"אני מאוד שמח על השיח הזה כי יש בין אלעד לביני הרבה יותר מן המשותף מהשונה”, אומר בפתח שיחתנו אורן שביל, סא”ל (במיל’), חבר בתנועת “אחים לנשק”, אחראי גיבושים וחונך מג”דים ביחידת “מורן מיתר” (יחידה מובחרת בחיל התותחנים), ממובילי מחאת המילואימניקים ומיוזמי “מכתב מורן מיתר”, הקורא שלא להתייצב לשירות מילואים כל עוד החקיקה בנוגע לרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית תימשך.
ברקע מחאת המילואים, בצה"ל מודים: "החל תהליך פגיעה בכשירות"
טייס לשעבר מתריע: "חיל האוויר איבד את היכולת לתקוף באיראן"
“לרוב אני שומע אנשים שמטיפים מוסר ומדברים מבלי שעשו צבא, ולכן אני מאוד נהנה מההזדמנות לדבר עם אלעד כי בלי להכיר אותו אני מרגיש שהוא איש שעשה ועושה”.
“אני חושב שאורן יודע טוב כמוני את החשיבות של השירות בצבא ואת המשמעות של ביטחון מדינת ישראל וביטחון עם ישראל, ואני חושב שיש קו אדום שלא חוצים אותו”, אומר אלעד צדיקוב, סרן (במיל’) בשייטת 13, מיוזמי “מכתב השייטים” הקורא להתייצב לשירות המילואים בכל מצב.
מה הוביל כל אחד מכם לשירות ארוך ומשמעותי בצבא, ומה אתם חושבים על הכנסת הצבא לשיח הפוליטי?
שביל: “בתחילה לא רציתי להמשיך בצבא, אבל אחרי שהגעתי לעולם המילואים שובצתי כמ”פ בגדוד האימונים של מורן, ושם קרה לי שינוי מאוד גדול, התאהבתי באנשים, המשכתי להתקדם בתפקידים ובדרגות, ואני ממשיך עד היום לשרת מתוך האהבה לאנשים, האהבה לפלוגה ולגדוד שלי, וכמובן מתוך הבנה של חשיבות הדבר. חשוב לי שהילדים שלי יראו אותי הולך למילואים כי הדבר הכי משפיע הוא דוגמה אישית. חשוב לי להשפיע על המון אנשים”.
אלעד צדיקוב: “אהבת המולדת, אהבת המדינה ואהבת עם ישראל, וגם הצורך להגן על המדינה. אם חס וחלילה מדינת ישראל תיכנס למציאות שבה האויבים הערבים שלנו ירצו לתקוף אותנו בשבע חזיתות, האם נפקיר את מדינת ישראל בגלל שיקולים פוליטיים? האם אנחנו לא משחקים באש כשהאויבים שלנו מסתכלים בהנאה על הקרע בחברה הישראלית ומרימים ראש? זה דבר שאני מניח שלא אורן ולא אני חפצים בו”.
שביל: “שנינו נמצאים פה מתוך אהבה והבנה שביטחון ישראל חשוב לכולם. שנינו חיים פה ויש לנו משפחות. אבל יש פה כיום ממשלה שמסכנת את ביטחון ישראל. אנחנו, באחים לנשק, מתגוננים. לא פצחנו במחאה מתוך רצון ולא חשבנו לצאת בהצהרה להפסיק את ההתנדבות שלנו לפני שבעה חודשים, אבל כשקורית הפיכה משטרית, זה בעיניי קו אדום. קל לגלגל את זה על הצד המתגונן כי הצד התוקף לא נותן הסברים. מי שאמון על ביטחון ישראל זה לא אני ולא אלעד, יש אנשים שזה התפקיד שלהם, הם נבחרו לתפקיד הזה, ומקבלים על כך משכורת. אני לא מגלגל את האחריות עלינו, אלא עליהם. אני קורא למקבלי ההחלטות לקחת אחריות, לשבת ולהגיע להסכמות”.
צדיקוב: “אני לא מסכים עם אורן בהקשר זה. אני חושב שכרגע הפעילות של הממשלה הנוכחית היא מדודה ונתניהו לא מרחיק לכת. לקחת את כוח המילואים של צה”ל כבן ערובה לשיח זה דבר שהוא קו אדום. אצלנו ביחידה גובשו שלושה קווים אדומים: האחד הוא סמים, השני הוא גניבה, והשלישי הוא אי־רצון לבצע פקודה. זה קו אדום בשייטת וצריך להיות גם בצה”ל. כשאנחנו נוגעים בדבר הזה, אנחנו קודם כל מסכנים את ביטחון מדינת ישראל. עבור חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד האסלאמי, עזה, לבנון, וסוריה – השבר בישראל רק מחזק אותם להרים ראש. אנחנו לא מגיעים להבנה, אלא נוצר פקטור שבו צה”ל נסחף בעל כורחו לשיח הפוליטי.
"אני באמת מאמין לאורן שהוא עושה מה שהוא עושה כי הוא מאמין בצדקתו ושהוא פועל לטובת המדינה. אני בטוח שהוא ציוני מאוד. אלא שלתפיסתי, אסור לנו לחצות את הקו האדום הזה. כולם יודעים שצה”ל הוא פרה קדושה שאסור לגעת בה. השבר הזה מחלחל לתוך הצבא ולתוך יחידות המילואים וזה פוגע בביטחון שלנו כמדינה. עדיין לא שמעתי מאורן התייחסות אם ביום פקודה, כשחיזבאללה יתחיל לירות פה טילים, אותם קולות שקוראים לאי־התייצבות לפקודה - מתכוונים ליישם זאת, או שזו רק אמירה ככלי מחאתי? אם זו רק אמירה מחאתית וברגע האמת הם יתייצבו למערכה – אוכל לחיות עם זה יותר בשלום. אם זו אמירה שיש מאחוריה כוונה אמיתית – אני מרים גבה ולא מבין את זה, זו אמירה שחוצה קו אדום ומסכנת את כל עם ישראל”.
שביל: “אני מסכים עם אלעד, זה בהחלט קו אדום. מצד שני, אנחנו מבינים טוב מאוד מה מתחולל כאן, ולקחת את ביטול עילת הסבירות ולהגיד שזה משהו סביר, הגיוני או מינורי – אי אפשר לנתק את הצבא מזה. אני רוצה שיבוא שר הביטחון ויענה על השאלה איך הוא יוצא למלחמה כשיש קרע כזה בעם. הקרע הזה כואב לי, ואני בטוח שהוא כואב לאלעד באותה מידה. מי שאחראי על הקרע הזה הוא מי שאוחז בהגה כרגע, והוא צריך לתת את הדין והחשבון לגבי מה יקרה אם תפרוץ מחר מלחמה. אלעד ואני אוהבים את המדינה ושירתנו את המדינה בכל ממשלה, בין אם אהבנו אותה או לא. מעולם לא עלה על הפרק מי היה בשלטון. הקו האדום מבחינתנו הוא לא לשרת תחת שלטון שאינו דמוקרטי, וזה לא רק אני אומר, אלא אלפי לוחמים. למדנו לזהות איום, לא להתעלם ממנו, אלא להתעמת איתו. זו מלחמת יום כיפור השנייה. במשך שבעה חודשים אנחנו מתריעים בפני נתניהו לעצור. הגענו למצב של חוסר ברירה”.
יש לדעתכם דרך לקיים שיח מכבד בנושא, כמו שאתם מקיימים פה?
שביל: “אלעד, ברשותך אני רוצה להתחיל”.
צדיקוב: “בכבוד, אורן”.
שביל: “כשאני שומע אנשים שמעליבים אותי וקוראים לי אנרכיסט, והם לא עשו בכלל שירות צבאי – אז אין לנו בסיס לשיח, כי הם לא באו מעשייה. אין לי ספק שאם אשב עם אלעד על כוס קפה לשעה, אנחנו נוכל גם להגיע לאיזו הסכמה כי הבסיס של שנינו הוא בסיס ערכי משותף של אהבת המדינה, אהבת הארץ ואהבת האדם. אבל עם אנשים שלא אוהבים את הארץ ולא מבינים מה זה שירות או מה זו רוח צה”ל, לא מבינים על מה נשבענו ולא רוצים דמוקרטיה – יהיה קשה מאוד להגיע לשיח מכבד. עם אלעד אני בטוח שאוכל לצאת בהסכמה שאפשר לחיות איתה”.
צדיקוב: “ברמת העיקרון, בסופו של דבר, לא אורן ולא אני מחזיקים במנדט שיכול לקבוע על איך תיראה הרפורמה. גם אני מעדיף למנוע את הקרע בעם ישראל, אף שאני חושב שהרפורמה טובה ונכונה. אני חושב שצריך לקיים שיח מכבד ולהקשיב לכל הצדדים, אבל לבוא ולומר שמדינת ישראל מתהפכת מקצה לקצה בגלל חוק אחד – זו הסתכלות מאוד מעוותת”.
שביל: “אלעד, זה לא חוק אחד, זה חוקים רבים שניצבים בפתחה של הכנסת, וזה מה שנקרא לעצום עיניים”.
צדיקוב: “אז מה אתה מציע? להפקיר את ביטחונה של מדינת ישראל בגלל זה?”.
שביל: “רוח צה”ל אומרת ‘לשרת מדינה יהודית ודמוקרטית’. ברגע שאומר לך כל בר־דעת, כולל מובילי ההפיכה עצמה, שהמדינה לא תהיה דמוקרטיה אחר כך, אז אותו צד מפר את החוזה הבלתי כתוב בינינו לבין הצבא. המשפט הזה של ‘לשרת בכל מחיר’, כמו במכתב שהגשתם, הוא לא נכון. לא צריך לשרת בכל מחיר וכמפקד אסור לך לשרת בכל מחיר”.
צדיקוב: “אני מדבר על התייצבות לשרת בצה”ל לצורך ניצחון במלחמה. ברגע שאתם מכריזים על אי־התייצבות, אתם מחלישים את הכוח של צה”ל ואתה יודע את זה. לאן אנחנו נגיע? אין לנו מדינה אחרת, אין לנו בית אחר ואין לנו שום מקום מלבד מדינת ישראל”.
שביל: “בשבעת החודשים האחרונים מדינת ישראל נחלשת בכל אספקט - ביטחונית, כלכלית וחברתית. הקרע גורם לקריסה של הכל. אנחנו השתמשנו בנשק הזה אחרי ששבעה חודשים עשינו כל מה שאפשר כדי לא להגיע לרגע הזה. הפגנתי, הלכתי, צעדתי, דיברתי, פגשתי ועשיתי מעגלי שיח כדי לא להגיע לרגע הזה. מי שחסר אחריות זה מי שאוחז בהגה בעיניים עצומות לרווחה, ובכל מחיר מוביל אותנו לחורבן בית שלישי. לא אתה, אלעד, ולא אני אחראים לזה”.
צדיקוב: “יש לנו קואליציה שזכתה ברוב מנדטים, והיא יכולה להחליט את ההחלטות הנבונות והלא נבונות שלה וזה בסדר, אבל בשורה התחתונה: מי שהתחילו באי־התייצבות למילואים - מובילים את החברה הישראלית לפרשת דרכים ולשבר שאני לא יודע כמה שנים ייקח לאחות אותו. כשהייתה ההתנתקות, מישהו העלה בדעתו לקרוא שלא להתנדב למילואים? הייתה אחדות דעים שבצה”ל לא נוגעים. זה צבא העם, והוא משרת את מדינת ישראל כמקשה אחת.
"אני לא מתכוון לומר שאני צודק ושאחרים טועים, אלא אני רוצה למצוא פתרון לאחות את הקרע הזה. אני לא מכיר אותך, אבל אני מתרשם מהשיחה שיש לנו סולם ערכים שווה, ואני יכול לומר לך שלא להתייצב למילואים זה שבר עמוק. אתם משתמשים בקלף הזה כמנוף לחץ עצום ולא לגיטימי שיכול להכריע את המערכה הבאה. אף פעם לא היה אצלנו בצבא שיח של שמאל או ימין - תמיד השיח היה איך לנצח את המערכה. אתם יוצרים שבר בלתי הפיך”.
שביל: “אתה אומר: ‘דיקטטורה או לא דיקטטורה, עזבו את צה”ל ותמשיכו לשרת בכל מקרה’. אני יכול להגיד לך שאנחנו לא נשרת תחת דיקטטורה, ואני יודע שגם אתה לא תשרת. ייקח לך יותר זמן להבין ולעכל את זה, אבל גם אתה תפסיק לעשות מילואים בשלטון כזה כי אתה בחור ערכי”.
רגע האמת
אנחנו בחודש אב, שבו בולט הפוטנציאל ההרסני של שנאת חינם. מה המסר שתרצו להעביר אחד לשני?
צדיקוב: “יש לנו אחריות משותפת כלפי עם ישראל לביטחון מדינת ישראל. אני רוצה להאמין ולקוות שהפתרון שלך, ברגע האמת וברגע שהאויב יתקוף אותנו, הוא לא לתת למדינה ולעם ולביטחון ישראל לקרוס, אלא להתייצב ולשים את הפוליטיקה בצד ובנפרד מצה”ל”.
שביל: “מי שמסכן את ביטחון ישראל זה ראש הממשלה. הוא אמור לדאוג שיהיה תקציב ותהיה מוטיבציה. אני רוצה להאמין שגם אתה תתעשת ותבין, עדיף מוקדם ממאוחר, שגם לך יש קו אדום ולא תהיה מוכן לשרת דיקטטורה. אני רוצה להודות לך על השיחה. אומנם לא הגענו להסכמות אבל נהניתי מהשיח איתך”.