את אבי מרום מילברגר, בעלים של מפעל לייצור דגלים ותרנים, היה קשה מאוד לתפוס בחודשים האחרונים. "כרגע נכנסה הזמנה ל־2,000 לפידים להפגנה", הוא מסמס לי כשאני מנסה לחייג אליו. "לפידים בדרך כלל אנחנו מוכרים לקראת חנוכה או לתנועות הנוער, ופתאום עכשיו מכרנו בכמויות של פי כמה וכמה לטובת ההפגנות".
כאמור, גם לפידים הוא מייצר, אבל בעיקר דגלים. בזכות ההפגנות נגד הרפורמה, יום העצמאות מבחינתו הקדים עצמו בחודשיים וההזמנות לדגלים הכפילו את עצמן לעומת חודשים מקבילים בשנים עברו. "הייתי קורא לזה מהפך בדגל הלאום", הוא אומר. "אם בעבר הימין ניכס לעצמו את הדגל, והיה מצב של כאילו מי שמזוהה יותר עם הדגל זה הימין באופן כללי והחבר'ה של הכיפות הסרוגות, אז עכשיו - ואנחנו מאוד שמחים על כך - זה חזר להיות הדגל של כל המדינה, דגל המסמל גאווה ישראלית וחופש".
מתי החל מבול ההזמנות?
"קודם כל, זה התחיל מהזמנות של ארגון אחים לנשק. יצרנו עבורם דגלים עם הלוגו הספציפי שלהם. אחר כך יצרנו להם דגלים של החילות לטובת מחאת הקצינים והצעדות שלהם לירושלים. לגבי דגלי ישראל, חלק מבין המוחים של קבוצות ההתארגנויות השונות בהתחלה קנה דגלים מיבואני דגלים כי זה עלה להם יותר זול. אני מבין את השיקול הכלכלי, אבל בכל זאת מאוד התרעמתי על כך, כי אם אתם כבר קונים, אז למה לא דגלים שמיוצרים בארץ? אבל בכל זאת היו קבוצות מסוימות שכן הקפידו על קניית דגלים שמיוצרים בארץ, ואנחנו גם תרמנו כמויות גדולות מאוד של דגלים. ואז מה שקרה זה שנגמרו הדגלים מהיבוא וכולם התחילו לפנות אליי. הקדימו לנו את יום העצמאות בכמה חודשים. המתפרה עבדה כמעט מסביב לשעון, בלי קשר ליצור הלפידים. אבל גם בעבודה סביב השעון הייתי במצב של חוסר יכולת ייצור עבור כל הכמויות שהגיעו, ונאלצנו לסרב להרבה מאוד הזמנות".
מרום מילברגר, 70, החל בייצור דגלים בשנת 1983. "במקור אני בכלל איש במה, המקצוע העיקרי שלי זה פנטומימה", הוא מספר. "כשהייתי צעיר ויפה, הייתי מופיע בבמות בידור בפורים וביום העצמאות. ככה נחשפתי לקישוטים השונים, ביניהם דגלים, וגם יצרתי קשרים עם עיריות. זיהיתי את הצורך בייצור דגלים והתחלתי עם מתפרה קטנה בדרום תל אביב".
ואיך זה התגלגל הלאה?
"אחר כך, כשהביקוש גבר, התחלתי לעבוד עם תופרות שעבדו מהבתים במקומות שונים בארץ. באיזשהו שלב התחלנו לעבוד עם בני דודינו שסובבים אותנו, עד שהגיע מצב שהם לא יכלו יותר לתפור דגלי ישראל, כי אז היו שורפים אותם יחד עם הדגל. אז הבנתי שאני צריך לפתוח מפעל. זה קרה בערך לפני 25 שנה. המפעל עצמו הוקם בהתחלה באזור התעשייה בהרצליה, והיה לנו גם בית מלאכה באשדוד, בכפר סבא ובראש העין. היום למפעל יש שני אולמות ייצור בכפר סבא ובראש העין. עובדים בשניהם כמה עשרות אנשים שממש תופרים את הדגלים. בתחום הזה קיימת בעיה של חוסר כוח אדם. לצערי, מקצוע הגזירה והתפירה הולך ונעלם. אנחנו כל הזמן מחפשים גזרנים, בדרך כלל גברים עובדים בזה, וגם מחפשים תופרים ותופרות. מאוד קשה למצוא עובדים בתחום".
מלפיד לקונוס
המפעל שלו, מרום אפ. ג'י. פי, נחשב לאחד הגדולים בארץ לייצור דגלים ותרנים. הדגל הכי גדול שייצר אי פעם היה בגודל 38 מטר על 62 מטר. דגל זה, לדבריו, נשלח לארה"ב, לפטריוט ישראלי־אמריקאי. עכשיו, אגב, ליום העצמאות הזמינו ממנו מכל מיני משרדים גם דגלים גדולים שעליהם מודפסת מגילת העצמאות. כמו כן, הוא אומר, "אני מוכר גם שעתוק של מגילת העצמאות המגיע בקופסת צילינדר או ממוסגר. את השעתוק עושה סטודיו שוקי קוק, ואנחנו מדפיסים. ישנה עלייה של אלפי אחוזים בהזמנות השעתוק. ועוד דבר מעניין: בכל שנה ההזמנות של דגלי 1 במאי, הדגלים האדומים לחג הפועלים, היו יורדות. ואילו השנה אנחנו כבר רואים עלייה בהתעניינות וגם הזמנות לחלק מההפגנות. בנוסף לכך, החלו להגיע גם הזמנות לדגלי ארה"ב לטובת ההפגנות כתמיכה לתגובת נשיא ארה"ב לגבי מדיניות הרפורמה בארץ".
על השאלה כמה דגלי ישראל יוצאים בממוצע ממפעלו במהלך שנה, קשה לו לענות. "יש הרבה סוגי דגלים וגודלי דגלים", הוא אומר. "יש למשל דגלים שתלויים על שרשראות, ועוד כל מיני סוגים ביניהם דגלוני קיסם שתוקעים אותם על האוכל בקבלות פנים של כל מיני נציגויות ישראל ברחבי העולם לקראת יום העצמאות ויום ירושלים; סוגים שונים של דגלונים שמזמינים ממשרד החוץ ומבית הנשיא ששמים אותם בשולחנות בקבלות פנים של כל מיני אורחים מחו"ל. אנו כמובן מייצרים גם את הדגלים הגדולים (בערך 20 אלף בשנה) וגם מתקני קונוס לתצוגת דגלים. היתרון הגדול של מתקן הקונוס זה שהוא מחזיק את הדגל בצורה יציבה. אנחנו תמיד צוחקים על כך שאנשי המכירות הכי טובים שלנו הם שר החוץ וראש הממשלה. כשמגיעים לביקור אצלם ראשי מדינה ודיפלומטים מארצות זרות, הם רואים את המתקן הייחודי של הקונוס, מתלהבים ומזמינים. לאחרונה למשל, הוצאנו קונטיינר של קונוסים עבור משרד החוץ הקפריסאי וממשלת קפריסין. הקונוסים שלנו הגיעו אפילו עד לברזיל".
בדרך כלל, התקופות הכי לחוצות בשנה במפעל הן לפני ימי עצמאות, ולא רק של ישראל. "למשל, היה מקרה שבו קולגה שלנו בארה"ב פנה אלינו כדי שנעזור לו לייצר דגלים לקראת יום העצמאות האמריקאי", אומר מרום מילברגר. "שאלתי אותו למה הוא לא פונה לקולגה הסיני, הרי אצלו זה יעלה זול יותר, אז הוא ענה: 'עד שהוא יבין מה אני צריך, אז אתה כבר תתחיל לשלוח לי את הסחורה'".
מי אמר מהפכה?
למרום מילברגר יש אין־ספור סיפורים הקשורים בדגלים שייצר. "היה לי מקרה מאוד מיוחד לפני 20 שנה", הוא מספר. "קיבלנו הזמנה מגרמניה, אבל רק כשההזמנה הייתה על מכונות הדפוס הבנו מה זה. זה היה דגל בשלושה צבעים, אדום־לבן־שחור, ובאמצע בפס הלבן היה כתוב בספרדית חופש או מוות. ואז שאלתי את הקולגה הגרמני מה קורה כאן. הוא אמר שקיבל את ההזמנה מאחת המדינות דוברות ספרדית בדרום אמריקה, שם תכננו הפיכה, העבירו אליו את ההזמנות כדי שזה לא ייוודע, והוא העביר אליי".
אל תחשבו לרגע שמדובר ברק לגזור, לתפור ולהדפיס. זה הרבה יותר מורכב מכך. "חייבים לעבוד לפי הפרוטוקולים", מסביר מרום מילברגר. "למשל, בארץ יש פרוטוקול אחר אם מגיע נשיא, מלך, ראש ממשלה או שר חוץ, וכמובן אם זה ביקור פרטי או ממלכתי. זה משפיע על הזמנות הכמויות וגם על סוגי הדגלים. למשל, כשאנחנו מדברים על דרג של מלך, אז מדגללים את המסלול שלו מנתב"ג עד ירושלים, ואז זה גם משפיע על מספר הדגלים שצריך לייצר הן של ישראל והן של המדינה השנייה. זה לא כל כך פשוט".
"למשל, בדגל ארה"ב יש בצד שמאל את הכוכבים ואחר כך הפסים. אם את רוצה לתלות אותו בצורה ורטיקאלית, אז איפה תשימי את הכוכבים? הרי אם תסובבי את הדגל הכוכבים הופכים להיות בצד ימין, אבל חוק הדגל האמריקאי אומר שהכוכבים יהיו בצד שמאל. מה תעשי? יש המון מורכבויות בדברים האלה, מה שנקרא וקסילולוגיה. גם לדגל הישראלי יש התייחסות כאשר תולים אותו בצורה ורטיקאלית. למעשה בחוק הדגל הישראלי כתוב שכשהדגל הוא דגל אורך, הקודקודים של מגן דוד פונים לכיוון הפסים הכחולים. אספר לך קוריוז. לפני כמה שנים לקראת יום העצמאות, אחד הבנקים הזמין דגלים בחו"ל כדי לחלק לקוראי אחד העיתונים. מי שיצר את הדגלים עשה את המגן דוד בצורה לא נכונה. המקצוע הזה ממש מורכב ויש המון פרטים שצריך לשים לב אליהם ולדייק בהם. יתרה מכך, אתה יכול לגרום לתקרית דיפלומטית אם אתה לא מצוי בפרטים".
עד כדי כך?
"למשל במדינות אפריקאיות מסוימות יש חרבות וכידונים על הדגל. אבל כשאתה עושה אותם בצורה ורטיקאלית, אז החרב תשכב במקום להיות למעלה, ואז זה כאילו מסמל הפסד. או שלמשל בדגל מקסיקו יש נשר. אם אני תולה את הדגל בכניסה לירושלים, האם הדגל יפנה לכיוון הכביש או לכיוון המדרכה? זה עניין מורכב, ואנחנו נמצאים בקשר עם משרדי הסמלים והטקסים בכל העולם כדי להבין את כל הפרטים והדקויות".
על אף הקפאת החקיקה של הרפורמה המשפטית והשיחות בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה בנושא, מרום מילברגר טוען, שלפי ההזמנות המתקבלות אצלו, הרוחות בשטח טרם נרגעו. "בתור פטריוט אני רוצה שהמצב יירגע", הוא אומר. "אני עוסק גם בתחום הגישור ומשמש סגן יו"ר לשכת המגשרים בישראל, אז קו המחשבה שלי הוא גישורי. כבעל עסק כמובן שההפגנות עשו ועושות לי טוב, אבל אני מוותר על הטוב הזה לטובת האחדות".