השבוע אנחנו מציינים יום הולדת 75 למדינתנו הקטנה, ובעודי חושבת מה לכתוב לה, נזכרתי כי מאז ומעולם יש לי תחביב שכזה, לנסות לזכור כמה שיותר שמות של הרים, נחלים ועמקים בארץ.
אולי זה משום שאני אוהבת להפגין את הידע שלי מול אנשים ואולי כי חשוב לי לדעת מה השם של כל הר, נחל בארץ ישראל, כאילו שמדובר במטבח שלי בבית או בחדרי הפרטי. הדבר נותן לי את התחושה שאני שייכת לארץ הזאת והיא שייכת לי, שייכת לנו כעם.
להכיר כל נחל והר בישראל, מחבר אותי לתמונה גדולה יותר, משום שהארץ הזאת, מורכבת מהמון חלקות קטנות, בחלקן יש שום או אבטיחים או אבוקדו, חלקן פורחות בצבע צהוב באביב או מתכסות באדום, חלקן סתם מלאות בעשבים, חלקן יערות אלונים וחלקן כבישי אספלט, משטחי בזלת, דיונות ענק או גורדי שחקים, יש לנו כל כך הרבה נופים ושוני בארץ הזו.
כל חלקה בארץ הזו מתלכדת יחד ל"אדמה" שאליה ייחלו יהודים במשך אלפיים שנה, אדמה שהובילה תנועה חד פעמית בכל ההיסטוריה העולמית של עם שלם שחזר אל המולדת שלו. האדמה הזאת היא כור ההיתוך הראשוני של עם ישראל- אדם ועם הם תבנית נוף מולדתם.
אדמה היא תהליך, וחשוב להבין ששום דבר לא קורה ברגע. צריך סבלנות, אמונה ועבודה קשה כדי להצמיח משהו מדויק ונכון. לי נדמה שקצת שכחנו את זה במדינה שלנו, התרחקנו מהאדמה, התרחקנו מהבנה של מה זה תהליך, של מה היא עבודה קשה ושל מה הוא אמון, בין אחד לשני.
אנו חוגגים 75 שנה למדינה וזו הזדמנות להיזכר שזה רק 75 ויש עוד דרך, תהליך ועבודה קשה, כדי להגיע לחברה ישראלית שכולנו חפצים בה. יש לנו כל-כך הרבה מה לשפר, להשתפר, זה לא יקרה מיד. שום חוק לא ייצור אחדות אמיתית בעם, שום ביטול בגרות או הערכה חלופית לא תעשה לנו מערכת חינוך מופלאה ברגע, זה ייקח זמן. אני מאמינה שבסוף זה יקרה, זה חייב לקרות.
לכולנו יש אחריות על המדינה הזאת ועל מה שיקרה פה בעתיד. כשהוכרזה העצמאות של מדינת ישראל הוטלה עלינו אחריות גדולה. זהו, עכשיו העם היהודי אחראי לכל מה שיש בחייו, ממש כמו ילד מתבגר שנהיה יותר ויותר עצמאי, אין לנו על מי להישען אלא על עם ישראל. זו משימה קשה, ליצור פה חברה אידיאלית, חברה שהיא מופת של מוסר וצדק, חברה מחדשת ומתחדשת שתהיה טובה לכל החלקים בה.
וכן, יש פה צורך בעבודה שחורה, בפעילויות קטנות שלאט לאט ישנו את העולם. אנו צריכים רופאים ומורים, אנשי קבע והייטקיסטים, חקלאים וטבחים, כל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו 'איך אני יכול לתרום למפעל הזה, איך אני יכול להיטיב עם האנשים שסביבי, עם המדינה הזאת'.
לא חסר שליחויות וגם לא חסרים אנשים טובים שימלאו את השליחות, אבל האם אנו שואלים את עצמנו מה צריך פה מסביבינו כשאנחנו בוחרים מה לעשות שנה הבאה או כל החיים? האם כשאנו מביטים אל העתיד אנחנו משקיעים מחשבה כיצד להפוך את מדינת ישראל ואזרחיה למקום יותר טוב?
לקראת עצמאות אולי כדאי שניזכר בטרומפלדור ובחלוצים שבנו את המדינה. גם אחרי 75 שנה אנחנו זקוקים לחלוצים, שיודעים מהי עבודה קשה ודרך ארוכה, שכשצריך גלגל הם יהיו הגלגל, חלוצים שהם מנהיגים, לא של מנהיגים במילים אלא של גם במעשים.
אנו אזרחי המדינה, נזכור תמיד שיש עוד הרבה במה להשתפר ולעמול עליו. שלא נשקע כל אחד לעצמו, אלא שנצא יחדיו מגבולותינו שלנו, ונפעל למען הארץ הנהדרת הזו.
הכותבת היא תלמידת תיכון אדם ואדמה - ארגון השומר החדש