סמ''ר רייס אבו רביעה, מהכפר הבדואי מכחול שבמועצה האזורית אל קסום, הוא אחד מהחיילים שזכו בהצטיינות מנשיא המדינה ביום העצמאות. אבו רביעה (25) משרת בשירות קבע בתור צלף וחובש ביחס''ר הבדואי. בשנת 2021, בתקופת הקורונה כשהיה סטודנט בתואר בחינוך בלתי פורמלי החליט לעזוב את הלימודים ולהתגייס לצבא, "הרגשתי שמשהו חסר", אמר. הוא מגיע ממשפחה בה אביו, נכה צה''ל, שירת 30 שנה ביחידת הגששים הדרומית ואחיו שירתו בצבא. אבו רביעה נשוי ואב ל-3 ילדים, כאשר הם מתגוררים בצריף שלא מחובר לחשמל, כמו שאר תושבי היישוב: "שנה שעברה חיברו אותנו למים", הוא סיפר.
"כשהתגייסתי ויתרתי על ת''ש (תנאי שירות) כדי להתנדב ללוחמה. כל הזמן הרגשתי שמשהו חסר. רוב המשפחה שלי שירתו בצבא. בגיל 18 התחלתי לעבוד, התחתנתי, אבל בקורונה החלטתי להשלים את הקטע שחסר לי בחיים. מאז שהייתי ילד דמיינתי את היום שאני אעלה על מדים. אשתי מאוד תמכה בי. אני ואח של אשתי התגייסנו ביחד באותו מחזור", סיפר אבו רביעה. "המעבר מהלימודים לצבא היה קשה, אבל צריך להגיד תודה למשפחה ולמפקדה בגדוד שלי. הם יודעים את הצרכים שלנו, הם תמכו בי, חיזקו אותי ועזרו".
"לא ניצלתי את העניין שאני נשוי ושיש לי ילדים", ענה כשנשאל מדוע לדעתו הוא קיבל הצטיינות מהנשיא. הוא הוסיף: "אני תומך בחיילים חדשים שמתגייסים, מדבר עם אחד אחד בצד, מחזק אותם. אני מחזק את מי שרוצה לפרוש. הרגשתי גאווה כשהודיעו לי שזכיתי בהצטיינות. צמרמורת בכל הגוף. אבל הכי טוב היה כשהגעתי הביתה ודיברתי עם אבא והדודים ב'שיג' (אוהל אירוח בדואי) וסיפרתי להם וכולם קמו וחיבקו אותי, הרגשתי המון כבוד. כולם היו גאים".
רגע זכור מהשירות?
ביום הולדת שלי מאוד הפתיעו אותי בגדוד. הסמג''ד אמר לי שיש לי משפט, נבהלתי ופתאום נכנסתי לחדר והסמג''ד בעצמו מחא לי כפיים. הרגשתי משפחה. אני בחיים לא אשכח את זה. אני רוצה להמשיך בדרך של אבא שלי, בצבא יותר טוב מבחוץ.
יחד עם הרצון לשרת בצבא ובתפקידים בתחומי הביטחון, אבו רביעה שיתף במצב הלא פשוט בו הם חיים ביישוב - בצריף ללא חשמל קבוע. "יש התחלה של הסדר, אבל עדיין החיים כאן קצת קשים. אמרו לנו שהיישוב מוכר, אבל אין לנו כבישים. לא הגיע אלינו עדיין חשמל. הדרך שלי זה שני קילומטרים עד הכביש הראשי על חצץ. בחורף יש המון פעמים שאתה נתקע, אתה לא יכול לצאת, כשהנחלים זורמים חזק אתה נשאר בבית עד שהנחל נרגע ורק אז אתה יוצא. אנחנו מקבלים חשמל רק כשיש שמש".
"עד לפני שנה אנחנו היינו צריכים לדאוג לעצמנו למקור מים, השעון של המים היה בכביש הראשי וכל פעם היה פיצוץ בצינור", הוסיף. "נקווה שיגיע הזמן שישנו את המצב שלנו".
אדם המקורב אליו הוסיף כי "אנשים מתחלפים, אבל כל מה שקיבלנו זה הבטחות. נקווה שיגיע הזמן ויעשו סדר. כשאתה תורם, מתנדב ובדרך חזרה לבית אתה תצריך לעבור קילומטרים בלי כביש, מתחילה דילמה. האם זה שווה לשרת כל כך רחוק ולעזוב את המשפחה בלי חשמל לכמה לילות? זה מוריד להמון אנשים מהמגזר הבדואי את המוטיבציה לשרת".
היו מחשבות לעזוב את היישוב?
"כשאני חושב על העתיד של הילדים שלי, אני לא רוצה לגדל אותם בתנאים שאני גדלתי בהם. זה קצת קשה, באמת. אם יצא לי לעבור לכסייפה, שם אולי יהיה לי יותר טוב. או שידאגו לקדם את הכבישים והתשתיות. אח שלי הגדול הוא שוטר, הוא היה במשמר הגבול בירושלים ועכשיו משרת במשטרה. גם הוא חי בלי חשמל בבית. הצבא יודע על המצב, אבל מה הוא יכול לעשות. אף אחד לא מסייע, לצה''ל גם אין איך לסייע".
מרשות הבדואים נמסר בתגובה: "רשות הבדואים מתכננת ומפתחת כל שכונה שיש בה הסכמות עם התושבים וכך מאפשרת לתושבים להוציא היתר בניה ולהתחבר לחשמל, מים ותשתיות מלאות. הרשות תכננה את כל היישוב באופן מלא בכ-15 שכונות, מרביתן כבר בתוקף וחלק מהשכונות מפותחות. שאר השכונות בתהליך אישור בוועדה המחוזית. בשכונה בה גר החייל גרים משרתי כוחות הביטחון ולכן היא קיבלה עדיפות בתכנון השכונה. לצערנו לפני שש שנים עת החל התכנון התנגדו התושבים להליך ההסדרה ולכן לא תוכננה עבורם השכונה".
"בשנה שעברה החלה שוב הידברות עם התושבים שהובילה להסכמות ולתכנון השכונה. התכנון יסתיים לקראת סוף השנה ויוגש לוועדה המחוזית לאישור. בנוסף, לפני כשנה שוקם קו המים והותקנה מרכזיית מים לאספקת מים באיכות גבוהה. בנוסף תוקצב שדרוג דרך הכורכר שמובילה לשכונות המערביות. הדרך לא בוצעה בשל התנגדות חלק מהתושבים משכונות אחרות שלא איפשרו את סלילת הכביש".