"כשהתעוררתי אחרי הניתוח הייתה לי בקשה אחת – למצוא את טבעת הנישואים שלי שנעלמה. אחרי חיפושים מצאו את הטבעת בדיוק ביום השנה ה־11 לנישואים שלנו, וזה היה מאוד מרגש", מספר א', חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ עלומים, שלחם בגבורה מול מחבלים שפלשו לקיבוץ ונפצע באורח קשה.
חברי כיתות הכוננות בצפון ערוכים: "אי אפשר לדעת מה יהיה כאן"
לא רק כיתות כוננות: כך נערכות הערים ברחבי ישראל למצב המלחמה בארץ
את הבוקר של "השבת השחורה", ב־7 באוקטובר, הוא לא ישכח: "התעוררנו בשעה 6:30 למטח מטורף של טילים. אני ואשתי רצנו עם שתי הבנות לממ"ד, שם ישנו שני הבנים שלנו. בשלב מסוים אנחנו מבינים שיש מחבלים בקיבוץ. אמרתי לאשתי שיש אירוע חריג, וביקשתי ממנה לנעול את דלת הבית ולסגור את הממ"ד. מיד יצאתי בריצה לכיוון המכינה הקדם צבאית בקיבוץ. תלמידי המכינה לא היו באותה שבת בקיבוץ, אבל התארחו בה אורחים מבחוץ".
בהמשך חבר א' לחבר נוסף מכיתת הכוננות על רקע קולות ירי. "התחלנו להתקדם לרפת ולעובדים הזרים. זיהינו בדרך סימני ירי ורימונים. פגשנו עובדים זרים, שסיפרו שחברים שלהם נהרגו ונפצעו, ואחד מהחבר'ה שחבר אלינו התחיל לטפל בפצועים. באותו הזמן ביצענו סריקות, והגענו לקבוצה של עובדים זרים שהיו בממ"ד הגדול. לצערי, 16 עובדים זרים נרצחו על ידי המחבלים עוד לפני שהגענו".
בהמשך הוא יצא עם חבריו לסריקות בתוך הקיבוץ. "בשלב מסוים ראינו מולנו 16 מחבלים, זוגות־זוגות, שנראו מאומנים, מתקדמים לתוך הבתים בקיבוץ. היה חשוב לנו לא למשוך אותם לכיוון הבתים. עלינו על גבעה קטנה. מחבל פגע בחבר שהיה איתי והוא נפצע ברגל, גם אני קיבלתי קליע בלחי, שעצר מתחת לאוזן. יריתי במחבל והוא נהרג. אבל אז עוד מחבל ירה בי, והפגיעה הפעם הייתה קשה. הפגיעה הגיעה מהכתף דרך הריאה. נשכבתי על הרצפה. שני חברי כיתת כוננות הרגו את המחבל, ושני חבר'ה נוספים חילצו אותי".
לאחר הגעתו לחדר המיון בסורוקה, מצבו החמיר. "איבדתי את ההכרה, הכניסו אותי לחדר ניתוח והצילו אותי. כשהתעוררתי שאלתי איפה טבעת הנישואים שלי, כי כשהגעתי לבית החולים הסירו ממני את הביגוד, הטבעת, השעון והנעליים.
"בני משפחתי החלו לחפש בכל מקום אפשרי, וביום הנישואים שלנו מצאו את הטבעת בין חפצים רבים נוספים של פצועים שהגיעו. היה מאוד מרגש. אשתי שמה את הטבעת על שרשרת, ואחרי שאחזור הביתה אענוד אותה שוב", הוא מספר.