"הנגב הוא המפתח לפיתרון הבעיות של ישראל": ראש המועצה שנחוש להגשים את חזון בן גוריון

מספיק לומר היום את צמד המילים רמת הנגב לתל אביבי ממוצע, כדי מיד להקפיץ את השאלה: "אז מה קורה לעזאזל אצלכם בכבישים?". זו אומנם הייתה השאלה הראשונה שרציתי לשאול את ערן דורון, יו"ר המועצה המקומית רמת נגב, אבל כבר בתחילת השיחה הוא ענה לי, "גם לזה עוד נגיע".

מצוקת כיתות בגני ילדים בנגב: "המצב לא פשוט, נאלצנו להביא אוהל"
החזון של בן גוריון ממשיך לפרוח: תנופה במתעניינים במעבר לנגב ולגליל

אני משוחחת עם דורון, רגע לפני שמסתיימת כהונתו הראשונה כראש המועצה ולקראת הבחירות הקרובות ומוצאת אדם מאוד מפוכח שאינו שוגה באשליות, אך מסרב לוותר על הליכה לעבר החזון ההתיישבות בנגב, "ולא כקלישאה" כך הוא אומר.

אתה מגיע בכלל מתחום החינוך, הסביבה והחברה, ידעת לאן אתה נכנס כשרצת לבחירות?
"ידעתי. גדלתי בתוך המועצה בכמה תפקידים, עסקתי בפרויקטים בתחום התיירות ובפרויקטים כלכליים, הקמתי אגף חינוך והכרתי את המועצה מבפנים. ואני סבור שכשאתה נכנס פנימה לתפקיד אתה צריך להכיר את כל האספקטים שלו. הגעתי מאוד מוכן, ידעתי בדיוק מה המצב של המועצה הן במצב הכספי והן במצב הביטחוני, ואפילו הגעתי עם תוכנית חומש מאוד מסודרת, שלימים כשפרצה הקורונה לצד הכאוס הפוליטי שליווה אותנו בשנים האחרונות, לא ידענו עד כמה היא תהיה רלוונטית".

שמורת טבע

רמת הנגב היא המועצה הגדולה ביותר בשטח ישראל שחולשת על 4.2 מיליון דונם, אלא ש־99% מהשטח המדובר שייך לשמורות טבע או משמש כשטחי אש של צה"ל. בתוך השטח המוניציפלי מתקיימות ארבע ישויות מוניציפליות ביניהן רמת נגב, מצפה רמון, ירוחם והמועצה האזורית נווה מדבר.

"מי שבאמת יודע מה קורה בשטח, ומי שאני מתנהל מולו בסופו של דבר זה צה"ל ורשות הטבע והגנים מכיוון שרוב השטח בחזקתם", אומר דורון, "ובכל זאת, כשאני משרטט את הבעיות והאתגרים שיש למדינת ישראל בייחוד בתחום הדיור, וכמובן גם בתחום הביטחון התזונתי, ובכל הנוגע ליחסים שלנו עם השכנים במצרים, אין לי ספק שהנגב הוא הפתרון".

גם בן־גוריון חשב כך, ועדיין נדמה שהנגב הוא החצר האחורית של מדינת ישראל.
"אני יודע שזה נשמע כמו מליצה, ואם היית רואה את המצגת שלנו כבר בשקופית השנייה בן־גוריון מוצג עם חזונו. אבל האמת היא שזה באמת כך. מנגד, לא רק שאי אפשר לקנות היום בית בתל אביב במשכורת שלך או שלי, המשבר במדינת ישראל כל כך חריף, שזוגות צעירים לא יכולים לקנות בית גם במדרשת בן־גוריון".

אז אם הפתרון בנגב, איפה הפתרון?
"קודם כל המשימה שלנו, היא לייצר אפשרויות מגורים לאותם אנשים, בדיוק כמו שאני הגעתי לכאן לפני שבע שנים ויכולתי לקבל קרקע כמעט בחינם מהמדינה. יש פה אופציות נפלאות כמו למשל פתחת ניצנה, שמבחינתי היא אחת המשימות החשובות שאנחנו צריכים לקדם ב־30 השנים הבאות".

דורון מדבר על החזון של פתחת ניצנה כפתרון האולטימטיבי של ההתיישבות בנגב, אבל הוא גם מפוכח ומבין שזה לא יקרה בשנות כהונתו. הוא מאמין שבפתחת ניצנה טמונות הזדמנויות פז בתחום התעסוקתי תיירותי וחקלאי, "החזון הוא לקחת את המפגעים כמו מתקן חולות ובסיסים נטושים ולהפוך אותם למוקדי פיתוח כלכליים".

אמרת לי מקודם שזה חזון ל־30 השנים הבאות. למה הדד ליין כל כך רחוק?
"התשובה לכך נמצאת בנקודת הפתיחה בנסיגת צה"ל ממצרים. תחשבי שמאז ועד היום, כמעט 42 שנים, פתחת ניצנה הצליחה להגיע ל־200 משפחות בלבד. אם זה מה שעשינו ב־40 שנה, כנראה שהוא לא היה מספיק טוב. כנראה שצריך לשנות את ארגז הכלים כדי לייצר שם מגמה אחרת מהמגמה שקיימת היום".

כמו למשל?
"החלטת ממשלה ייעודית, כזו שתאמר אנחנו רוצים לתת הטבות כאלה או אחרות. כשאת רואה מה קורה בעוטף עזה למשל או במקומות אחרים שהיו בהם החלטות ממשלה ייעודיות, את מבינה שזה אפקטיבי. דבר נוסף הוא לשנות פרדיגמה, מתקן חולות אומנם שירת את תושבי תל אביב, אבל לנו הוא לא היה טוב. ואנחנו עבדנו מאוד קשה מול שלוש ממשלות כדי לוודא שמתקן חולות לא ימשיך בפעולתו אלא יהפוך לאבן שואבת ליזמות שתביא עמה תושבים. זה יכול להיות בדמות תעשיות ביטחוניות שיש להן קשר למרחב הזה, אתרי תיירות, מקום לפסטיבלים ועוד".

קדמא כמשל

אבל חזון לחוד ותקציבים לחוד, דורון מספר שרמת הנגב מתמודדת זה שנים עם מחסור חמור בתקציבים. "גזירה כלכלית שנכפתה עלינו שבגינה המועצה מאבדת מתקציביה בערך 36 מיליון שקל בשנה שהם 30% מהתקציב הקודם". היכולת של המועצה להתמודד עם הגירעון הוא למצוא אפיקי הכנסה נוספים שמניבים ארנונה, כגון תעשייה, מסחר תיירות וכיוצ"ב, אלא שדורון מסביר שגם הפתרון הקל יחסית נתקע בין גלגלי הבירוקרטיה של מדינת ישראל.

"לצערנו, תהליכי התכנון במדינת ישראל כל כך ארוכים. קחי לדוגמה את מלון קדמא שנבנה והצליח מאוד, אבל אבן הפינה שלו הונחה ב־2006 כששר התיירות היה אז בוז'י הרצוג. והוא נחנך על ידי שר התיירות אסף זמיר כשהרצוג כבר כיהן כנשיא. ואיך אפשר להתקדם אם כל תוכנית נתקעת בלשכת התכנון כמעט 15 שנה?".

"אם אנחנו רוצים לעשות פיתוח בנגב", מוסיף דורון, "ולא משנה איזה פיתוח, זה לוקח זמן. ולא יכול להיות שישראל הולכת ומצטופפת ומאוד יקר במרכז ואין אלטרנטיבות מגורים מדרום לבאר שבע". את חזון הפיתוח וההתיישבות שלו הוא מכנה כציונות חברתית, ומסביר שמכיוון שהוא מאוד מחובר לטבע, ובעברו כמנהל בית ספר שדה ובוגר חוגי סיירות, הוא דואג כל העת לפיתוח התיישבות לצד הגנת הסביבה. "בנובמבר אנחנו חונכים את השכונה החדשה בקיבוץ שדה בוקר, זה עד כדי כך לא ייאמן שאפילו בן־גוריון היה צריך לראות את זה. זה הישג גדול שהצלחנו לחדש את ההתיישבות תוך כדי שמירה על משאבי הסביבה למען הדורות הבאים".

צריך קודם כל תעסוקה, ההייטק התחיל לפרוח בבאר שבע ויש את אינטל ויש התקדמות בנושא, אבל ניכר שאנשים מעדיפים לנסוע ברכבת.
"היום שעה נסיעה מרמת הנגב אפילו לאינטל זה לא עניין גדול. והייטק יכול להגיע גם לנגב, זה לא פשוט אבל הוא יכול להגיע. גם חברות שעוסקות בפיתוחים טכנולוגיים לחקלאות, וזה כבר דבר שעובדים עליו בימים אלה. היתרונות היחסיים שלנו הם בתחום התיירות, החקלאות אצלנו חדשנית ומיוחדת שלפני שבוע הייתי בשיחת ועידה עם עיירה בטוסקנה שרצו לדעת מה אנחנו עושים עם הגפנים במדבר, לאור שינויי האקלים שיש. אז יש לאן להתפתח יש קומה טכנולוגית. יש כמה מרכזי תעשייה גדולים, והשאיפה היא כמובן להביא עוד תעסוקה רלוונטית לאזור, גם דרך המסחר".

רמת אנרגיה

אחד האפיקים החדשים שאזור רמת הנגב מתמקד בהם הוא האנרגיה המתחדשת, "אנחנו מחפשים את החיבור בין היתרונות היחסיים שלנו לפתרונות. היינו בקשר עם סעודיה עוד לפני הסכמי אברהם, ויש לאזור יתרונות רבים והצלחות בינלאומיות. אנחנו באמת סיפור ההצלחה של מדינת ישראל, אבל שום דבר לא פשוט במדינת ישראל, והלוואי וכל המשרדים שאמורים לטפל בכך יתגייסו ויבינו שההצלחה היא לא אזורית בלבד אלא של המדינה כולה".

ואי אפשר לדבר על כל אלה בלי להתייחס לסוגיה הקשה ביותר בימים אלה, עניין המשילות, פשיעה חקלאית.
"לא רק פשיעה חקלאית, אבל בהחלט המצב הולך ומתדרדר. רק בשבוע האחרון פרצו לפאב ביישוב שאני גר בו, לסופר ולדואר. אבל המשילות בפריזמה שאני מסתכל עליה מתחילה קודם כל בכבישים. סביב באר שבע נוסעים אנשים ללא טסט וללא רישיון. אני מדבר איתך על אלפי אנשים, כמובן גם לא נשמעים להוראות. חלק מהם הולכים עם נשק לא חוקי, שם מתחיל כל הבלגן. כמובן יש את עניין החממות הלא חוקיות, ההברחות על הגדר, עניין שנאמד בסדר גודל של מיליארד שקל בשנה. זה מגיע לכך שביישובים מסוימים אצלנו אנשים מפחדים לצאת כי אולי הם יהיו בבעיה".

מצד אחד איכות חיים נפלאה מצד שני גיהינום. מה עושים?
"זה המתח הפנימי שאני נמצא בו תמיד, בין איכות החיים שאני חושב שיש לתושבי רמת הנגב, לבין הידיעה שבלי חוק וסדר לא תיתכן הסדרה של ההתיישבות היהודית בנגב, וגם לא הסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב. זה אינטרס של כולנו שהבדואים יהיו אזרחים נורמטיבים של מדינת ישראל. אנחנו צריכים לפעול לטובת הדבר הזה, ותנאי סף הכרחי הוא שהפשע פשוט לא ישתלם".

יש כוח למועצות מקומיות לעשות את זה לבד?
"חד־משמעית לא. אני פשוט מתחנן לשר לביטחון פנים הנוכחי שכבר נפגשתי איתו והצגתי בפניו את תוכנית השיטור המועצתי שמראה שיש ירידה בפשיעה באותן מקומות שבהן הוא קיים. אני מצפה, כולנו מצפים, שיביאו שיטור מועצתי, יגדילו את הכוחות. מי שמטפלים בגזרה שלי כיום הם אנשים טובים ונפלאים, אבל אין להם שום דרך להתמודד עם האתגר הזה".

אתה חי ונושם את רמת־נגב, ואין ספק שיש פה הרבה עבודה, כמה זמן אתה רואה את עצמך מכהן כיו"ר המועצה?
"אני חושב שצריך להגביל כהונה לשתיים גג שלוש קדנציות באופן חד־משמעי. אסור לתת למצב שמגלומניה משתלטת על חזון, וזה מה שקורה לראשי רשויות או ראשי ממשלה ובכלל אנשים שנמצאים בתפקידי מפתח. מגיע שלב שאתה מאבד את המודעות להבין מתי המגלומניה משתלטת על החזון ואתה לא יודע מתי לפרוש. לכן הגבלת כהונה היא פתרון נהדר".

"בסופו של דבר, לא לומדים איך לנהל מועצה בשום מסגרת של הכשרת מנהיגות", אומר דורון, "ואני מרגיש שאני בשיא שלי, שאני מסוגל היום בטלפון אחד להגיע למי שצריך מרמטכ"ל ועד אחרון הפקידים הרלוונטיים".

גם עם ראש הממשלה?
"עם ראש הממשלה קשה לדבר, כי אני לא בליכוד, וזה נורא קשה לדבר איתו אם אתה לא ליכודניק וחבל מאוד".

אתה אופטימי?
"ביום כיפור האחרון קראתי את 'הספר האדום' של אסף ענברי, וגיליתי שהמצב היה הרבה יותר גרוע בשנות ה־50. עם כל מה שקורה עכשיו, בסוף מה שקרה פה זה היה נורא. דיקטטורה רעיונית. אז זה נותן פרופורציה. בסוף, אנחנו חיים בעידן שהכל בביטים, ואני מניח שאולי בזה גם אתם בתקשורת קצת אשמים, מסקרים מי צייץ מתי ולמה. אין שיח עמוק. יש לי במשרד תמונה עם משפט שאומר 'כשאתה קם בבוקר תבדוק מה עיקר ומה טפל ואת הטפל אל תעשה' ואמר את זה בן־גוריון.

"נראה לי שפעם התעסקו יותר בעשייה עצמה כי היו פחות פלטפורמות לטפל. אז לכל אחד יש קצת אחריות, צריך מנהיגות אחראית, אם כבר דיברנו על בן־גוריון. בן־גוריון פעל בצורה אחראית בציבוריות הישראלית, הוא ידע לאזן ונוצרה פה ממלכה, ובסוף אנחנו צריכים לעבוד את הממלכה ולא את המלך".