מחקר חדש של מרכז טאוב מראה כי לצד הקשיים הרבים שעתידים ללוות את בני המשפחות השכולות מהשבת השחורה ב־7 באוקטובר, לאובדן בן משפחה יש היבט חשוב נוסף – הוא פוגע בהישגים הלימודיים של ילדים צעירים.
טעות בזיהוי: הוריה של אמילי בת ה-8 התבשרו כי נחטפה - ולא נרצחה
המחקר בוחן כיצד מוות במשפחה שחווים ילדים בגיל הרך קשור להישגיהם הלימודיים בגילים מאוחרים יותר, ומראה שבעקבות האובדן עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים. ממצאי המחקר שערכו החוקרים ד"ר יעל נבון, ד"ר כרמל בלנק, פרופ' יוסי שביט ופרופ' ג'וני גל מראים כי הסיכוי של ילד שחווה מוות במשפחה הגרעינית להשיג תעודת בגרות נמוך ב־26% מהסיכוי של מי שלא חווה מוות במשפחה בגילים אלה.
עוד עולה מתוצאות המחקר כי בשני סוגי האובדן, אובדן הורה ואובדן אח או אחות, נמצא קשר שלילי לסיכוי להשיג תעודת בגרות, ואי אפשר לדחות את ההשערה שבשני המקרים הפגיעה דומה. ממצא זה עשוי להפתיע בהינתן מרכזיות ההורה בחיי הילד, בפרט בגיל הרך, וכן בהינתן הפגיעה הקשה שמשפחה חווה עם מות הורה – אירוע שגוזל מהילדים הן משאבים כלכליים והן זמן ופניות של ההורים, תשומת לב והדרכה.
בטווח הארוך עלולים להיווצר פערים חברתיים וכלכליים בין מי שחוו אובדן בגיל הרך לבני גילם. המחקר התבסס על מסד נתונים הכולל למעלה ממיליון ילידי ישראל בשנים 1985־1998, ומהם עולה שכמעט 2% מהנחקרים איבדו הורה או אח או אחות בהיותם בגיל הרך. כלומר, התופעה של מות הורה, אח או אחות בילדות המוקדמת נדירה פחות ממה שנהוג לחשוב. מממצאי המחקר עולה כי מדיניות התמיכה של מערכת הרווחה בישראל מתעדפת סיוע למשפחות שחוו שכול ביטחוני על פני אלו שחוו שכול אזרחי, אבל שגם עבורן, עיקר הסיוע מופנה לבני זוגם של המתים ולהוריהם.
הסיוע ניתן באמצעות מרכזי סיוע מרחביים ותחנות לטיפול זוגי ומשפחתי וממומן כמעט במלואו על ידי משרד הרווחה. במקומות שאין בהם תחנות, בני המשפחה מופנים למטפלים פרטיים במימון המשרד. פרופ' ג'וני גל, מעורכי המחקר, התייחס למערכת התמיכה במשפחות ואמר: "ממצאי מחקר חלוצי זה ממחישים את חיוניותו של הקמת מערך שירותי רווחה שיספק מענים נפשיים וחומריים לכל משפחה שאיבדה הורה או ילד, ללא קשר לנסיבות המוות".