ת'ורה שרודר, כתב ה"דר שפיגל", שבועון החדשות הגרמני רב־ההשפעה ומהגדולים מסוגו באירופה, הוא שועל סיקורי חדשות ותיק ולמוד קרבות, מאלה שראו הכל. במהלך השיחה עמו, שהתקיימה במהלך שהותו בעוטף עזה בראיונות עם ניצולים, קשה היה שלא לשמוע בקולו את סערת הרגשות שבה הוא נמצא.
“הייתי בביירות כשהגיעו החדשות על תקיפת חמאס בישראל, אז מיד לקחתי מטוס לקפריסין, משם לתל אביב ואז לאזור הדרום", מספר שרודר. “בכל שנותיי סיקרתי כל כך הרבה אירועים טרגיים וטראומטיים, כולל לאחרונה את הטבח בבוצ'ה במהלך מלחמת רוסיה־אוקראינה, אבל טבח אכזרי כמו זה שקרה בקיבוצים בישראל בשבוע האחרון - לא ראיתי. זה נושא כל כך קרוב אליי כי האנשים שנרצחו היו בקלות יכולים להיות כל אחד מאיתנו. אני גם הולך לבלות בפסטיבלי מוזיקה בעולם, אז זה יכול לקרות לכל אחד, אבל מעבר לכך – זה היה טבח של אזרחים שלא היו חמושים ולא יכלו להגן על עצמם וזה נוראי. בנוסף, העובדה שהצבא והמשטרה לא הצליחו להגיע מהרגע להרגע ולא היה מי שיציל אותם – זה חוסר אונים משווע, לכן היה מאוד קל לחמאס להרוג את האנשים. במשך שעות רבות מי שנלחם בחמאס היו תושבי הקיבוצים וזה משהו שלא רואים בדרך כלל, שהאזרח מגן על המדינה לפני הצבא".
סיקרת כל כך הרבה מלחמות. במה שונה זו?
“חברים שלי אמרו לי שמה שקרה בישראל זה בדיוק מה שקרה בבוצ'ה אבל אני מבהיר להם שזה הרבה יותר גדול ונוראי מבוצ'ה. בבוצ'ה הרגו כ־300 אזרחים בחודש, ובישראל מדובר על מינימום 1,300 איש שנרצחו בפחות מיממה, ככה שמספר האזרחים שנרצחו על לא עוול בכפם הוא משהו אחר לגמרי. זה הלם. שוחחתי עם הניצולים והם סיפרו לי איך הטרוריסטים המשיכו לרצוח ולרצוח ללא הפסקה. בנוסף יש גם את העדויות שלפיהן הם גם אנסו, חטפו אנשים מבוגרים והרגו תינוקות, שרפו אנשים בחיים".
שרודר, נרגש מאוד, עוצר לרגע את השיחה ואומר בקול שקט: “אתם היהודים הזכרתם לנו, הגרמנים, את השואה וזה גם משהו שהציבור בגרמניה מרגיש ונזכר בו. מדובר במצב נוראי ובאירוע בלתי נתפס שקרה בישראל. אין שוני בין המקרים מבחינת האכזריות והרצח של אזרחים יהודים חפים מפשע".
יש לך חשש כלשהו? אתה בכל זאת נמצא באזור קרבות.
“לא כל כך. עברתי כל כך הרבה מלחמות, אני לא הטיפוס שמפחד. מתי כן יש לי חשש? כשיש אזעקות והפגזות, אז אני דרוך אבל אני לא מפחד".
"סכנה ממשית"
בתוך חזית ההסברה יש מקום לא קטן לתקשורת הזרה, זו שמשקפת את הדברים כפי שהם נראים מעיני הכתבים שהוקפצו ממדינותיהם לישראל בכדי לסקר ולשדר לעולם את המראות. מעבר לעובדה שהם משמיעים את קולות המלחמה דרך ראיונות ודיווחים מהשטח, הם גם אלו שאחראים על המסרים שהצופים, שאולי אינם מודעים כלל למצב בישראל, מקבלים.
תומאס הלם, מגוף החדשות הלונדוני “דה נשיונל" המספק חדשות מאזור המזרח התיכון, נחת בפעם הראשונה בחייו בישראל ביום שלישי האחרון והוזנק היישר לקיבוץ בארי. “בדיוק חזרתי מהלוויות באשקלון ומביקור בקיבוץ בארי וזה היה נורא וקשה לצפייה", מספר הלם. “הגעתי יחד עם עוד עיתונאים לקיבוץ כשאנחנו מובלים במשאית ממוגנת מטעם צה"ל וחיילים חמושים מלווים אותנו לקיבוץ ולא זזים מאיתנו".
מה חווית שם?
“שוחחתי עם ניצולים, רופאים, לוחמי צה"ל ועוד אנשים וזה היה מרתק לראות שלכולם יש תחושה זהה לגבי המצב. גם יש תחושה שכולם הולכים לישון מבלי לדעת מה יהיה למחרת. יש אי־וודאות ותשישות בציבור וזה מועבר גם אליי ואל חבריי העיתונאים שלא רגילים למצב הזה. זה מעניין לראות איך מלחמה שוברת את השגרה הרגילה של האנשים מהקצה אל הקצה. יצא לי בעבר לראיין ישראלים ותמיד נהניתי מכך, אבל הפעם אני מרגיש שהשיחות יותר ישירות ומלאות אמוציות, הרבה יותר מבעבר, בייחוד לאורך המצב הקשה הזה".
"אני חושב שזה מעניין מה שהמלחמה עושה למוח שלך. אני כבר כמה ימים מתפקד טוב ללא שינה ולא מצליח להירדם על אף שאני עייף, אבל הסיפורים של הניצולים והקוראים שלנו בחו"ל נותנים לי אנרגיה. אני מרגיש שזה האירוע הכי מכונן בתולדות מדינת ישראל וזו פריבילגיה אמיתית לסקר את הרגע ההיסטורי הזה ולהנציח ולסקר את הרגעים הקשים והטראומטיים האלה. הרבה מהקוראים שלי מנסים להבין את המצב מבלי לחוות דעה, הם רוצים לגמוע את התיעוד של מה שקורה היום ולבנות במוחם תמונה כדי לנסות להבין מה שקורה בישראל. זה מצב נוראי ואני בטוח שהרבה מהקוראים מזועזעים מהטבח הנוראי הזה".
יצא לך לסקר אירוע בסדר גודל כזה?
“לא. גם חלק מהקולגות שלי שמסקרים את המלחמה באוקראינה מסכימים שמעולם לא ראו אירוע נוראי כמו מה שקרה בישראל. ביקרתי אתמול בבית החולים באשקלון ובנסיעה בדרך לשם היו הפגזות של רקטות אז היינו צריכים לצאת מהאוטו בקפיצה ולמצוא מקום מסתור כי החיילים הזהירו אותנו שנשקפת סכנת חיים. אני שומע כל הזמן את האזעקות וזה משהו שאני לא מורגל בו. זו תחושה מאוד אמיתית של מלחמה, בייחוד תחושת הסכנה הממשית".
"אובדן צלם אנוש"
“המלחמה הזו הייתה הפתעה מוחלטת לא רק עבור ישראל, אלא גם עבור כל אירופה ולא ציפיתי שאת השבועות הקרובים אבלה בישראל", אומר צ'רלי פיטרס, מגיש חדשות בערוץ הטלוויזיה הבריטי DB News. “אני מנסה להשיג מידע ככל האפשר וזה קשה לסקר קטסטרופה נוראית כזו שהעולם לא חווה מאז אסון התאומים. אני חייב להודות שכשהתחלתי לסקר ביום ראשון שעבר את מה שקורה בישראל, אנשים באנגליה לא האמינו לדיווחים הראשונים שלי כי לא חשבו שדבר כזה נוראי יכול לקרות, אבל כשהגיעו העדויות והמראות הקשים – הם היו מזועזעים והבינו שמדובר פה באחד האירועים הנוראיים בעולם. לא ציפיתי שיבוא יום ואסקר אירוע כל כך קשה וטרגי".
לדברי פיטרס, הדעות של צופיו באנגליה די חלוקות לגבי המלחמה: “יש אחוז גבוה של מוסלמים באנגליה והם מודאגים לגבי גורלם של הפלסטינים בעזה, מפגינים נגד ישראל וקוראים לפלסטינים לתקוף. מנגד יש את אלה שמתנגדים לטרור ולטבח הנוראי הזה, ותומכים בישראל, אבל קהל הצופים שלנו ברובו הגורף מתנגד לטרור מכל סוג שהוא וכואב את מות הנרצחים".
“סיקרתי לאורך השנים מלחמות רבות אבל שום דבר לא התקרב למלחמה הזו מבחינת כמות ההרוגים ביום אחד והדרך הנוראה שבה נטבחו אזרחים ללא יכולת להגן על עצמם", מציין סומיט צ'אודהרי, מגיש בערוץ החדשות המוביל בהודו TV9 Bharatvarsh. “לנוכח העדויות והתיעודים של הרצח אני משוכנע שלא ראיתי אסון ברמה הזו. לא ראיתי רצח אזרחים כזה. זה משהו שאי אפשר לדמיין אותו אפילו. ההיסטוריה מלמדת אותנו שתמיד יש מלחמות ויש עימותים בין עמים ואזורים, אבל לרצוח ולשחוט תינוקות באכזריות כזו זה אובדן צלם אנוש. מהתחקירים והראיונות שעשיתי הבנתי שלחמאס יש גב חזק, הארגון הנוראי הזה לא פועל לבד אלא יש לו גיבוי ויש מי שלימדו את אנשיו לתקוף ולעשות את מה שעשו בצורה הזו. אחרת אין סיכוי שארגון כזה לבד היה מצליח להפיל ככה את המודיעין הישראלי והצבא שלכם שידוע כאחד החזקים והמובילים בעולם מבחינת טכנולוגיה".
ספר על מה שראית שם.
“אני בדיוק חוזר מסיקור כמה הלוויות. החוויה העוצמתית ביותר, מלבד הטרגדיה, הייתה לראות את הקיבוצים והאזורים המוחרבים. הצטרפתי, לבוש בשכפ"ץ, בכובע, ללוחמים חמושים. להסתובב באזור העוטף ולראות את כל המראות הקשים האלה ולשמוע את סיפורי הזוועה זה משהו שהוא מעבר למטלטל. ראיתי את הבתים השרופים וההרוסים, את הגופות, וזה משהו שאי אפשר להישאר אדיש אליו, לא רק ככתב שעושה את העבודה שלו אלא גם כבן אדם".
צ'אודהרי מבקש להסביר כי הוא מרגיש את הכאב של הישראלים גם כהודי, כאדם, ולא רק ככתב: “יש יחסים מאוד קרובים בין הודו לישראל והעם שלנו גם חווה בהיסטוריה אסונות נוראיים ולכן אנחנו מרגישים הזדהות, מה גם שהרבה מחבריי, מהודו, עובדים בישראל ותמיד ההודים והישראלים הולכים יד ביד. מה שקורה בישראל גרם להלם ולאבל גדול בהודו. הישראלים ראו וחוו המון תקיפות ומה שכולנו בהודו יודעים זה שתמיד עם ישראל והצבא מצליחים לזקוף ראש ולהילחם בחזרה, אף פעם לא להיכנע ותמיד לשלוט במצב. גם הפעם הצבא הישראלי נלחם בחמאס ואני בטוח שהוא לא ייכנע ויצליח להשליט את הסדר ולא לתת לטרור הזה להרים את הראש שוב. כולנו בהודו תומכים בישראל".
