"אחד מהדברים החשובים ביותר, וגם המאתגרים בתקופה זו, היא לדאוג לצרכים האישיים. המצב הנוכחי קשה ומעורר חרדה, ואנחנו לעתים קרובות שוכחים לדאוג לעצמנו, אפילו ברמה הבסיסית", אומרות יעל מועלם וקרן סולומון - פסיכולוגיות של שירותי בריאות כללית במחוז דן פתח תקווה וממליצות כיצד לסייע לילדים שהוריהם גוייסו למילואים.
"אחריות אדירה": מילואימניקים שכבר חצו את גיל 70 מספרים על השליחות
"יש להקפיד על אוכל, שינה, תמיכה (חשוב מאוד!), קבלת עזרה גם פרקטית וגם רגשית, בכדי לצלוח תקופה זו. ניתן להיעזר בבני משפחה, הורים לחברים של הילדים, חברים ושכנים", הן ממליצות.
"חשוב לציין כי כל ילד מגיב בדרכו שלו למצב הנוכחי. יש ילדים שיותר מסתגרים, יש ילדים שיותר מביעים דאגה, יותר משתפים, והמצב הרגשי גם אינו קבוע", הן מסבירות – "כהורים אנחנו מנסים להיות קשובים לילד לשאלותיו, למצבו הרגשי הנוכחי, ובהתאם לספק את המענה".
עוד הן ממליצות, לומר את האמת הפשוטה. "כהורים אנחנו נוטים לעתים לרכך, להסתיר, לפעמים אף לשקר בנוגע למציאות בכדי לגונן על ילדנו", הן מסבירות – "לדוגמא, אבא נסע לעבודה וישן שם. ילדים זקוקים לסמוך עלינו שאנחנו מוסרים להם מידע אמין, שאפשר לבטוח בו. העולם יותר בטוח כאשר אנחנו מרגישים שלא מסתירים מאיתנו דברים שאולי יפחידו אותנו".
על אופן התיווך של המציאות המורכבת הן ממליצות שהמסר והתוכן של הדברים, יותאמו לגיל הילד ולרמת הבנתו את המצב.
"גם מומלץ להשתדל לא להעמיס פרטים. המסר צריך להיות פשוט, ומותאם לשאלות הילד. למשל אם הילד שואל לגבי לכמה זמן ההורה יעדר, נענה לשאלה זו (גם לומר שאיננו יודעים, אך מקווים שבקרוב יחזור נותן מענה) ולא נוסיף עוד פרטים שאינו עסוק בהם (כמו מה הוא עושה בצבא)", הן מוסיפות.
הן גם ממליצות להעניק תחושת ביטחון והרחקה. "לצד המציאות המורכבת, אנחנו כהורים מהווים עוגן עבור הילדים. אנו צריכים להעניק תחושת ביטחון, ומוגנות", הן מבהירות – "חוויית הביטחון מגיעה כאשר ההורה מעביר מסר שהילד מוגן, שאמא כאן איתו, שיש צבא חזק ששומר עלינו ושהתקופה הזאת של המלחמה תחלוף, ושנחזור לשגרה".
עוד הן ממליצות, לפעול למתן מקום לביטוי ועשייה. "לכתוב מכתב לאבא-אמא, להכין לו משהו כאשר יחזור הביתה, להשאיר לו הודעה קולית, ועוד רעיונות שהילד/ה מעלה", הם מסכמות.