כנגד איום ממשי ותרחיש אפשרי של מתקפת טרור בצפון, כמו שראינו ב-7 באוקטובר, מצד אנשי חיזבאללה שיושבים בדרום לבנון, עשרות אלפי תושבים התפנו מיישוביהם בקרבת הגבול הצפוני. כבר שנים שאיומיו של נסראללה על כיבוש הגליל נשמעים באוזנינו, כולל סרטונים בערוץ הטלגרם הרשמי של חיזבאללה, שממחישים את תכנית הפעולה של כוח רדואן המובחר של ארגון הטרור לחדור לארץ.
ציר הרשע: נסראללה נועד עם בכירי חמאס והגא"פ והתייחס לראשונה ללחימה
עד הטבח שאירע במתקפת הפתע וחדירת אלפי מחבלי חמאס לעוטף עזה, אמירותיו של נסראללה נתפסו כאיומי סרק בלבד, ולנוכח מראות האימה מהדרום הן מקבלות כיום משמעות אחרת. תוך כדי פתיחת הלחימה בחזית הצפונית שכוללת ירי נ״ט ורקטות - ספק אם כל התושבים שפונו יחזרו לביתם ביום שאחרי המלחמה.
״אנחנו מאוד אוהבים לחיות בקיבוץ שלנו, לעבוד את אדמתנו ולטפח את התעשייה החקלאית - ועד עכשיו לא פחדנו לשנייה לחיות על הגבול כי הגורמים הצבאיים והממשלתיים השרו בנו ביטחון שהכול בשליטה״, אומר אסף אבנעים, תושב קיבוץ יראון שסמוך לגבול. ״לאחר שראינו מה קרה בעוטף, האמון שלנו קרס מיד. אנחנו רוצים לדעת שהמדינה והצבא יובילו את האזור לביטחון כדי שהילדים שלנו יגדלו כמו כל ילד רגיל בשקט, ביטחון וללא פחד״.
״תמיד כל הגורמים הביטחוניים והמדיניים אמרו והתרברבו בכך שחיזבאללה וחמאס מורתעים, לא יעזו לבצע פעולות, ושכל הסרטונים שהם מפרסמים מטעמם על כיבוש יישובים הם ׳פייק׳. היום נסדק בנו האמון בגורמים שהיו אמורים להגן עלינו. רק אתמול נתניהו אמר למקרון נשיא צרפת ש'אוי ואבוי לחיזבאללה אם ייכנס למערכה' - אך הוא שוב ׳מחרטט׳ אותנו ומבצע גניבת דעת כי חיזבאללה כבר נכנס מזמן למלחמה. פעילי הארגון כבר הרגו חיילים ופגעו באזרחים, והם יורים באופן קבוע נ״ט לעבר כוחות הצבא והיישובים שבגזרה״, הוסיף.
לאחר המלחמה ב-2006 ועל פי הפסקת האש, פעילי החיזבאללה היו אמורים להיות רחוקים מהגבול, בהסכם שהם לא יתקרבו לגדר ושיפריד אזור חיץ בין הפעילים לגבול ישראל. ״מאז מלחמת לבנון השנייה היה שקט באזור - אך יש כעת סוג של רגרסיה. ככל שעבר הזמן הם התקדמו והתקדמו שוב לגדר, ראינו אותם מתקרבים - אך תמיד אמרו שאין לנו סיבה לדאגה. הכשל הגדול שהיה בדרום, שאף אחד לא מערער עליו - גורם לנו לתהות מה יכול להתרחש כאן".
"מי מבטיח לנו ולילדינו שאין עוד כשל אחד בקנה?", הוסיף, "שאין מנהרות מתחת לבתים שלנו? עד עכשיו הקיבוצים באזור שלנו פרחו, תושבים חדשים הגיעו להתגורר כאן - וכעת רבים מלאים בתחושות הפחד וחוסר הוודאות. לצד שיקום יישובי הדרום והחזרת ביטחונם לאחר הטבח שחוו - צריך לזכור באותה נשימה שיש לדאוג גם ליישובי המגן בצפון הארץ - שחלק מתושביהם חוששים אף לדרוך ביישובים לאחר שראו את הזוועות שהתחוללו בדרום", אבנעים מתאר.
״באותה נשימה, האסטרטגיה של איראן, ששולטת על ארגוני הטרור, הייתה יכולה להתחיל בפעולה של חדירת מחבלים לצפון ולא לדרום - ואנחנו לא היינו מדברים כאן עכשיו. צריך להבין - אנחנו גרים ביישוב שנמצא מאות מטרים מהגבול ואין לנו ממ״דים או אבטחה. איך אנחנו יכולים להחזיר את ילדינו כשיש תצפיות של חיזבאללה שמסתכלות עלינו 24/7, איך הם יכולים לחזור ולישון בלילה?״, הוא חושש.
״אם תהיה לתושבי הקיבוץ את האפשרות, הם יעדיפו לא לחזור לכאן, לפחות לא בקרוב. אם לאחרים לא תהיה ברירה, הם יצטרכו לחזור לקיבוץ ולחיות בפחד - אלא אם כן אחד משני תרחישים ייתנו לתושבים ביטחון יתממש: התרחיש הראשון הוא השמדת הארגון והסרת האיום המרחף של חיזבאללה בצורה מוחלטת. תרחיש אחר כולל שני תנאים מצטברים: בניית ממ״דים בכל דירה באופן מיידי ואבטחה צבאית - גם בזמן שגרה בקיבוץ. אם אחד מהתרחישים לא יקרה - אני לא חושב שאנשים יחזרו לבתיהם. אם לא ייקחו אותנו ברצינות ויתייחסו לדרישות שלנו - לא יהיו יותר יישובי מגן צפון״, הוא מעריך.
״לאחר שראינו מה קרה לתושבי עוטף עזה, חטפנו כאפה רצינית״, מתארת את התחושות הקשות עופר סלע, בת 25, תושבת קיבוץ הגושרים. ״אחים שלי נשארו בכיתת הכוננות - ואני וכל בנות המשפחה עזבנו עוד לפני ההוראה להתפנות. אתה פתאום מבין שדבר כזה יכול לקרות גם בגזרתך״.
״קשה לנו מאוד לחשוב על היום שאחרי, בחזרה הביתה לקיבוץ. אתה אומר לעצמך - מצד אחד זה הבית שלי, מצד שני אני אחזור ואחכה שישחטו גם אותי? כרגע אנחנו נמצאים בלא-נודע, בסיטואציה שקשה להתמודד איתה. התמודדנו עם טילים - ומעולם לא חשבנו על תרחיש של חדירת מחבלים. הרגשנו מוגנים לפני כל מה שקרה, במגורים באזור הפסטורלי ביותר בארץ, באווירה שקטה ושלווה - אך מסתבר שמתעתעת״.
תושב קיבוץ שניר, אל״ם במיל׳ ארז ברגמן, שמרכז גם את צוות החירום היישובי, מוסיף ומאשש את חששותיהם: ״תוך שעה מפרוץ מתקפת הפתע בדרום, אני ומשפחתי כבר יצאנו מהקיבוץ ופינינו את עצמנו דרומה. ידענו שבאותה מידה - יכולה להתחיל מתקפה כזאת גם מצפון. מאוחר יותר, יצא לי לחשוב על ההשלכות ההרסניות שהיו יכולות להיות אם המתקפה הייתה נפתחת אצלנו. רדואן, כוח הקומנדו של חיזבאללה מיומן הרבה יותר מכוח הנוח׳בה של החמאס ומעבר לכך - כיתות הכוננות בדרום עוד היו מאומנים וחיו בתדירות מסוימת את האירועים הביטחוניים - שכבר הספיקו להישכח כאן״.
״במהלך השבוע, התעצמו האירועים הביטחוניים בגבול הצפון ויותר ויותר אנשים עזבו. יש משפחות שאני מכיר מהקיבוצים השונים באזור, שמקבלים בלי סוף הודעות על כך שהבתים שלהם מחוררים או הרוסים מירי נשק קל או ירי טילי נ״ט. יש משפחות שכבר החליטו לשכור בתים בעמק יזראעל או במרכז הארץ - לפחות לתקופה של חצי שנה קדימה. שתי משפחות אצלנו מהקיבוץ כבר קיפלו את הרכוש שלהם, והודיעו שהם לא יחזרו יותר להתגורר כאן״, מתאר ברגמן.
״אני לא מייחל למלחמה עם חיזבאללה - אך נראה כעת שאין דרך אחרת. למדנו עד עכשיו איך לחיות איתם והיו מעין כללי משחק. הייתה הבנה שהפעילויות שלהם מכוונות בעיקר לעבר כוחות צבא - וכעת אנו מבינים שהמטרה שלהם היא לפגוע גם באזרחים. כללי המשחק היטשטשו״.
״אם המצב הנוכחי ימשיך, ולא יהיה הסדר של הרחקת פעילי חיזבאללה מהגדר, לפחות לקווים שהוסכמו ב-2006 - או הסדר מדיני-צבאי אחר, אנשים ישקלו בכובד ראש את חזרתם ליישובים. אף אחד לא ייקח סיכון שיקרה לילד שלו מה שקרה לילדים בבארי או בכפר עזה. לא משנה מה יסבירו לנו - או כמה חיילים יתגברו את הקיבוץ, מראות האימה מהטבח בדרום מבעיתים אותנו. אף אחד לא דמיין בחלומות הכי שחורים שלו מסע רצחני חסר הבחנה כמו שאירע בדרום. בסופו של דבר, ביטחון הילדים הוא הדבר החשוב ביותר שעומד לנגד עיני ההורים, ואנו דורשים פתרון אמיתי למצב״, מתאר בכאב.