לרגל חגיגות ה־100 של חברת החשמל, עלו בימים אלה לאתר חברת החשמל עשרות תמונות של פריטים נדירים מאוסף הארכיון העצום של החברה, בהם פריטים אישיים של פנחס רוטנברג ז"ל, שייסד אותה, כלי עבודה שחלפו מהעולם ועוד.
"זה שנתיים, בליווי אוצרות של יד בן צבי, אנו עוסקים בחקירה ותחקיר של הפריטים השונים הנמצאים אצלנו ויוצרים תהליך עמוק של צילום ודיגיטציה, כדי בסופו של דבר להנגיש ולחשוף זאת לציבור הרחב, הקמנו מאגר דיגיטלי שיונגש לציבור", אומרת אורנה וגמן, מנהלת המורשת של חברת החשמל.
רוטנברג ז"ל, כאמור מייסד חברת החשמל, רשם את חברת החשמל כחברה בספר החברות הבריטיות ב־29 במרץ 1923. "כבר ב־1919, כשהוא עלה לארץ ישראל, אפשר לומר שהוא החל בתהליך שהיום אנו מכנים תיעוד", מספרת וגמן. "רוטנברג צילם את האתרים שבהם חשב שיכולות לקום על פי חזונו תחנות כוח הידרו־אלקטריות.
כל התמונות שהוא צילם והמצלמה האישית שלו שמורות בכספת ארכיון חברת החשמל, והן חלק מהאוסף ההיסטורי העצום הכולל אלפי פריטים. ב־10 ביוני 1923 החל לזרום חשמל בתחנת הכוח הראשונה של חברת החשמל שרוטנברג ייסד ברחוב החשמל בתל אביב. לפני כשבוע, באמצעות הולוגרמה של רוטנברג, קיימנו טקס לשחזור הרגע המכונן של הארת פנסי הרחוב הראשונים לפני 100 שנים".
כרגע הועלו לאתר כ־40 פריטים המשקפים את פעילות חברת החשמל בשנים הראשונות להקמתה. "הפריטים שכבר הועלו לרשת נוגעים כמובן גם לעבודתו של רוטנברג", אומר עמיד זאהר, מנהל הארכיון והרשומות של חברת החשמל. "אחד המוצגים היפים ביותר שיש לנו הוא מדיד מים משנת 1920 לערך, שרוטנברג ממש היה מניח במים כדי לדעת מה זרם המים לטובת ייצור החשמל.
כמו כן, יש מצלמה אישית מאוד יפה של רוטנברג שנהגו השאיר אצלנו, וגם תצלומים שרוטנברג צילם. יש גם את המפתח הראשון משנת 1923 של תחנת הטרנספורמציה הראשונה בתל אביב, וגם טלפון פיקוד ראשון של רוטנברג בתחנת נהריים".
בין הפריטים שהועלו לאתר ישנם גם פריטים הקשורים לעבודה עצמה. "יש לנו סנדלי טיפוס על עמודים, משהו שהיה מאוד מקובל בזמנים ההם", אומר זאהר. "עובדים שהיו צריכים למתוח רשת - היו צריכים לעלות על העמודים. היו להם סנדלים מיוחדים לטיפוס, שהיו עשויים ממתכת ורקמת עור שקשרו סביב הרגל. העמודים היו מעץ, ולסנדלים יש כמו מעין מסמרים, שהמטפסים נאחזו באמצעותם בעמוד. בין הפריטים יש גם מכשיר שנועד לבדוק ריקבון של עמודי העץ הללו. יש גם מגוון של קסדות לעובדים, ואוסף מבדדים מהשנים הראשונות".
בין הפריטים ישנה גם קופסה עם עשרות כרטיסיות וחותמות של מנהלים, ויש גם עדויות מחייהם של עובדי חברת החשמל בשנים הראשונות. "רוטנברג הקים עבור עובדי תחנת הכוח בחיפה שיכון עובדים שמצוי עד היום בקריית חיים", מספרת וגמן. "עובדי החברה שהתגוררו באותו שיכון - ניהלו חיי קהילה. במסגרת חיי הקהילה הם קיימו גם חיי הווי. לארכיון שלנו הגיעו שקופיות בגודל 10X10 ס"מ מזכוכית שעליהן מאוירות בציורי יד תמונות מהווי העובדים בשיכון".
מהיכן הגיעו כל הפריטים הללו?
וגמן: "התיעוד והשימור החלו כאמור עוד מיומו הראשון של רוטנברג בהקמת החברה, כשהוא עצמו אחז במצלמה. במהלך השנים עובדים שלנו שמרו פריטים שונים במשרדים שלהם, אלה שיצאו לפנסיה גם שמרו בבתיהם. כשהוקם ארכיון החברה בשנות ה־90, החלו להגיע כל אותם פריטים לארכיון. היו בזמנו כמה משוגעים לדבר, ביניהם עובד שנפטר, עמי גלבוע ז"ל, שהוא אחד התורמים הגדולים לאוסף הזה. בארכיון יש גם אוספים של תורמים נוספים, חלקם עובדי חברה, שארים של עובדים.
עד היום מגיעים אלינו פריטים שנשמרו במשרדים כאלה ואחרים, עברו מדור לדור ואף אחד לא ידע על קיומם. לא מזמן הגיע אליי דרך אחד המנהלים פריט שנמצא בארון נידח - יומני עבודה משנות ה־30. מעת לעת אנחנו גם יוצאים ב'קול קורא' לציבור להמשיך להביא אלינו פריטים. כל אלפי הפריטים הללו נמצאים בארכיון שבתחנת הכוח חיפה, ובתיאום עם הארכיון הקהל הרחב יכול להגיע ולצפות בהם".