האספן אפי שחק יציג שטרות מיוחדים שהיו בשימוש בגטאות בשואה

"במחנות הריכוז ובגטאות הייתה נהוגה מערכת מוניטרית שהשליט המשטר הנאצי", אומר אפי שחק, אספן וחוקר נומיסמטיקה ואמצעי תשלום בארץ ובתקופת מלחמת העולם השנייה במחנות ובגטאות, לקראת הרצאתו בנושא אמצעי תשלום במחנות ריכוז וגטאות בשואה שתיערך בחמישי הקרוב, 26.1, במסגרת ערב עיון של בנק ישראל לרגל יום השואה הבינלאומי.

"זאת לא הייתה המצאה של המשטר הנאצי. כבר במלחמות שהיו בעבר, כולל מלחמת העולם הראשונה, הונהגה שיטה של אמצעי תשלום בתוך המחנות. לאמצעי התשלום האלה היו כמה מטרות, למשל קיצוב של מזון. אמצעי התשלום בחלקם ממש נראו כמו שטרות. לפעמים לקחו שטרות שהיו נהוגים במדינה מסוימת, ושמו עליהם חותמת של משטר צבאי, וזה הפך לאמצעי תשלום ייעודי בתוך אותו מחנה. לפעמים גם הדפיסו אמצעי תשלום חדש עבור מחנה ספציפי".

מה קרה בתקופת השואה?
"בתקופת השואה השיטה הזאת הורחבה והשתכללה תחת המשטר הנאצי. לכל מחנה ולכל גטו היו אמצעי תשלום ייחודיים, חלקם נראו ממש כמו שטרות וחלקם נראו כמו קופונים מנייר קטנים יותר. השטרות והקופונים הללו ייצגו את אמצעי התשלום של אותו מחנה ושימשו לקבלת מזון, קניית קפה, החלפת ספר בספרייה ולכל הליך מסחרי בתוך הגטו או בתוך המחנה. בגטאות דוגמת טרזיינשטט ולודז', למשל, היו נפוצים מאוד אמצעי תשלום שממש נראו כמו שטרות.

"בטרזיינשטט שימשו אמצעי התשלום האלה יותר למצג שווא בפני מבקרים שבאו מבחוץ, כדי להראות איך מתנהל המחנה. הנאצים רצו להראות שמתנהלת כאן קהילה יהודית מסודרת, עם מערכת מוניטרית, כולל בנק שהקימו ומערכת מסחר מסודרת. הכל היה לכאורה, כי בפועל בכסף הזה לא יכולת לקנות הרבה כי לא היה מה לקנות. יכולת ללכת לחנות, אבל לא הייתה סחורה".

שחק מציין כי אמצעי התשלום האלה לא שימשו רק לקנייה לכאורה, "אלא היו גם חלק ממנגנון המרת הכסף האמיתי שהיה לעצורים במחנה ל'כסף מחנה' שלא היה שווה הרבה", הוא מסביר. "למשל בטרזיינשטט היית חייב להביא כסף אמיתי שהיה לך לחשבון הבנק המדומה, והיה יחס המרה. למשל מארק אחד הומר ל־10 קרונות של המחנה. בשיטה הזאת המשטר הנאצי הלאים ליהודים את הכסף האמיתי.

"המשטר הנאצי יכול היה להחליט מה ערכן של הקרונות של המחנה, וגם יכול היה להחליט שהן לא שוות דבר. הרעיון של שימוש באמצעי תשלום במחנות היה שהיהודים, שלא יוכלו לשאת כסף אמיתי שמשתמשים בו באותה המדינה, גם לא יוכלו לברוח. היו גם עונשים למי שנתפס עם 'כסף מחנה' מחוץ למחנה".

שחק מוסיף כי שימוש נוסף ל"כסף המחנה" היה מתן שכר יומי לאנשים שעבדו כעובדי כפייה במפעלים סביב המחנות. "הכסף עצמו שימש למתן מעין בונוסים", הוא אומר. "אם היית עובד מצטיין והיו רוצים 'לצ'פר' אותך, היו נותנים קופון לעוד מנת מזון", הוא אומר. "במחנה בוכנוולד למשל היו כ־150 תת־מחנות, שהיו מחנות עבודה וכפייה. בכל תת־מחנה כזה היה אמצעי תשלום שחתום בחותמת המחנה הספציפי, כך שלא יכולת להשתמש בשטר אחד במחנה אחר".

בתוך המחנות היו ניסיונות לזייף את אמצעי התשלום?
"לא היו זיופים בנקודת הזמן ההיא, הפיקוח של הנאצים היה הדוק מאוד. לזייף אמצעי תשלום יכול היה להיגמר בגזר דין מוות. זיופים הגיעו הרבה שנים אחרי כן, כי הבינו שאספנים מחפשים את אמצעי התשלום האלה. הדברים האלה לא זולים, הם יכולים להיות שווים אלפי דולרים לפריט, אלה דברים נדירים".

מכירות פומביות

את אמצעי התשלום בתקופת השואה שחק מחלק לכמה סוגי מחנות. "היו אמצעי תשלום של מחנות מעבר, שבהם ריכזו יהודים לקראת העברתם למחנות השמדה", הוא אומר. "דוגמה לכך היא מחנות המעבר בהולנד, כגון ווסטרבורק שבו עברה אנה פרנק. בגטאות הייתה מערכת מוניטרית מאוד מפותחת, כי היה מדובר בקהילה של יהודים שסגורים באזור מסוים.

"היו גם אמצעי תשלום במחנות ריכוז, כמו למשל דכאו ובוכנוולד. אפילו באושוויץ היו אמצעי תשלום. היו גם אמצעי תשלום במחנות שהיו מעין מתקני כליאה שבהם שהו מי שנחשדו בשיתוף פעולה נגד הנאצים. לאחר השואה סוג נוסף של תשלום היה נהוג במחנות העקורים. למשל בקפריסין, היו אמצעי תשלום ספציפיים תחת המשטר הבריטי".

שחק, העוסק בתחום ייעוץ מערכות מידע, החל להתעניין בנושא לפני כ־20 שנה. "אז נתקלתי בפעם הראשונה בשטרות של טרזיינשטט", הוא מספר. "התחלתי לבדוק את הנושא הזה, עברתי על אנציקלופדיות של שואה, על כל מיני כתבות באינטרנט, קניתי קטלוגים. התחלתי להבין שיש כאן יריעה מאוד רחבה והתחלתי לאסוף אמצעי תשלום מהמחנות.

"כיום ברשותי עשרות שטרות ממחנות שונים, ביניהם מחנות המעבר בהולנד ווסטרבורק, הרצוגנבוש ואמרספורט, וגטאות טרזיינשטט ולודז'. בלודז' למשל הייתה מערכת ענפה מאוד של שטרות, מטבעות וקופונים להקצבה - גם לצורך קיום מערכת מוניטרית, וגם להלאמת הכסף היהודי ואי־הברחת כסף אמיתי החוצה. יש לי גם שטרות ממחנות ריכוז זקסנהאוזן, בוכנוולד ודכאו".

איך השגת אותם?
"כשהתחלתי להתעניין בכך, בארץ כמעט לא ידעו על זה. הייתי נוסע ומחפש את אמצעי התשלום הללו במכירות פומביות בחוץ לארץ. לאט־לאט עם השנים היו יותר פרסומים, יותר מאמרים. לא היה מקור מחקר פורמלי, למדתי דרך אספנים. כאשר אתה לומד על המערכת המוניטרית ואמצעי התשלום, אתה גם לומד הרבה על חיי היומיום במחנות. דרך התחום הזה אתה לומד להכיר את ההתנהלות במחנה. מעבר להשמדה שהייתה שם, הייתה מערכת כלכלית שלמה שהחזיקה את האנשים ביומיום".

מה הכי הפתיע אותך באמצעי התשלום האלה?
"הופתעתי לראות אמצעי תשלום ממקומות שברור לנו שהיו מחנות השמדה. איך אפשר בכלל לשער שבמקומות כמו דכאו ואושוויץ היו קופונים שאפשר לקבל תמורתם משהו? בדכאו יש אפילו מספרי אסיר על קופונים. היו קופונים אישיים שניתנו. כמו כן, העובדה שלכל מחנה היו אמצעי תשלום ייעודיים של אותו מקום גם הייתה מעניינת".

ערך היסטורי ותרבותי

"ערב העיון הזה מתקיים במסגרת סדרת ערבי עיון שאנו עורכים לקהל הרחב תחת הכותרת 'בנק ישראל - שווה להכיר', שמטרתם לחשוף בפני הציבור את הפעילות של הבנק", אומרת רווית דקל, מנהלת ואוצרת מרכז המבקרים של בנק ישראל. "בכל ערב כזה יש שני חלקים. חלק שנוגע ישירות לפעילות הבנק ומוצג בדרך כלל על ידי אחד הכלכלנים שלנו, ונושא נוסף שקשור לנושאים המוצגים במרכז המבקרים בבנק. ביום חמישי הקרוב ידבר ד"ר צדוק עלון, מנהל מרכז המבקרים לשעבר, על 'משואה לתקומה - מערכת המטבע הישראלית כסמל ריבונות', ואפי שחק יספר על אמצעי התשלום במחנות הריכוז ובגטאות.

"בכל ערב שאנו עורכים מועלים תכנים בעלי ערך כלכלי, היסטורי ותרבותי שאנחנו מאמינים בחשיבותם, אבל אף פעם אנו לא יודעים לצפות מראש מה יתפוס את תשומת הלב ועד כמה זה יעניין. לקראת הערב הקרוב הייתה ממש התעניינות גבוהה. ברגע שהעלינו את הקמפיין הדיגיטלי, די במהירות נגמרו המקומות לאירוע הפיזי המתקיים בתל אביב. אנשים מאוד מתעניינים בנושא. מי שמעוניין, יכול להצטרף גם באופן מקוון דרך דף הפייסבוק 'בנק ישראל - מרכז המבקרים'".