לאור התפתחות האירועים בחזית נוספת, תושבים מהצפון מתארים את התחושות לקראת הסלמה באזור עם חששות מתופת כמו שהייתה בקיבוצי הדרום, אפקט ההפתעה ואחדות העם:
מלחמה בשתי חזיתות? האזהרה והחשש - "להיערך למתקפה בצפון"
שיר בונגארדו, אמא לשני ילדים ותושבת נהריה משתפת בתחושותיה: ״התחושות הן תחושות קשות - לא רק כתושבת הצפון - אלא באופן כללי כישראלית שחיה במדינה וכחלק מעם ישראל. הלב שבור ממה שקרה בדרום - והתחושה כבדה מאוד. עם זאת, מורגש כאן בצפון המתח, אני עם שני ילדים קטנים ובעלי במילואים, והראש עמוס בדאגות. מצד אחד, יש לי שני ילדים שאני צריכה להתנהל איתם באופן רגיל, להיות בשבילם - ולא להראות לידם חולשה או פחד. מנגד ישנו כאב רב על 1200 הנרצחים, וכמובן דאגה רבה לבעלי. למרות הפחד והקושי, אני גם אופטימית ויודעת שננצח את התקופה הזו. אנחנו עם חזק ונעבור את זה בשלום״.
אמיר ירחי, תושב כברי מספר על חוויותיו בשובו לארץ בצל המלחמה: ״ב-72 השעות האחרונות אני מנסה לחזור לארץ, לאשתי ולילדים. הייתי במסע צילום בפורטוגל - היה נפלא, עד שהגיעו החדשות מהארץ על הטבח הנורא בשבת. אף פעם לא חיכיתי כל כך לחזור מחו"ל״.
״טיסה ממדריד התבטלה, טסתי לרומא וגם שם כל הטיסות התבטלו. עברתי לאתונה, הטיסה הראשונה בוטלה, עכשיו אני רשום לטיסה שאמורה לצאת לפנות בוקר. בכל שדה תעופה פגשתי עשרות ישראלים שמנסים לחזור - תרמילאים שממהרים להתגייס בצו 8, מילואימניקים ותיקים, סטודנטים שהפסיקו לימודים באירופה כדי לחזור. אין עוד עם כזה בעולם״, מתאר בהתרגשות.
הוא גם מתייחס בפרט למתיחות באזור הצפון: ״הישוב שלי, קיבוץ כברי בגליל המערבי, קרוב מאוד לגבול. בינתיים המשפחה עברה לאזור חיפה, בהמשך נחליט איך להתנהל. התחושות קשות, אבל אנחנו יודעים שנתגבר על זה בסופו של דבר״.
מיה מאייר, תושבת הצפון מוסיפה לשתף: ״ישנם חששות שתפתח חזית צפונית - אך אנו נערכים לכל תרחיש, מצטיידים במזון, שתייה, בציוד לשעת חירום וקשובים להוראות העירייה ופיקוד העורף. אנו בוטחים בצבא ובכוחות ההגנה. משתתפים בצער המשפחות שאיבדו את יקיריהם ברצח המתועב, ומאחלים רפואה שלמה לכל הפצועים. שחיילנו ישמרו על עצמם וישובו בשלום - והחטופים ישובו לביתם אמן״.
עידן סין, תלמיד כיתה י״ב שמתגורר בגליל המערבי משתף בתחושותיו ששהה בחו״ל כאשר החלה מתקפת המחבלים בארץ: ״הייתי במשלחת לגרמניה מטעם בית הספר שלי, ובערך בשעה 5:30 בבוקר, קמתי מצלצול התרעות בלתי פוסקות על טילים שלא מפסיקים לשגר לישראל. הרגשתי תחושת חוסר אונים ובלבול כי באותו הרגע - לא היה לי מושג מה קורה״.
״איזה אירוע פספסתי בארץ שגרם לכזה דבר? כמה דקות עוברות ואני מקבל טלפון מאמא שלי שהכל בסדר בצפון וזו למעשה הייתה צפירת ההרגעה שלי, אבל במקביל חשתי המון חרדה וזעזוע עמוק לתמונות ולסרטונים של החדירה ליישובים התסריטים בראש גרמו לחשש מתרחיש כזה באזור גבול הצפון שאני גר בו״, מתאר את ההלם שחש.
״אלו היו היומיים האחרונים שלנו בגרמניה - ככה שכל הזמן הלב, העיניים והטלפון כוונו לחדשות בישראל. על אף שהיינו קשובים למה שקורה בארץ, עדיין לא הבנו באמת את התמונה בשטח ואת מימדי הזוועות״, מוסיף
״לבסוף חזרנו לארץ, וכשראיתי את כל העיר שלי מלאה בכוחות הצבא והמשטרה, נפל לי האסימון - שנחתנו למציאות ומדינה שונה״, הוא מתאר. ״התעוררו מחשבות וחששות על הפוטנציאל ההרסני של מלחמה בצפון. לא מזמן הייתה התרעה על חדירת מחבלים בראש הנקרה, והראש שבכלל בנהריה תוך שניה התחיל להריץ את סרטי האימה שהתרחשו בבארי. אנחנו מדינה בטראומה״, מתאר.