פלישת מחבלי חמאס בשבת ה–7 באוקטובר בדרך לטבח איום, תוך ניצול מחדל חמור וכשל מערכתי, ייכנסו לספרי ההיסטוריה של עם ישראל, אלא שלצד הרע והשפל נחשפים סיפורי העוז והגבורה והם יתפסו מקום של כבוד בתוך אותה היסטוריה כי בנחישותם מנעו אסון גדול הרבה יותר.
אחד הסיפורים המרכזיים הוא זה של סנ"צ ערן קלימי, ראש זרוע שחר במג"ב דרום, שהיה בביתו לצד רעייתו איילת וארבעת ילדיו הראל, נויה, רועי וארז בן התשעה חודשים כשבשבת החל ירי הקסאמים, בעוד אירוע שהכניס את המשפחה המיומנת המתגוררת במושב תקומה בעוטף עזה לממ"ד.
סנ"צ קלימי בן ה-44 גדל במסתערבים של עזה, שם שירת במשך 16 שנים וכל הניסיון שרכש עמד לו בשעת מבחן של אמת במהלכו הביא את כל כישוריו כמפקד נחוש שמתכנן את צעדיו, ובעיקר לוקח אחריות על חייהם של הסובבים אותו במטרה להציל חיים של אזרחים. הסיפור שלו כפי שהוא מתאר אותו במונולוג אישי יכול בנקל להוות חומר לסרט מלחמה.
"בסביבות השעה 06.50 אנחנו מקבלים הקפצה להביא את כלל הכוחות לאזור השדרות בגלל קסאמים ואירוע חריג שעדיין לא מבינים מהו ומה גודלו. הרי רק קודם התעוררנו בגלל קסאמים ונכנסנו כל המשפחה לממ"ד . מיד עם קבלת הקריאה התארגנתי, עליתי על מדים, נכנסתי לרכב ונסעתי לכיוון שדרות כשאני מבין שמתפתח משהו בסדר גודל אחר. אני שומע הקפצה של מפקד מג"ב דרום נצ"מ תומר אלדר, לכלל הכוחות".
"בדרכי לשדרות , אני מגיע כ–200 מטרים לפני הישוב יכיני, אני מזהה רכב של אזרח ומספר אזרחים לידו. האזרחים אומרים לי שהוא נפגע מרסיס ואני מבקש מהם, תבדקו שוב אם זה לא פגיעה מקליע. הם ניגשים אליו וחוזרים אליי תוך שהם קובעים נחרצות שזו פגיעה מרסיס ומציינים כי חלונות הרכב נופצו כנראה מקאסם. שאלתי אם הזמינו אמבולנס הם השיבו בחיוב ביקשתי שימתינו לצידו של הנהג הפצוע עד הגעת האמבולנס ויתפנו מהאזור בשל ריבוי רקטי באזור. אני ממשיך בנסיעה לכיוון שדרות חוצה את הרמזור וכ–50 מטרים משם אני רואה מספר רכבים ישראלים שנוסעים מולי בכביש חד סטרי, כל יושבי הרכבים כפופים. הבנתי שהם נחלצו מירי ויש מחבלים בהמשך הדרך לכיוון שדרות".
מה אתה עושה במצב כזה?
"הסתובבתי חזרה ונסעתי לכניסה למושב יכיני כשתוך כדי אני מזעיק את כלל הכוח לאזור להתארגנות ולחימה מתוך הבנה שמפה נצא לכיוון שדרות. דקה חולפת, ומצטרף אליי צוות של מג"ב עם ארבעה לוחמים. בשלב הזה אני מבין שהנהג שנפגע, אותו ראיתי בדרך, נפצע מקליע ולא מרסיס".
"בחלוף דקות בודדות, אני שומע מכיוון הכניסה לישוב יכיני צעקות סמוך לשעה הצהוב שהיה סגור. אני לוקח איתי ארבעה לוחמים של מג"ב, לוקח מאחת הלוחמות את ה-M16 כי הגעתי מהבית עם אקדח ואנחנו מזהים שני רכבים - אחד קורולה והשני טנדר, ומחבלים חמושים מובילים בכוח שתי נשים לכיוון הרכבים ואני מבין שמדובר באירוע חטיפה. בזה הרגע לקחתי את ה–M16 של הלוחמת מאי גרשון מיחידת הסמ"ג ואנחנו מתחילים לנהל קרב מול המחבלים".
מה זאת אומרת?
"התחלתי בירי מאסיבי ובשלב הזה המחבלים זורקים לעברנו מטען עוצמתי. חטפתי כדור בכתף ימין שהתחילה לדמם וביקשתי להזעיק תגבור כוחות ליכיני. בשלב הזה נפגע אחד המחבלים לפחות מהירי שלנו כששאר המחבלים ברחוב לכיוון הישוב יכיני במרדף שלהם אחרי אותן חטופות. הם ניסו להסתתר במיגונית בכניסה ליישוב והמחבלים זיהו אותם, פגעו בבעלה של אחת מהן ופצעו את אחת מהן בישבנה וכך ניסו לחטוף את שתי הנשים. הצלחנו להניס את המחבלים ושחררנו את החטופות, הורינו להן לרוץ לכיוון הכביש וקיבלנו מהן הערכה שיש בין ארבעה לחמישה מחבלים".
"בשלב הזה אני נכנס וסורק את הרכב של המחבלים כשהם עצמם כאמור נכנסו ליישוב יכיני. אני מוציא משם קלצ'ניקוב שהיה תקול ומחסניות, זורק אותם באחד השיחים ומחליט שלמרות הפציעה, בגלל שהיא לא מגבילה את התנועה שלי, אני ממשיך להיאבק במחבלים עד הגעת כוחות התגבור - אחרת המחבלים ישחטו את תושבי יכיני אחד אחר השני".
"זה השלב בעצם שבו הוא נכנס איתי דרך פתח צדדי לישוב יכיני ולא מהשער הראשי. לאחר כניסה לתוך הישוב וסריקה בין החצרות אני מגיע לכביש ומזהה מספר מחבלים מולי. אנחנו מתחילים קרב יריות אני מקבל כדור בברך ימין. הלוחמת מאי אומרת לי "קלימי אנחנו חייבים לחזור לאחור כי אתה פצוע". ראיתי שאנחנו עם תחמושת מצומצמת אבל מנגד הבנתי שאנחנו חייבים להמשיך בלחימה. אני עושה למאי גרשוני הלוחמת הנפלאה ועם קצין נוסף שיחה קצרה, וחושף בפניהם שאנחנו עם כמות מאד מצומצמת של תחמושת ואנחנו חייבים להחזיק לחימה של חצי שעה לפחות עד שיגיע כוח. אנחנו רואים את המחבלים מרחק של כ–150 מטרים מאיתנו. מאי והקצין מבינים את המשימה ואנחנו מתחילים את הקרב הנחוש. כאן אני מזהה אזרח הרוג בין הרכבים ואני מבין שאנחנו בלוחמה חיה".
וזה לא פשוט?
"אנחנו מדלגים למימד הצר תוך כדי ניהול אש ולאחר מספר דקות הקצין מקבל כדור ביד וכדור נוסף בקרסול, יריות שנטרלו אותו. יצא אזרח טוב מאחד הבתים וביצע חבישה לקצין. אמרתי לקצין שפה הוא סיים את הלחימה שלו. ביקשתי שייכנס לבית עם האזרח ויקבל טיפול, ומאי ואני ממשיכים את הלחימה לבד מול מספר מחבלים חמושים".
"לקחתי את אקדחו של הקצין, והמשכתי את הלחימה מול המחבלים. לאחר מספר דקות אני חוטף כדור נוסף בברך שמאל, פגיעה משמעותית שפגעה לי קשות בעצבים של הרגל וגרמה לי לשטף דם מאסיבי. מאי אומרת שוב, "קלימי בוא נחלץ אחורה" ואני מתעקש שכל עוד אני יכול להילחם ולא מגיע למצב של סחרחורת אני ממשיך כי הרי חייבים להציל את חיי התושבים. אנחנו פוגעים במחבל נוסף ברגע הזה יוצא תושב אחר ומציין כי קב"ט היישוב נמצא בחו"ל ואין אף תושב שהוא חמוש. אני שולח אותו הביתה ואנחנו ממשיכים להתמודד לבד מול המחבלים".
"בשלב הזה מגיעים רפ"ק ושלושה בלשים, העברתי לו את מקל פיקוד הסברתי לו את החשיבות במשימה ואמרתי להם שתוך 10 דקות אמור להגיע כוח גדול והם חייבים להחזיק את הלחימה מול המחבלים עד אז כדי למנוע טבע ביישוב. לא ידעתי באמת כמה זמן ייקח לכוח התגבור להגיע אבל הייתי חייב לשדר אופטימיות. אני גם מציין כי יש קצין צה"ל פצוע באחד הבתים ועוזב. ברגע הזה אני מדלג לכיוון הכניסה ליכיני אני חובר לשני לוחמי מג"ב ומפציר בהם לחתור למגע יחד עם הכוח שנכנס".
כאן אתה מסיים את חלקך בקרב?
"איבדתי המון דם והתחלתי להרגיש סחרחורות ועילפון. שלחתי את מאי שלא נפגעה להביא את הרכב שלי אליו אני מעלה גם את שתי הנשים שחילצנו מחטיפה ונסענו לכיוון סורוקה. בדרך אני מעביר דיווח מלא, ומשבח את מאי הלוחמת שעד להעברת המקל ניהלה יחד איתי ועם הקצין ממגלן קרב אימתני עם תחמושת מצומצמת ובכך מנענו בפירוש טבע נוסף ביכיני. בדיעבד הוברר לי כי שלוש דקות אחרי שעזבתי את זירת הלוחמה הגיע כוח התגבור של מג"ב שהשלים את המשימה וחיסל את המחבלים אחרי שניהל איתם קרב ירי במשך שעתיים וחצי, באזור אשל הנשיא אנחנו חוברים לנט"ן ובסוף מגיעים לבית החולים משם שוחררתי היום בעצם".
זה סיפור הירואי?
"זו המשימה שלנו. זה אירוע שבו רק רוח הלחימה, הקרב, הנחישות והחתירה למגע. רוח העם הישראלי היא שחיברה ביני לבין מאי שאנחנו לא מכירים קודם ובתחמושת מצומצמת הצלחנו לעכב את המחבלים ולגרום לחיסולם בסופו של דבר, תוך מניעת אירוע רצח המוני ביכיני. זה לא עניין של מה בכך. גבורתה של מאי גרשוני וגם של אותו קצין מגלן שמתחתן בעוד חודש והחליט להירתם למען המשימה. לצערי באירוע נהרגו שלושה אזרחים תושבי יכיני ועוד אזרח שהגיע מהמסיבה כאמור".
לא היו רגעי פחד בכל זאת אתם שלושה מול מחבלים?
"אני עם רזומה של 16 שנים במסתערבים יש לי ניסיון רב גם בלחימה בטרור, גם בשטח בנוי והפחד לא נמצא ברגעים כאלה. אתה רואה מולך רק מטרה עילאית להציל חיים".