שירות התעסוקה מפרסם הבוקר נתונים המשווים בין השפעות מלחמת חרבות ברזל להשפעות משבר הקורונה על שוק העבודה הישראלי.
מנתוני השירות עולה כי עד ל־11 בנובמבר נרשמו בשירות התעסוקה 124.7 אלף דורשי עבודה חדשים - מספר נמוך משמעותית ממספרם של הנרשמים החדשים בשלושת סגרי הקורונה, אז נרשמו בשירות התעסוקה כ־1.08 מיליון דורשי עבודה שנפלטו ממעגל העבודה נוכח מדיניות הסגרים.
מפרוץ המלחמה עמד מספרם היומי הממוצע של הנרשמים החדשים כדורשי עבודה על 2,900, כאשר השבוע המשמעותי ביותר היה השבוע הרביעי לפרוץ המלחמה, אז נרשמו כ־42 אלף דורשי עבודה. בשבוע החמישי נרשמה ירידה משמעותית, ומספרם הכולל של הנרשמים החדשים עמד בשבוע זה על כ־36.1 אלף - מממוצע יומי של כ־6,000 נרשמים חדשים בשבוע הרביעי לממוצע של 5.2 אלף בשבוע החמישי. מכל מקום, מגמת ירידה זו, מציינים בשירות התעסוקה, נמשכה גם בשבוע השישי.
"אף שהמשבר הנוכחי עוד באיבו, על בסיס נתוני השבועיים האחרונים ניתן לומר כי ניכרת מגמת ירידה עקבית במספר הנרשמים החדשים, ששיאם כאמור הגיע בשבוע הרביעי למשבר", אומרים בשירות התעסוקה. ניכר שבתקופת הקורונה המבוגרים נפגעו יותר, ואילו בחרבות ברזל הצעירים הם הנפגעים העיקריים. הפער המשמעותי ביותר נרשם בקבוצת בני ה־35־39. בחרבות ברזל שיעורם בקרב דורשי העבודה עומד על 12.4%, ואילו בקורונה - עמד על 11.4%.
בבחינה השוואתית של התפלגות דורשי העבודה החדשים לפי מגדר, ניכרים קווי הדמיון בין תקופת הקורונה לחרבות ברזל. בשני המקרים שיעור הנשים היה גבוה משמעותית מאשר שיעור הגברים, אף כי במלחמה שיעורן גבוה יותר - 59.1% לעומת 55.8% בכל תקופת הקורונה, בסגרים וביניהם.
שיעור דורשי העבודה מקרב עובדי משלחי היד בתחום ההוראה, מטפלים אישיים, מאבטחים, עובדי מתכות ונהגים - נמוך יותר בחרבות ברזל מאשר שיעורם בתקופת הקורונה, ואילו שיעורם של דורשי עבודה בתחום השירותים האישיים, בעלי משלח יד נלווה בתחומי העסקים והמנהל, עובדי מכירות ופקידי שירות לקוחות - גבוה יותר מאשר שיעורם בתקופת הקורונה.