הרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה הובילה לשסע עמוק במדינה. על רקע הצהרתם של מובילי המחאה נגד הופעת פוליטיקאים בטקסים הרשמיים של יום הזיכרון לחללי צה"ל, בקרב המשפחות השכולות יש חשש מפני כניסת המחלוקת הפוליטית אל בתי העלמין ואל טקסי הזיכרון.
ד"ר אפרת שלוי ליבוביץ, חוקרת תקשורת, צבא וחברה מהקריה האקדמית אונו, מסבירה: "מבחינת ההורים השכולים, ההכרה בגבורה שנדרשה מהחיילים שנפלו למען המדינה תורמת ליכולתם לשרוד את האבל, מכיוון שהיא מעניקה משמעות לאובדן. השכול האישי נתפס כבעל מהות של מטרה נעלה, הנותנת הצדקה לאובדן, ותחושת שייכות עמוקה לחברה ולמדינה. המחאה הנוכחית נוצרה, בין היתר, מתוך תחושה של חלקים משמעותיים מהאוכלוסייה המשרתת בצבא, שהשינויים החוקתיים המוצעים מפירים את ההסכמות הלא כתובות ומקשים עליהם לעמוד בשירות צבאי ובחינוך הילדים לכך".
"החזרת תפקוד חברתי, צבאי ומדיני תקין, מצריך לעגן־את ולהגן־על הערכים הבסיסיים, המאפשרים לאותם הורים להמשיך ולשלוח את ילדיהם לצבא", היא מוסיפה. "הקיום שלנו כמדינה וחברה תלוי ביכולת שלנו להתמודד עם האתגרים הללו".
ואילו ד"ר חני מן שלוי, פסיכואנליטיקאית משפחתית בחברה הישראלית לפסיכואנליזה, מציינת כי "האופן הבהול שבו נעשה תהליך העברת חוקי הרפורמה, ללא שיח וסיג, העביר מסר של תוקפנות ואלימות, המכוונת אל האוכלוסייה המתנגדת לרפורמה, שמוכנה להקריב את חייה וחיי ילדיה למען קיום המדינה ומוסדותיה".
"הקונפליקט הופך לעמוק יותר כשבין יוזמי המסרים ישנם גברים שלא שירתו בכלל או שירתו שירות צבאי חלקי, במיוחד כשבמקביל מוצע 'חוק הגיוס' שיעגן בחוק פטור גורף לאותה אוכלוסייה המבקשת לחוקק אותו. לכן, בהקשר המחאות החברתיות לא מדובר על אוכלוסייה פריבילגית, אלא בחיבורים רגשיים, שבחלקם הגדול אינם מודעים, והם מהותיים להמשך היכולת להגן על המדינה".
מן שלוי מזהירה כי "אם לא תהיה הבנה של מהות השסע והמחלוקת, לא רק הפסקת שירות המילואים בהווה מאיימת על המדינה. מה שמאוים הוא היכולת הרגשית של ההורים להמשיך בחינוך של ילדיהם לשירות צבאי והקרבת חיים למען המדינה והחברה".