"אין ניצחון יותר טוב מזה של העם היהודי. את בחירתי להשתתף בטקס החיילים המצטיינים במשכן נשיא המדינה ביום העצמאות אני מקדישה לסבתי דינה סימון ז"ל, ששרדה את השואה. זאת סגירת מעגל גם עבורה". כך אומרת סגן אליה אריאל, סגנית קצין נשק בספינת הטילים אח"י רומח, שנבחרה לשאת דברים בעת הטקס המרגש.
סגן אריאל (23), המתגוררת במדרשת בן־גוריון בשדה בוקר בנגב, התנדבה עם תום לימודיה בתיכון לחינוך סביבתי שדה בוקר למכינה קדם צבאית במעגן מיכאל. "זו הייתה שנה עם תחושה חשובה של נתינה וערכים", היא מציינת.
עם גיוסה לצה"ל, היא התקבלה לקורס חובלים. "עוד כשהייתי ילדה הייתה לי אהבה לים, עסקתי בצלילה ובגלישה ומבחינתי זה היה טבעי לשרת במקום שאני אוהבת ובתפקיד מאתגר", היא מספרת. עם תום הטירונות, בשבוע הראשון של קורס החובלים, היא קיבלה את הבשורה הקשה על מותה של הסבתא האהובה שלה, דינה סימון ז"ל, תושבת קריית חיים, שהלכה לעולמה בגיל 76.
"סבתא שלי הייתה מאוד חולה, ובמהלך הטירונות ביקרתי אותה. אבל לצערי, היא נפטרה בשבוע הראשון של קורס החובלים", היא מספרת ומוסיפה: "סיפורה האישי של סבתא שלי עורר בי השראה, ויש בו מסר שחלומות מתגשמים".
אריאל מתארת בהתרגשות כיצד משפחה בכפר בדרום צרפת החביאה את סבתא שלה. "אבא שלה נשלח לאושוויץ, שם הוא נספה, ואמא שלה הצליחה בעקבות אזהרה לצאת ברגע האחרון מפריז. היא הביאה את הבת שלה למשפחה בכפר בדרום צרפת כשהייתה בת 5. לאחר שנפרדו, המשיכה במסע שלה והצטרפה למחתרת הצרפתית שנלחמה נגד הנאצים. לאחר למעלה משנתיים, עם תום מלחמת העולם השנייה, אמא שלה הגיעה לכפר ופגשה את הבת שלה".
סימון הקימה משפחה בישראל, וסיפורה יכול לסמל את סיפורם של דור הנפילים, ניצולי השואה. "סבתא שלי כתבה שירים וחלמה שדור ההמשך שלה יהיה במעמד הזה בסיום קורס חובלים ובבית הנשיא. אין ניצחון יותר טוב מזה של העם היהודי", מציינת עוד אריאל ואומרת: "אני גם מרבה לספר את סיפורה האישי של סבתא שלי. בעת שאנאם בטקס בבית הנשיא, אראה אותה מולי".