מרכז אדוה מפרסם היום (רביעי) דוח ראשון מסוגו הבוחן את משבר הדיור כסוגיה מגדרית. ד"ר יעל חסון, מנהלת תחום מגדר במרכז אדוה, מסבירה: "בנקודת המבט המגדרית על מדיניות הדיור טמון פוטנציאל לקדם צעדים ופתרונות שטרם נבחנו". מהדוח עולה בין היתר כי נכון ל־2019, בעוד שלגברים נדרשו 113 משכורות לרכישת דירה ממוצעת, לנשים נדרשו 166 משכורות - פער של 53 משכורות, כמעט 4.5 שנות עבודה נוספת.
במחוז תל אביב מדובר בפער של 66 משכורות. שכרם הממוצע של גברים בכל מחוז מספיק על מנת לממן שכר דירה שאינו עולה על 30% מההכנסה במרבית המחוזות בישראל, מלבד תל אביב וירושלים. לעומת זאת, שכרן הממוצע של נשים אינו מאפשר זאת באף מחוז בישראל.
לנשים מקבוצות מיעוט, לרבות נשים ערביות, נשים מקהילת הלהט"ב וכן נשים בעלות מוגבלויות, ישנם אתגרים וחסמים ייחודיים בתחום הדיור: היעדר נגישות לדיור יציב וראוי, אפליה והדרה מצדם של משכירי בתים, בנקים למשכנתאות ומתווכים, תנאי דיור ומחייה ירודים ונטל גבוה יותר של הוצאות הדיור כאחוז מההכנסה. בשנת 2021, כ־43% מהאמהות החד־הוריות התגוררו בשכירות פרטית, לעומת כ־24% מהזוגות הנשואים וכ־30% מהאבות החד־הוריים.
רק כ־48% מהאמהות החד־הוריות התגוררו בדירות שבבעלותן, לעומת 72% מהזוגות הנשואים וכ־61% מהאבות החד־הוריים. 62% מדיירי הדיור הציבורי הן נשים, מהן 75% נשים יחידות או אמהות חד־הוריות. רוב האמהות החד־הוריות החיות בעוני אינן זכאיות לדיור ציבורי.