ליבנת גרין בת ה-26 היא הצעירה שנורתה למוות אתמול (שלישי) במחסום יתיר שבהר חברון, לאחר שהתחפשה למחבלת, על פי החשד כדי לשים קץ לחייה. גרין הגיעה למחסום לבושה בשחור, כשהיא עוטה חיג'אב, ונורתה לאחר שנופפה באקדח אוויר וצעקה "אללה אכבר".
לאחר זמן קצר התברר כי המקרה אינו ניסיון פיגוע על רקע לאומני, לאחר שהתגלתה זהותה. במקביל, נחשפה שיחת ווטסאפ שקיימה עם מכר שעות בודדות לפני הירי. "אם מישהו רוצה למות, יהודי רגיל, ישראלי, שם בגדים של ערבי ורץ עם אקדח אוויר לא אמיתי לכיוון מחסום בשטחים וצועק 'אללה אכבר', הוא רוצה שיירו בו כי הוא רוצה למות, אז יורים לו רק ברגליים והוא נשאר בחיים, שמים אותו בכלא על זה? ואם כן לכמה זמן בערך ועל איזה סעיף". לאחר שאותו מכר שאל אותה אם מדובר בה, ענתה לו גרין, "אולי". הידיד התריע על כך למשטרה.
גרין, שהייתה חיילת בודדה ושירתה שנתיים ושמונה חודשים במג"ב, התמודדה עם בעיות נפשיות לאורך השנים, והתאשפזה כמה פעמים בעבר. גם בנערותה הייתה מוכרת לשירותי הרווחה. לפני כשנה איבדה את חברתה הטובה, תקווה סבן, ששמה קץ לחייה. סבן מתה בתום יום בו בילו השתיים יחד, לאחר שבלעה מנת יתר של כדורי הרגעה. גרין, ששהתה לצידה, ניסתה לעשות לה החייאה, ללא הצלחה. המקרה המתוקשר זכור לשמצה בעקבות פנייתה של סבן למשטרה, והשיחה עם המוקדן שהפציר בה: "תתאבדי כבר".
רין סיפרה על המקרה לפני כשנה בכתבה ששודרה בחדשות 13. "היינו ביום כיף לכבוד יום ההולדת שלי. סיכמנו שאני ישנה אצלה אז הלכנו אליה הביתה והיה מאוחר. חיכיתי לה במיטה בחדר שלה ואז היא התקשרה אליי בוואטסאפ ואומרת לי שהיא בסאטלה וראיתי את כל האמפולות של מה שהיא הזריקה. התקשרתי לאמבולנס ותוך כדי היא התחילה לפרכס. ניסיתי לעשות לה החייאה. זה היה מאוד קשה. זאת החברה הכי טובה שלי. היא ניסתה פעמים רבות להתאבד, אבל אני לא חושבת שהיא רצתה למות".
היא סיפרה על הקשר החזק עם חברתה הטובה, איתה חלקה את קשייהם הנפשיים. "משהו בכימיה בינינו היה טוב. היא הבינה אותי ואני אותה. היא הייתה בשבילי כמו משפחה. שתינו התמודדנו עם מצבים קשים. אנחנו לא מצליחות ללכת לעבודה בצורה רציפה. אפילו באשפוזים נפשיים לא יכלו להחזיק אותנו. יש לנו התקפי חרדה באמצע היום סתם. עד שאת לא פוגעת בעצמך, את לא נרגעת. זה מסיח את הדעת מהכאב הנפשי".
בכתבה הוסיפה גרין: "הכאב שלי עצום. שבוע לא תפקדתי. לא רציתי לדעת שהיא לא תחזור לחיים. נשארתי לבד", וסיכמה: "אני לא רוצה למצוא את עצמי מתה סתם ככה".
"בזמן ההתאבדות של תקווה, לבנת היתה לידה וניסתה לעשות לה החייאה והזמינה את האמבולנס. היא ראתה את חברה שלה מתה לה מול העיניים", סיפרה הבוקר לוואלה! נועה גרפי כהן, שהייתה מדריכה שלה במסגרת חירום לנערות בסיכון, ושמרה איתה על קשר לאורך השנים. "היא עברה הרבה טראומות מאז שהיתה ילדה. פגיעות מיניות קשות, ובאופן כללי הגיעה מרקע משפחתי קשה. אמא שלה היא מתמודדת נפש בעצמה, שנמצאת רוב הזמן באשפוזים פסיכיאטריים. אבא שלה נפטר לפני 6 שנים מ-ALS, אח שלה גדל גם הוא במסגרות שונות מחוץ לבית. עוד כשהיתה נערה ניסתה לפגוע בעצמה והמערכת לא ידעה איך להתמודד".
כהן סיפרה איך הצליחה גרין, בגיל 19, כנגד כל הסיכויים, להתגייס למג"ב. "היא כתבה מכתבים שהגיעו עד למפכ"ל, והתגייסה למג"ב לשירות משמעותי. היו לה קשיים רבים גם בצבא, אבל הייתה לה אמביציה להוכיח לעצמה שהיא יכולה. אחרי שסיימה את השירות היא ניסתה להשתלב במקומות עבודה, אבל לא הצליחה להחזיק מעמד יותר מכמה ימים. כל הזמן היו עניניים התנהגותיים ונפשיים שגרמו לה לא להיות עקבית".
כהן מתארת אטימות רבת שנים מצד הרשויות. "היא התחננה לסל שיקום, והייתה בדרך לקבל אותו. אני עובדת סוציאלית, והיא ביקשה ממני עזרה בירוקרטית לגבי זה. לפני שנה וחצי היא פנתה אליי כדי שאעזור לה להתאשפז. היא אמרה לי שאף אחד כבר לא מתייחס אליה, לא רוצים אותה בבית חולים כי היא כבר סיימה את הטיפול. פניתי לפסיכיאטרית בתחינה שתקבל אותה והיא אמרה לי שהיא כבר מיצתה את רוב הטיפול. כל כמה ימים היא היתה מעלה סטורי לאינסטגרם, של פגיעות עצמיות קשות מאוד. היה לה רצון עז לסיים את חייה. היא היתה כל הזמן במלחמה מול השפיות והשיקום, אבל הרצון להפסיק לסבול היה חזק יותר".
לפני כשנתיים וחצי, במהלך מגפת הקורונה, פנתה גרין בפוסט בפייסבוק, לאחר שהוצאה מהבית בו שהתה. "אני פונה אליכם כי לפני שבוע העיפו אותי מהמקום שגרתי בו ושייך לרווחה בבאר שבע, בלי שנתנו לי זמן להתארגן למצוא מקום לגור בו, בגלל שחליתי בקורונה. הלכתי למרכז הלב שאני מוכרת לו ולרווחה בבאר שבע ולא הסכימו לתת לי שום עזרה וסגרו בפניי את הדלת. כעת מובטלת וחסרת בית. באתי להפגין בירושלים מול משרד הרווחה וישנה פה באוהל". המקרה זכה לסיקור תקשורתי, ושר הביטחון דאז, נפתלי בנט, אף אירח אותה בביתו.