סמ"ר (במיל') מנוחה ברדה, בת 24, שירתה בצה"ל כחובשת בגדוד 55 של התותחנים, והיום היא חונכת חיילים בודדים במסגרת "המרכז ע"ש מייקל לוין", מה שהביא אותה הן לשירות הצבאי והן להתנדבות עם חיילים בודדים, כמי שהייתה כזאת בעצמה בעת שירותה.
זהו סיפור חיים מרתק ומורכב של מי שגדלה בבית חרדי עד גיוסה. "הבחירה שלי להתגייס לצה"ל הייתה בהתחלה מונעת מאינטרס אישי", מודה ברדה. "במשך חיי היה לי חלום להיות רופאה והבנתי שדרך הצבא אני יכולה להכיר את העולם הזה, אם אני אשרת בתור חובשת. אבל כל זה השתנה ברגע שהתגייסתי. אני זוכרת את אחד הרגעים שלי בטירונות בשבטה שבו המפקד שלי הסביר לנו על רוח צה"ל - ואז נפל לי האסימון והבנתי מה זאת ציונות, משהו שלא הכרתי בתור ילדה ולא משהו שחונכתי עליו".
"ההחלטה על הגיוס לא התקבלה בצורה טובה אצל משפחתי, כך שבזמן השירות שלי ולאחריו מצאתי את עצמי לבד ללא תמיכה או עורף משפחתי. אומנם שניים מהאחים שלי התגייסו והוגדרו כחיילים בודדים, אבל זאת הפעם הראשונה שבה בת מהמשפחה מתגייסת", היא מספרת ומוסיפה: "כאשר הגעתי לטירונות קרבית קיבלתי כאפה. פתאום אין עצמאות, אין הבדל בין בנים לבנות. אבל יחד עם הקושי מצאתי את עצמי מבינה לאט־לאט את הערך הגדול שעומד מאחורי כל האתגר של לשרת בצבא.
"לאורך השירות רכשתי חברים שתמיד שמחו לארח אותי בשבתות ובחגים והיו משפחה עבורי", נזכרת ברדה. "לא היה לי מקום קבוע לגור בו, ככה שמצאתי את עצמי בסופ"שים מחפשת מקום להיות בו. ראיתי אנשים שרוצים ובאים לעזור החלטתי שגם אני אהיה כמותם. אני לא אשכח משפט שהמנטור שלי ממרכז מייקל לוין אמר לי שהוא עושה את זה כדי שאנחנו נחזיר לאחרים".
עמותת מייקל לוין עוזרת לחיילים בודדים בכמה וכמה דרכים. היא מהווה בית חם לחיילים שיוצאים הבית. לעמותה צוות של עובדים ומתנדבים אשר מלווים ומכוונים את החיילים עוד מלפני הגיוס וגם לאחר השחרור והיא מחלקת מלגות לימודים, ועוזרת לחיילים בודדים שזקוקים לכך.
"אני רוצה להגיד לכל מי שהוא חייל בודד, ובמיוחד לאלו שהם ללא עורף משפחתי, שאני גאה בכם. אני גאה על הדרך שאתם עושים ועל מה שאתם מקריבים מעצמכם. אני פונה לכל אחד ואחת מכם ומזמינה אותו אלינו, למרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין להיות חלק ממשפחת הבודדים", מסכמת ברדה.