופה וארה"ב בתחומי המזון והאנרגיה, מוצא כי בעוד באירופה ובארה"ב הייתה עליית מחירי המזון מהירה יותר מעליית המדד, בישראל מחירי המזון והמדד עלו בקצב כמעט זהה.
במחירי האנרגיה הפערים בין ישראל למדינות ההשוואה גדולים עוד יותר – בארה"ב ובאירופה מחירי האנרגיה עלו בכ־40%, ואילו בישראל העלייה עמדה על כמחצית משיעור זה. נתון זה לא שומט את הקרקע תחת הטיעון שהמחירים בישראל הם עדיין מהגבוהים במערב והחוקרים מוכיחים כי יוקר המחיה פוגע בעיקר בעניים.
מחקר של מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס בדק את הקשר בין נישואים לשכר ומצא כי ההסתברות של גבר נשוי בהווה לעבוד גבוהה ב־10% מזו של עמיתו שלא נישא מעולם. בקרב נשים, לעומת זאת, נשואות בהווה צפויות לעבוד בהסתברות נמוכה בכ־2% מהרווקות, בעוד גרושות, פרודות ואלמנות צפויות לעבוד בהסתברות גבוהה בכ־2% מהרווקות. שכרם השעתי הממוצע של גברים נשואים גבוה בכ־30% מזה של הרווקים לאחר בקרה על משתנים אחרים, ונשים נשואות משתכרות כ־20% יותר מרווקות, אך רק מחצית היתרון הזה צפוי לשרוד עבור אלה שכבר אינן נשואות.
קצב גידול מהיר
במחקר שערכו פרופ' אלכס וינרב וקיריל שרברמן על המגמות הדמוגרפיות בישראל נמצא כי אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב מהיר. ב־2022 חזר ועלה שיעור גידול האוכלוסייה לכ־2.1%. עקב כך צפויה אוכלוסיית ישראל להגיע עד סוף השנה ל־9.65 מיליון נפש, לעומת 9.45 בתחילת השנה. בשנת 2021 עלה שיעור הפריון הכולל בישראל ב־0.1 ילדים והגיע ל־3.0 ילדים לאישה. עלייה זו נבעה בעיקר מגידול של 0.13 ילדים בקרב נשים יהודיות. בקרב נשים מוסלמיות אזרחיות ישראל עלה שיעור הפריון הכולל רק ב־0.02 ילדים.
עוד עולה מהדוח כי יותר מ־51% משטחן של המדינות האירופיות החברות ב־OECD מכוסה במקורות טבעיים כמו עצים, אדמת עשב וביצות, לעומת 3.2% בלבד משטח ישראל. לעומת זאת, חלקם של השטחים המלאכותיים בישראל (בניינים, כבישים, וכדומה) גדל בעשורים האחרונים הרבה יותר מהר מאשר במדינות ה־OECD.
פרופ' אלכס וינרב מוצא כי בשנים שלפני הקורונה, בקרב נשים יהודיות, הירידה בשיעור הנשים הצפויות להינשא לפחות פעם אחת עד גיל 55 הייתה חדה – משיעור של יותר מ־80% ב־2012־2014 ל־70% ב־2019. בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות הייתה ירידה לקצת פחות מ־75%. שיעור הנישואים הכולל של גברים יהודים, נוצרים ודרוזים צנח בין 2015 ל־2019 אל מתחת ל־70%. "על פי רוב הירידות האלה נובעות מעלייה במספר הרווקים והרווקות שחיים במגורים משותפים ללא נישואים", מסביר וינרב. שיעורם מכלל השותפויות הזוגיות בישראל עומד על כ־5% ועדיין נמוך בהרבה מבמדינות אחרות: 12% בארה"ב, 13% בגרמניה, 24% בדנמרק ו־27% בנורווגיה.