"מרטיט לחשוב שאנחנו מדברים על איש ענק כזה בלשון עבר": מקורביו של הרב אדלשטיין נפרדים

בעקבות פטירתו בגיל 100 של הרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז' ומי שהיה בין המנהיגים המשפיעים ביותר בציבור החרדי־ליטאי, מקורביו והאנשים שהכירו אותו מספרים על דמותו הייחודית ועל מורשתו: "אנחנו רגילים שמנהיגים שעוסקים בשאלות מרחיקות לכת - לא מתעסקים עם האזרח הפשוט, ואילו הרב אדלשטיין היה גם אבא של כל ילד ונער, וגם מנהיג ציבורי לכלל ישראל".

הבית המפורסם ברחוב ראב"ד שינה אתמול את פניו. עד לפני ימים ספורים, ליל חג השבועות האחרון, היה זה בית שעוצמת השפעתו הורגשה היטב גם הרחק מגבולות העיר בני ברק. עיניים רבות היו נשואות אל המבנה הישן בן השלוש קומות כדי לשמוע על ההחלטות הרות הגורל שהתקבלו בו. תלמידים רבים, לצד פוליטיקאים ואנשי ציבור, שיחרו לפתחו.

היה זה ביתו של מנהיג הציבור החרדי־ליטאי רבי גרשון ירחמיאל אדלשטיין זצוק"ל, ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של "דגל התורה", שנפטר אתמול בשעות הבוקר בבני ברק לאחר שאושפז בליל חג השבועות עם קוצר נשימה חריף. מאז נודע על אשפוזו בבית החולים "מעיני הישועה", המונים נשאו תפילות לרפואתו. פחות משבוע לאחר מכן נפטר ראש הישיבה בגיל מופלג, כשהוא בן 100 שנים, ובעודו פעיל ומעורב עד הימים האחרונים לחייו.

רק לפני כשבועיים פרצה סערה בעקבות אמירות שיוחסו לרב בדרשה שנשא, ולפיהן "מצרים היא המדינה הכי אנטישמית בעולם". הדברים הללו עוררו זעם רב במצרים. כתוצאה מכך, ולאחר פניית המצרים לבית הנשיא כדי לקבל הבהרות בנושא, פורסמה הודעת הבהרה חריגה בערבית ובאנגלית מבית הרב שבה נאמר "הדברים האלה עיוותו את דבריו המקוריים של הרב... זאת בושה שיש מי שמשתמש במילותיו של הרב לשם הסתה ושקרים". תקרית זו ממחישה היטב את שני הדברים המרכזיים סביב מנהיגותו של הרב הישיש מבני ברק: השפעה משמעותית על מעגלים רחבים בארץ ובעולם, וכן פעילות סדירה שנמשכה עשרות שנים ברציפות עד הרגעים האחרונים. 

שריד לדור

רבי גרשון אדלשטיין נולד בשנת 1923 בברית המועצות. לאחר עליית משפחתו ארצה, אביו קבע את מושבה ברמת השרון, שם למד עם בניו – רבי יעקב ורבי גרשון – במסגרת ביתית בתנאי חסר. מורה מיוחד לימד את האחים גם מקצועות חול כמו חשבון ודקדוק, עד שהלכו רגלית כדי ללמוד בישיבת לומז'ה המפורסמת שבפתח תקוה. 

עם הקמת ישיבת פוניבז' בבני ברק, ראש הישיבה הטרי, הרב שמואל רוזובסקי זצוק"ל, ביקש מאביהם שיצטרפו לגרעין המייסד של הישיבה החדשה. הם ישנו בביתו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל, שגם הוא הפך לימים ממנהיגי הציבור החרדי בישראל, והיו חלק משישה תלמידים ראשונים שהצטרפו לישיבה, שכיום נחשבת לאחת הישיבות הגדולות והבולטות בעולם היהודי. 

כבר בגיל צעיר החל הרב אדלשטיין למסור שיעורים, מה שהפך אותו למוסר שיעורים 80 שנה ברצף. לפני 75 שנה נישא ומונה על ידי מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל, לחלק מסגל הישיבה הרשמי. בימיו חל הפיצול בישיבת פוניבז', שלמעשה פועלת מאז כשתי ישיבות באותו מבנה. 

קורות חייו שזורים בישיבת פוניבז', שבה פעל במשך שמונה עשורים ברציפות בתפקידים שונים עד שהגיע לעמוד בראשה. אומנם פעילותו נעה סביב רחוב ראב"ד הבני־ברקי, שם התגורר במרחק מטרים ספורים מישיבת פוניבז', אך השפעותיה חרגו בהרבה מגבולות העיר. עבור הציבור החרדי הוא היה לפני הכל ראש ישיבה נערץ שהעמיד אלפי תלמידים, תלמיד חכם בעל שיעור קומה ומנהיג שסלל את הדרך לחיי הרוח. הוא היה שריד לדור דעה שקומם את עולם הישיבות הליטאי בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, לצד גדולי ישראל שפעלו בתקופות המוקדמות ועיצבו את העולם התורני בישראל. דרשותיו עלו לא מעט לכותרות בזכות התייחסותו לנושאים אקטואליים, שבהם הביע את דעותיו שלא פעם עוררו הדים נרחבים גם מחוץ למגזר. 

במקביל לעיסוקו התורני והשיעורים שמסר לתלמידים בישיבה, לאחר פטירת רבי אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל, הוא הנהיג את עולם התורה יחד עם רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל. לאחר פטירת הרב קנייבסקי לפני כשנה, נותר הרב אדלשטיין לשאת בעול ההנהגה. בשנת 2003 צורף למועצת גדולי התורה של "דגל התורה", ובשנים האחרונות שימש כנשיא המועצה. מתוקף תפקיד זה, להחלטותיו הייתה השפעה רבה גם על המהלכים הפוליטיים הבולטים. רק בעת האחרונה השפיעו הוראותיו על מהלכים במדינת ישראל, כולל על המגזר החסידי שבאופן מסורתי כפוף למועצה החסידית ולהחלטותיה. את עמדותיו בנושאים חברתיים, פוליטיים ותורניים הוא הביע במהלך דרשותיו.

הנהגתו של הרב אדלשטיין התאפיינה בגישה בלתי מתפשרת כלפי שימור אורח החיים החרדי בהווייתו הנוכחית, אך מאידך גם במתינות כלפי נושאים חברתיים וקהילתיים. כך, בתקופה האחרונה הוא הורה לבחורי ישיבות לא להשתתף בהפגנות סביב הרפורמה המשפטית שהתקיימו בבני ברק. בכך נמנעו חיכוכים מיותרים ועימותים עם המפגינים. גם במהלך תקופת הקורונה הוא הוביל קו נוקשה ביחס לכללים עם שמירה קפדנית מפני תחלואה, ואף ביטול תפילות במניין – דבר מטלטל במונחים חרדיים. "תפילה בציבור תהיה חטא", הוא אמר אז בדרשה שנשא. 

בשיעורו השבועי הוא התייחס לנושאים אקטואליים כמו רעידות האדמה שפקדו את סוריה וטורקיה והביא את הממד האמוני לתוכם. כמו כן, התווה את ההשקפה לחיי תורה בעידן הנוכחי, כולל התייחסות לזוגיות ואפילו לנושא הפחות מדובר בדרך כלל ברחוב החרדי – הנוער הנושר. גם שם הוא ביטא את דעתו שיש לנהוג בהם "בכבוד וידידות" ולא להרחיק אותם מהבית. בתשובה לשאלה שנשאל, ביטא את דעתו שמותר להורים לרכוש לילדיהם שלבושים באופן הנוגד את ההלכה בגדים שהם רוצים. באופן כללי, עמדותיו בנושאים אלה היו של קירוב לבבות והסברה לילדים. 

בהיבט החינוכי, הוא דיבר על יחס אישי של מורים לתלמידים. למרות שנמנה עם שרידי הדור הקודם שבו מורים לא תמיד היו סבלניים כלפי התלמידים, ממרומי גילו המופלג הוא הבין את הצורך החינוכי העכשווי. אף שהוא לא התפשר על דברים הנוגעים לאורח החיים החרדי ושמר באדיקות על הנורמות המקובלות בעולם החרדי - מנהיגותו הציגה רוך בנוגע להיבטים האנושיים. 

דוגמה טובה לכך היא התייחסותו לאנשים שבגלל השקידה על לימודיהם הזניחו את ההשקעה במשפחה. לתפיסתו, אדם כזה צריך "להתעניין בשלומם של בני ביתו ולתת יחס למי שזקוק לזה". גם בדיבורו, הדברים נאמרו במתינות אך בנחרצות; אולי השילוב המאפיין ביותר את דמותו הגדולה שהאירה לרבים בציבור החרדי את הדרך. 

יחסו לעולם החילוני היה מסקרן. בשיעור שמסר לתלמידיו לפני כמה שנים, הוא התבטא באופן מקורי על "חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות", באומרו כי "מי שמוסר את נפשו על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות – יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר". אמירה זו, שנחשבת לייחודית בקרב ההנהגה הרוחנית, שופכת אור על יחסו של הרב אדלשטיין לעולם שמחוץ לכותלי הציבור שלו. הוא ראה בחיילים שמוסרים את נפשם על הארץ בבואה של הרוגי לוד שעליהם אמרו חז"ל "אין אדם יכול לעמוד במחיצתם". 

"במשך עשרות שנים הרב אדלשטיין הרביץ תורה. עברו תחת ידו אלפי תלמידים, והיה לו קשר אישי עם כולם", אומר ישראל כהן, פרשן רדיו "קול ברמה" שהיה מקורב לרב. "מצד אחד, הרב היה מנהיג שפסק בנושאים ציבוריים, חוק הגיוס היה על שולחנו כבר כמה שנים, הוא עסק בסוגיות של להיכנס לממשלה/לא להיכנס, נתניהו הגיע אליו, הנשיא הרצוג הגיע. מצד שני, כל ילד היה יכול להיכנס אליו ולומר: 'הרב, אני מתלבט אם ללכת לתלמוד תורה הזה או הזה'; בחור יכול היה לשאול 'הרב, שידוך כזה או אחר?'. אנחנו רגילים שמנהיגים שעוסקים בשאלות של כלל, שאלות ציבוריות ומרחיקות לכת, לא מתעסקים עם האזרח הפשוט, ואילו הרב אדלשטיין היה גם אבא של כל ילד ונער, וגם מנהיג ציבורי לכלל ישראל. דלתו הייתה פתוחה לכולם". 

כהן הכיר את הרב אדלשטיין כ־15 שנה. "בשנתיים האחרונות נכנסתי אליו יותר", הוא מספר. "בשבוע שעבר הייתי אצלו עם כמה אנשים חילונים שמתעסקים בסטנד־אפ. בגמרא כתוב על החשיבות של לשמח את עם ישראל. ראיתי לפניי יהודי בן 100, שרק לפני שעה מסר שיעור עיון קשה מאוד בישיבת פוניבז', מדבר עם אנשים על כמה חשובה העבודה שלהם לשמח את עם ישראל ומחזק אותם. הרב דגל בשלום, היה מאוד מתון, אצילי, מאוד לא איש של כוחניות. בכל המקרים של יחסי דת ומדינה הוא השתדל מאוד לא להביא דברים לפיצוץ. למשל, בהפגנה האחרונה שהייתה בבני ברק הוא הוביל את הגישה שתושבי בני ברק יקבלו את המפגינים באהבה ובשלום ובידיים פתוחות. הוא לא היה איש של עימותים, אלא איש של חיבור, אחדות. היה מדבר תמיד על לוותר, לתת לאחר, להעניק לאחר. היה אדם מיוחד".

הפעם האחרונה שהתראו היה בערב חג השבועות. "הייתי אצלו בצהריים כדי להתברך לקראת החג", הוא מספר. "ברמה האישית הוא היה בשבילי גם אבא וגם מנהיג. מישהו שעולים אליו כדי להתייעץ, כדי לקבל הכוונה, לקבל הדרכה. עשיתי לבן שלי חלאקה בל"ג בעומר האחרון. נכנסתי לרב אדלשטיין כדי שיגזור לילד את השיער, והוא בירך אותו. הילד כל הזמן אמר לי: 'מתי הולכים לרב, מתי הולכים לראש הישיבה?'. עבורי זה גם אובדן אישי".

"כל חייו של הרב היו סביב הרבצת תורה והעמדת תלמידים בישיבת פוניבז'", אומר משה ויסברג, עורך "בחדרי חרדים", שהכיר את הרב מילדותו. "ההורים שלי גרו בניין לידו. היו מגיעות שאלות רבות לפתחו. הייתה לו גישה חינוכית מאוד מיוחדת, גישה אבהית, לבבית, בדרכי נועם תמיד. כל דבר היה בחשיבה מיוחדת, הוא היה שוקל כל דבר. הוא היה באמת האבא של התלמידים, היה מסור לתלמידים. עד יומו האחרון הוא מסר שיעורים בישיבה. בשבילי הוא היה גדול הדור. היינו באים אליו בכל מצב, בכל זמן. הוא היה בחתונה שלי אפילו. אני מרגיש שגדול הדור נפטר. זו אבידה לכולם, אבידה של כל הדור". 

ללא ספקות

"ישנו זיכרון טרי שמלווה אותי מהכניסה לכנסת", מספר ח"כ אליהו ברוכי (יהדות התורה). "נכנסתי לרב לבקש ברכה. לאחר שבירך, ביקשתי עצה שתלווה אותי בעשייתי הציבורית. כרגיל, מה שאצלנו נראה פוליטיקה, מקבל אצלו מבט אחר: הרב גרשון הביט בפניי וביקש ממני להקפיד על ההלכה התובענית של קריאת פרשת השבוע פעמיים, יחד עם תרגום אונקלוס. זאת העצה שהייתה נראית לו הכרחית למי שעלול למצוא את עצמו נשאב לעבודת הכנסת ומוותר על קביעת עתים לתורה. במענה, בישרתי לו שאני כבר מקפיד על ההלכה הזאת ומפנה מזמני לכך. אז הוא חשב שוב מעט והורה לי ללמוד מוסר כל יום. לא לוותר על לימוד המוסר. זה היה המבט שלו לצורת החיים שלנו כאן. ללמוד, להתקדם, וגם לזכור שאתה מחויב למערכת גדולה יותר - מערכת של בין אדם למקום ובין אדם לחברו".

"ההיכרות עם הרב והדוגמה האישית שלו, עוד לפני ההכוונה כתלמיד ישיבת פוניבז', מלוות אותי שנים רבות", אומר סגן השר, אורי מקלב (יהדות התורה). "למדתי עם ילדיו בישיבה, כל חייו היו הרבצת תורה עד לנשימתו האחרונה. רק בשבוע שעבר הייתי בביתו להתייעצות בנושא השעה, כאשר רק בשעות הלילה המאוחרות התפנה מלימודו אלינו. אלו דברים שאין להם שיעור, מספיק לראות אותו כדי להבין מה זה שמירת סדרים. מרטיט לחשוב שאנחנו מדברים על איש ענק כזה בלשון עבר. ראש הישיבה נלחם כארי כנגד כל פרצה. הוא עמד בפרץ, וזו הייתה ההנחיה שלו למנהלי המוסדות ולנו כשליחי הציבור, והכל ברוגע ושיקול דעת. הוא היה איש פלא. הייתה לו פרקטיקה בלתי רגילה מתוך השקפת עולם תורנית ברורה וחדה. תמיד יצאנו מביתו ללא ספקות. ראינו את זה בכל שאלה שלנו".