"השיח עם הצלב האדום הוא שיח חסוי, אני לא יכול לדבר על פרטי השיח, אבל מה שברור הוא שלצלב האדום יש סניף בעזה ויש לו פוטנציאל להגיע ולממש את חובתו לדאוג לטיפול רפואי לכל אדם חטוף ולדאוג שיועבר מידע למשפחות על מצבם של החטופים", אומר פרופ' חגי לוין, ראש מערך הרפואה במטה משפחות החטופים והנעדרים. "כמובן שזה תלוי לא רק בצלב האדום אלא גם בחמאס. אנחנו מצפים מהצלב האדום שיעשה כמיטב יכולתו וישתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו. אנחנו מצפים גם מהקהילה הבינלאומית, מכל דמות מובילה בעולם, ממנהיגי המדינות - במיוחד אלה שקשורים לחמאס, כמו טורקיה, מצרים וקטאר - להפעיל את השפעתם, כדי באמת לדאוג לבריאות ולהחזיר הביתה אנשים חפים מפשע שנמצאים בידי חמאס".
"בלי תנאים": משפחות החטופים הקימו מטה הנועד לדרוש את שחרור יקיריהם
מאז שפרופ' לוין, המכהן בשגרה כיו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, התנדב למשימה הוא כמעט לא ישן. הוא מהווה איש הקשר לצלב האדום, ולדבריו, "ראיתי שהמקום שבו אני יכול כרגע להשפיע בצורה מקסימלית ולעזור הוא בנושא של בריאות החטופים. הרמתי צוות גדול של מתנדבים שפועלים בנושא הזה ונמצאים בקשר עם הצלב האדום. הלחץ הבינלאומי בנושא הבריאות הוא נושא מאוד מרכזי. גם בהיבט המעטפת הנפשית והסוציאלית של משפחות החטופים והנעדרים אנחנו נותנים מענה. יש לנו מרכז חוסן של בריאות הנפש שבראשו עומדת אורנה דותן. אנחנו בונים גם את המעטפת הרפואית למשפחות".
"אופרציה מורכבת"
המשימה שנטל על עצמו, אומר לוין, מהווה אתגר אדיר: "מדובר פה באירוע רב נפגעים. כל החטופים הם נפגעים, אם לא בגוף אז בנפש. יש גם את המשפחות שלהם שנפגעו נפשית. המסה של האירוע היא כל כך עצומה, כמות האנשים שנפגעו היא כל כך עצומה. תחשבי על איזה מאמץ הושקע בגלעד שליט, שהיה בן אדם אחד, ועכשיו אנחנו מדברים על מאות אנשים עם סטטוס לא ידוע של נעדר או חטוף, או שחלקם מסתברים עם הזמן כגופות שמזוהות. זה אתגר עצום ויש לו המון היבטים, בינלאומיים ודיפלומטיים, משפטיים ולוגיסטיים. זה לגייס מתנדבים, לגייס כסף וכך הלאה. מטה המשפחות שהתקבץ הוא דבר יוצא דופן. גם הצלב האדום התרשם מהדבר הזה בצורה בלתי רגילה, כי הם לא ראו דבר כזה בעולם - ואני קורא לזה משפחה של החטופים והנעדרים. רבים מהמתנדבים הם בני משפחה של חטופים ונעדרים, יש אנשי מקצוע בכירים ביותר במגוון רחב מאוד של תחומים. אנחנו עובדים ביחד, אבל כמובן יש גם בלגן כי זו אופרציה מורכבת. האירוע הזה הוא 24/7, זה אירוע מתגלגל, רכבת הרים. כל הזמן קורים אירועים ושינויים. החוכמה היא להתמקד בעיקר, להבין מה הכי חשוב".
במה אתה מתמקד כרגע?
"הבנתי שהדבר הכי חשוב הוא קודם כל לייצר נתונים על מצב החטופים. זה דבר מאוד בסיסי. התחלנו לאסוף מידע מהמשפחות, זה הכי בסיסי שיש, המידע הוא באיכות משתנה. הנתונים לא מטויבים. בתור אפידמיולוג אני לא אוהב איך שזה נראה מבחינת איכות הנתונים, אבל זה מה יש. עשינו את הכי טוב שאפשר, העברנו את הנתונים לצלב האדום. עם צוות המתנדבים בנינו דוח רפואי מקצועי. אנחנו רואים שהדוח הרפואי הזה מעורר הדים בכל העולם, כי עכשיו מבינים שמאחורי השמות עומדת למשל ילדה בת 12 עם אוטיזם; קשישה עם פרקינסון ודמנציה; צעירה שזקוקה לתרופה חיונית, אחרת היא תסבול מהתפוצצות המעיים וסבל מאוד קשה; יש גם חולה סוכרת שאין שום סיכוי לאזן אותו והוא יסבול מאירועים מאוד קשים ומסכנת מוות".
"התגייסות פנומנלית"
איכות הנתונים שיש בידם, אומר לוין, כאמור לא שלמה: "התבססנו על נתונים שקיבלנו מהמשפחות, ועל סמך המידע הזה בנינו את הדוח. חלק מהחטופים חשודים גם כפצועים על סמך עדות מהשטח או סרטונים, כמו למשל אנשים שאיבדו גפה, יד או רגל, או אנשים שקיבלו פצע ירי. למשל, כששוחרר הסרטון של מייה שם שנחטפה, יכולנו מיד לבדוק מה אנחנו יודעים עליה וגם אחר כך הצוות המקצועי שלנו ניתח את הסרטון וניסה להקיש על מצבה. אני וד"ר אמיר בלומנפלד, ראש מערך הטראומה שלנו, עדכנו את משפחתה של מייה בתובנות שלנו מהסרטון לגבי מצבה הבריאותי".
במסגרת פעילותו נמצא לוין כל הזמן בקשר עם משפחות החטופים והנעדרים. "הן מגיעות למטה, ליוויתי אותן לפגישות בצלב האדום, אני נמצא איתן, עושה מאמץ גדול להיות נגיש להן, עונה לפניות שלהן. בשביל זה אני וכל הצוות שלי נמצאים כאן", הוא אומר. "פגשתי למשל קרובת משפחה של נויה דן, שהיא ובני משפחה נוספים שלה חטופים. קרובת המשפחה סיפרה לי איך נויה בת ה־12 צריכה כל הזמן בן משפחה שיהיה לידה בגלל האוטיזם. לחשוב אילו ייסורים היא סובלת מהמצב שהיא נמצאת בו עכשיו. יש לי מכרה שסיפרה לי על ההורים שלה וסבתא שלה שנחטפו, כאשר לכל אחד מהם יש מצב רפואי מורכב שקשה לאזן ואיזה סבל זה עכשיו. כיוון שיש במטה את כל המעטפת למשפחות זה מאפשר לי להתמקד בהיבטים הרפואיים, באינטראקציה עם כל הגורמים. בתוך החושך הגדול שאנו נמצאים בו יש נקודת אור של ההתגייסות הפנומנלית של המתנדבים".
העברתם לצלב האדום רק נתונים רפואיים או גם תרופות?
"בשלב הזה לא העברנו תרופות, אבל אנחנו ערוכים להעביר תרופות וציוד ככל שזה יהיה רלוונטי".
הסרטון של מייה שם עודד אתכם קצת?
"הוא מעודד לגבי מייה, כי הוא נותן אות חיים, והיא במצב יחסית טוב. אבל זו חטופה אחת מכל החטופים, הדאגות ממשיכות ואנחנו צריכים להיות מאוד זהירים".
הימים הללו אינם פשוטים עבור כלל תושבי ישראל, ובמיוחד עבור בני משפחות הנרצחים, החטופים והנעדרים, וגם עבור מי שעוסק בסיוע להם. "לי לפחות יש את המעטפת שמקילה עליי, שאני איש מקצוע, ואני מסתכל על זה בעין מקצועית", אומר לוין. "כמו שבחדר ניתוח או בחדר מיון הרופאים בוחנים את הדברים בעין מקצועית, אז ככה בסיטואציה הנוכחית 'החלוק' הזה שאני שם עליי במירכאות בכל זאת נותן איזושהי הגנה. ברמה האישית אני גם נמצא כל הזמן בפעילות כדי שלא יהיה לי זמן לעצור ולחשוב. כי אם אתחיל לעצור ולחשוב על המצב, אבין שזו באמת מציאות בלתי נתפסת. יש לנו מערכה ארוכה, ייקח זמן רב. אני גם משתדל בעצמי, וכאיש בריאות הציבור גם אומר לכולם, שעם כל העומס האדיר - ודווקא מי שעוסק במלאכה - צריך להקפיד גם לאכול כמו שצריך, גם לישון כמו שצריך ואפילו לעשות קצת פעילות גופנית. אני למשל פשוט עולה במדרגות במקום במעלית, כדי שזו תהיה מעט הפעילות הגופנית שכן אצליח לעשות. אני עדיין משתדל ואומר לכולם בואו בכל זאת נשתדל לא רק לשמור על הבריאות שלנו אלא לשמור גם על הבריאות הנפשית שלנו. זה מאוד חשוב, כי אנחנו זקוקים ליכולות ולכוחות שלנו לטווח הרחוק".
על תחושותיו האישיות בימים אלה הוא מעדיף לא להרחיב. "עדיף שלא תשאלי אותי את השאלה הזאת", הוא אומר. "אנחנו בעיצומו של אירוע רב נפגעים מתמשך. באירוע רב נפגעים אתה פועל מהר, עושה את הכי טוב שאתה יכול, מטפל בדברים הכי דחופים וחשובים. אתה יודע שאתה מפספס הרבה, אבל תציל כמה שיותר חיים. זה מאוד קשה. אותי כאיש מקצוע הדבר העיקרי שמטריד הוא האחריות הרבה. לדייק במה שאני עושה. אני גם יודע שאני צריך לעצור מדי פעם בחשיבה אסטרטגית. זה מאוד חשוב לעצור ולתכנן את האסטרטגיה כדי שבאמת נשיג את המטרה. אני בעיקר מודע לגודל האחריות שלי, למרות שאני מתנדב, לעשות כל מה שאני יכול במציאות מאוד מורכבת, כי לכל מידע שאתה נותן ומעביר ולכל שיח עם משפחה יש פוטנציאל ליצור תועלת או נזק".
למה אתה מתכוון?
"חשבתי למשל מה אנחנו עושים למשפחות כשאנחנו שולחים אותן להתראיין. פתאום משפחה רגילה צריכה להתמודד עם סוללה של אנשי תקשורת באנגלית ובעברית, לתת ראיונות ולהציף מחדש את הטראומות. אלה דילמות משמעותיות, והאם אני, בתור הרופא, צריך לפעמים לעצור ולהגיד 'לא'? להגיד, 'האדם הזה לא צריך להתראיין עכשיו, תניחו לו', לעומת השיקול שהוא רוצה להציל את בן משפחתו. אנחנו בני אדם, קהילה אחת. אנחנו יודעים שכל הציבור בישראל איתנו, עם החטופים, עם משפחות החטופים והנעדרים. התמיכה הזאת מאוד מחזקת. לפני כמה ימים אמרה לי קרן, אמא של מייה: Be Positive, Be Positive. יש בזה משהו מאוד נכון. יש טרגדיות, סביר להניח שחלק מהחטופים אינם בין החיים, אבל אנחנו נעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים ונהיה חיוביים".