תנועת דרור ישראל זיהתה מצוקה הולכת וגוברת בקרב הצוותים החינוכיים של בתי ספר בעוטף עזה, שנאלצים לפעול עכשיו רחוק מהבית במרכזי הפינוי, ולא פעם בצורה מפוצלת - כשחלק מצוות ההוראה עדיין לא זמין לעבודה בשל טראומת השבת השחורה.

התנועה נרתמה להפעיל במלונות באילת מרחבי למידה למפונים מהמושבים ומהקיבוצים באשכול ומשדרות. הילדים שבמלון לאונרדו קלאב בעיר הדרומית, בני היישובים פרי גן ואבשלום, נמצאים כבר חודש במצב של חוסר ודאות ופליטות, הרחק מהבית, מהחברים ומהשגרה. חלקם מכירים קרובים וחברים שנחטפו או נרצחו וסוחבים איתם חרדות של ממש. לאט־לאט מתחדדת ההבנה שהמצב הזמני במלונות צפוי להימשך עוד זמן רב ועל כן נדרשים מענים חינוכיים איכותיים, פורמליים ובלתי פורמליים.

צוות המלון ומתנדבים רבים מרחבי הארץ אומנם נרתמים והילדים זוכים מדי יום לביקור של הצגות ילדים, מפורסמים שמגיעים לחזק, והפעלות שמארגנת עיריית אילת. אבל בין לבין הם נמצאים בבריכה או מול המסכים. המועצה האזורית אשכול בשיתוף משרד החינוך פועלים כדי להניח מבנים להקמת בית ספר זמני, אבל הבעיה היא שזה עוד ייקח זמן.

כאן נכנסים אנשי דרור ישראל, שבשיתוף הרשות לפיתוח הנגב, התחילו להפעיל מרחבי למידה תחת השם "מקום לחלום". התנועה הגיעה עם 20 מחנכים בעלי תעודות הוראה שבאו בהתנדבות כדי להקים מסגרת חינוכית לכיתות א׳־ו׳ עם המפונים במלון. ענבר סיני, בת 42 מאשבל, הרכזת החינוכית בלאונרדו קלאב, מספרת: "מצד אחד יש רצון גדול לחזור לשגרה ומצד שני אנשי החינוך של המושבים באשכול מגיעים עם חוויות קשות וזה לא שאפשר ללחוץ על כפתור והכל חוזר לפעול. המצב פה ארעי ומה שאנחנו עושים זה כמו קביים. עוזרים למערכת החינוך להתחיל לפעול עד שתוכל להיווצר שגרת חירום שאפשר להסתדר איתה. אנחנו פוגשים פה הרבה קשיים ואלה בדיוק המקומות בהם המעשה החינוכי נחוץ".

מרחבי הלמידה התחילו לפעול בשני מוקדים והמודל הזה צפוי להתרחב עד שיתפתחו מענים קבועים וארוכי טווח לצורך של הילדים ובני הנוער במסגרות חינוכיות.

ריקי נרדיה, בת 46 ממושב אבשלום, מספרת: ״מה שעברנו זה סוג של שואה. ניפצו לנו את הבועה והחיים לא יחזרו להיות כמו שהם היו. גם עכשיו המצב קשה. הרבה משפחות אצלנו מהמושב במצוקה כלכלית כשאנשים לא יכולים לעבוד ולא יודעים איך הם ישרדו. יש מענקים שמבטיחים לנו אבל זה לא יספיק. בתוך זה לראות את המחנכים של דרור ישראל שעצרו את החיים שלהם, השאירו את המשפחות שלהם בבית ובאו להיות פה איתנו, זה מדהים ומחזק. הילדים שלנו חייבים לצאת מהמסכים וזה בדיוק מה שמרחבי הלמידה מאפשרים. גם במלון עוזרים לנו המון בכל מה שאנחנו צריכים. שום דבר מהנתינה הזו לא מובן מאליו. בזכות האופי של העם הזה ננצח".

מיקי קדוש, בת 37 ואם לארבעה ממושב פרי גן, מוסיפה: "המחנכים מדרור ישראל עושים עבודה מדהימה. אני לא יודעת איך להודות להם. אני מורה בעצמי ביסודי והצוות של המחנכים שלנו עוד לא פנוי רגשית כדי לחזור ולהפעיל את המסגרות החינוכיות. אני שמחה שהם באים כי לילדים כבר קשה. אי אפשר להיות רק במסכים. יש בני נוער פה שממש בדיכאון. מסגרת חינוכית זה אוויר לנשימה".