נצאנט קלקלאי היא אחד מסיפורי ההצלחה של תוכנית פל"א של משרד התרבות והספורט, בביצוע של התאחדות הספורט לבתי הספר, שנוסדה בשנת 2019 במטרה לשלב את יוצאי אתיופיה בספורט הישראלי, להגביר את הנוכחות והייצוג של יוצאי אתיופיה ולשלב אותם כספורטאים פעילים, מנהלי תוכניות, מאמנים, מדריכים וכאנשי צוות ניהולי בספורט הישראלי.
כשהייתה קלקלאי בכיתה ט’, החלה להתאמן בג’ודו. “תמיד הייתי מחוברת לתחום הספורט כילדה, עשיתי המון פעילות ספורטיבית ומאוד רציתי לשלב את אמנויות הלחימה בחיי", היא מספרת. “מצאתי את הג’ודו, ואחרי שחיברו אותי לאייזיק, המאמן שלי, התחלנו להתמיד באימונים. זה היה קשה להשתלב, אבל ראיתי שאני מצליחה בתחום ומאוד נהנית".
בהמשך קיבלה קלקלאי מלגה לקורס מאמנים ואף צירפה את אחיה הקטן, כשהיה בן עשר, לג’ודו והחלה לאמן גם אותו. “ראיתי בו פוטנציאל, והוא באמת הצליח להשתלב בתוך זמן קצר ולהביא תוצאות יפות מאוד", היא אומרת. “אני גאה בו מאוד על כך".
בימים אלה סוגרת קלקלאי מעגל בתור מי שעתידה לאמן את קבוצת הבנות בג’ודו. “האימון עצמו הוא לא רק מפתח את הגוף, אלא מחזק את האישיות", היא אומרת. “המאמן שלי לא רק עשה ממני לוחמת כדי לעלות לקרב, אלא נתן לי את היכולת להתמודד עם כישלונות, הוא נתן לי דחיפה, ניסיון וכוח לעמוד פה למשל ולדבר איתך. זה לא מובן מאליו".
תוכנית פל"א החלה משילוב של 800 ספורטאים צעירים יוצאי אתיופיה בענפי ספורט מובילים, ועומדת כיום על 2,000 ספורטאים ברחבי הארץ. “החזון של הפרויקט מדבר על הרצון לראות כמה שיותר יוצאי אתיופיה הן כספורטאים, הן כמאמנים מובילים והן כמנהלים בתחומים שונים בתוך החברה הישראלית", אומר אלימלך קסאי, מנהל פעילות פל"א ברחבי הארץ. “השילוב בא מתוך הבנה וצורך לנצל את הפוטנציאל העצום בקרב יוצאי אתיופיה. אנחנו עובדים ב־35 רשויות בפרישה ארצית, מעמק המעיינות בצפון ועד אופקים בדרום. אנחנו מלווים את הארגון מיומו הראשון, כמובן בתמיכה חשובה של משרד הספורט".
תוכנית פל"א נולדה מתוך תוכנית ממשלתית לקידום ושילוב יוצאי אתיופיה, ויצאה לפועל בשנת 2019, במטרה לקדם את שילובם באוכלוסייה לא רק דרך משרד הרווחה, אלא גם דרך הספורט. “משרד הספורט הוא שביצע את התוכנית הלכה למעשה וההישגים לא מאחרים להגיע", אומר קסאי. “בארבע שנות הפעילות של התוכנית יש ספורטאים רבים שעושים חיל באליפויות בענפי אתלטיקה, טאקוונדו, ג’ודו וכדורסל. אנחנו רואים המון מועמדים פוטנציאליים לקבלת מלגות לקורסי אימון והשתלבות בתחום".
איך מאתרים את המועמדים?
“אנחנו מאתרים ספורטאים פוטנציאליים, ואז השלב הבא הוא להתנהל מול הרשויות ומנהלי אגפי הספורט ברשויות. הם מתחייבים לשלב את אותו מועמד ולקלוט אותו בתוך הרשות. אנחנו מאמינים בלשלב לא רק ספורטאים בקבוצות, אלא גם אנשים בתפקידי מפתח. לגבי הספורטאים הצעירים, מנהלי מחלקות הספורט עובדים עם הרכזים ויורדים לשטח. אנחנו בודקים מה ההיצע. בשנה הראשונה עבדנו מאוד קשה וכיתתנו רגליים בכל מיני מועדונים על מנת שזה יקרה".
לא רק ספורטאים בודדים, אלא גם קבוצות שמעוניינות לקבל סבסוד ולהתקדם, יכולות להגיש בקשה להשתלבות בתוכנית אם הן עומדות בקריטריונים שלה. אז יזכו לקבל ליווי הן בפן המקצועי והן בפן הכלכלי. “היופי בפרויקט הזה הוא שלא מדברים על קבוצות של יוצאי אתיופיה בלבד, אלא על שילוב בתוך החברה", אומר קסאי. “אנחנו לא עושים הנחות, ולא מבקשים שום דבר מאף אחד, פשוט נותנים את הדחיפה בפלטפורמה".
ניסיון חיים
קסאי עצמו עלה ארצה בשנת 1980 מאתיופיה. עברו מסייע לו רבות במילוי תפקידו הנוכחי. “עברתי דרך חתחתים ולא הייתה לי כל כך מסגרת שתמכה", הוא מספר. “אבא שלי, למשל, לא רצה שאשחק כדורגל. דווקא בנקודות האלה, חשוב לי לקחת את ניסיון החיים שלי ולדעת איפה אפשר עוד לדייק".
כמה מסגרת כזו הייתה חסרה לך כשהיית ילד?
“חסרה מאוד. בסוף אתה מסתכל ימינה ושמאלה ומבין שאתה לא מקבל את אותה תמיכה שמעניקים הורים שלוקחים את הילדים לאימון ומחזירים או מחכים להם בבית. אז אומנם ההורים שלי נתנו לי הרבה מאוד תמיכה, אבל הם לא הבינו בכדורגל. אתה חוזר הביתה ולא מספר על המשחק שהיה או כמה גולים נתת. אומרים לך: טוב, רק תאכל בריא. ואתה צריך לדעת להסתדר. לי היה קשה והייתה לי תמיכה, אז תארי לך מה קורה עם ילד קצה".
קסאי מבקש להדגיש את התמיכה של משרד הספורט בתוכנית. “הפרויקט הזה הוא הצלחה גדולה בגלל הפיקוח שיש עליו", הוא אומר. "מי שאחראי על הפרויקט הוא אבי בנבנישתי, שבמובן הטוב עושה לי חיים קשים. הוא לא רוצה לנוח לרגע, וזה נפלא בעיניי. את התוצאות אנחנו רואים בשטח. אנחנו יוצרים קשרים עם ההתאחדות לכדורגל ובודקים נציגויות שם, הולכים לאגודות אתלטיקה, מציעים מלגות. אני מאמין באמת ובתמים בפוטנציאל של הילדים האלה, ואני רוצה שהם יתקדמו. אני לא מדבר אפילו על תקרת זכוכית ולשבור או לא לשבור. אני רוצה שהיא לא תהיה שם מלכתחילה".
לקום מהלמטה
המספרים, כאמור, מדברים בעד עצמם. “זה תענוג לראות את התוצאות בשטח", אומר קסאי. “אני נמצא כרגע במחנה קיץ, שהוא פרויקט נוסף שאנחנו עושים במסגרת הזאת בהתאחדות הספורט, וזה פשוט נהדר לראות את הדברים מתממשים".
איפה בכל זאת הקושי בשילוב יוצאי אתיופיה?
“האתגר הוא שלכל עלייה יש את המאפיינים שלה, וחייבים לעשות התאמות ולדעת מה צריך. באופן אישי אני עברתי את כל מחלקות הנוער בבאר שבע, אבא שלי היה בבית ואמא שלי עבדה במסעדה. היה אוכל, אבל לא היה את השיתוף הזה. כשאתה בפיק, אין את מי לשתף, וכשאתה נופל למטה - אתה לבד. וכמה ילדים יכולים לקום מהלמטה לבד?".
“התוכנית של קורסי המאמנים, למשל, מדברת בדיוק על הדבר הזה", הוא מוסיף. “אנחנו רוצים ילדים שישתלבו בעתיד בתפקידי ניהול. אני אשמח לראות את נצאנט יום אחד כמנכ"לית איגוד הג’ודו. אז היא עכשיו תצחק, אבל מחר נשתה קפה והיא תגיד לי שצדקתי. אנחנו צריכים לחלום בגדול. אמונה לוקחת אותך למקומות שאתה לא יודע בכלל. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, רק אומרים: תראו, הנה הזדמנות, עכשיו תַּראו מה אתם יודעים לעשות, והתוצאות מדהימות. וכאמור זה הרבה מעבר לשילוב בספורט, זה שילוב בחברה. לבוגרי התוכנית קל יותר להשתלב באוניברסיטאות, במקומות עבודה. הספורט פותח אותם החוצה".
ויוצר מודל לחיקוי?
“זה בדיוק העניין. יצירת מודל לחיקוי. לי יש תואר במשפטים ותעודת מאמן, וזה משהו שאני צריך בשבילי, שלא היה לי בבית. מחר הבן שלי יישא עיניים אליי, והבן שלו יישא עיניים אליו, ושניהם ישתלבו בתפקידים בכירים ויאמינו שזה אפשרי, וזו בדיוק ההטמעה שאנחנו עושים דרך הספורט".