אביב אברג'ל, צלם במקצועו המתגורר בשדרות, הבין בבוקר שבת השחורה של ה-7 באוקטובר, כי מחבלים רבים הגיעו לעיר ופורצים לבתים של התושבים במטרה לבצע בהם טבח. תחילה, הוא לא האמין כי הדבר אפשרי, אך מהר מאוד התעשת, ופעל במטרה להגן עליו ועל משפחתו.
"אם צריך נפסיד כספים בשביל שננצח": המסעדן מאשדוד במסר ברור לממשלה ולצבא
דיווח: ישראל תקפה את שדה התעופה בעיר חלב שבסוריה; חמאס: "ירינו לעבר אילת"
"המחבלים היו 800 מטר מהבית שלי, אני עמדתי בכניסה עם אקדח ושתי מחסניות עליי, וחיכיתי למקרה שהם יגיעו עד אליי", הוא מספר ומוסיף: "אשתי והילדים היו בממ"ד, ואני התחלתי לתכנן מה אני אעשה. ראיתי איפה הם נמצאים לפי תמונות שרצו ברשתות, ושמעתי את הירי, אבל למזלי בסופו של דבר הם לא הגיעו עד אליי, למרות שזה היה ממש קרוב".
לאחר הטבח הנורא באותה שבת שחורה, הוא החליט לנסוע אל אזורי התופת בבארי וכפר עזה, על מנת לתעד את התמונות הקשות: "הבנתי שאם אני לא אעשה את זה, לא בטוח אם משהו אחר יעשה זאת. יש המון תמונות אחרות, אבל אני ניסיתי להביא את זה מכיוון אחר, יותר מהפן הדוקומנטרי. לנסות להביא את זה מהזווית שלי, ולקוות שזה ישפיע על אנשים בארץ ובעולם. רציתי להראות לעולם מה קרה כאן, דרך הבתים והחפצים של הנרצחים, מה שגורם לצופה בתמונה לדמיין ולשער מה קרה שם".
עוד הוסיף: "אני מרגיש שהתמונות הן סוג של ׳יד ושם׳ 2023 לשואה שתושבי היישובים חוו שם". הוא אף סיפר כי שתי משפחות שעברו את התופת בקיבוץ בארי, יצרו איתו קשר לאחר שנחשפו לתמונות, והודו לו על כך שתיעד את הבתים שלהן.
אברג'ל שיתף כי התמונות שצילם ופרסם ברשתות החברתיות, זכו לתהודה רבה, הרבה מעבר למה שדמיין: "לא האמנתי שזה יתפוס ככה. זה תפס בצורה בלתי רגילה. רק בפייסבוק שלי זה כבר הגיע למעל ל-4 מיליון צפיות. גם רוצים להקרין את זה בשיקאגו בתערוכה, ויש משהי שרוצה לעשות מחלק מהתמונות האלה שלטי חוצות ביוטה. בפועל, הן הגיעו כבר למיליוני אנשים".
"התמונות האלה גם אם הן לא נעימות, בסוף הן משקפות ומראות את ההיסטוריה. קיימת ההבנה שהתיעוד הזה הוא תיעוד היסטורי ושיש כאן מלחמה על הלגיטימציה שלנו לחסל את חמאס. אם התמונות שלי ישרתו אפילו 10 אחוז מהמאמץ, אז זה שווה את הסיכון להגיע לשם", הוסיף.
לסיום, הוא שיתף בתחושות שחווה בעת התיעוד בקיבוצים: "כל אחד ברמה האישית עבר שם שואה. שואה של יום אחד, ואפילו יותר. אולי באירוע הזה חמאס הצליחו להביא הישגים, אבל הם לא באמת ינצחו. רציתי שיהיה איזשהו זיכרון מהדבר הזה, שיהיה ממנו תיעוד. גם כשזה דבר לא נעים, זאת עדיין חוויה, כמובן רעה, שאנשים עברו. גם הם אישית רוצים שיהיה להם תיעוד של זה".
