אני רוצה לספר לכם על יעקב. יעקב, איש מקסים שחגג בשנה שעברה 73 אביבים מתוכן שבע שנות פנסיה. עד לפרישתו, יעקב עבד 12 שעות ביממה כמנהל בכיר במשרד ממשלתי. הוא הוביל מהלכים, קידם תוכניות, ניהל צוות עובדים גדול ותפס את עצמו כאדם שתורם לחברה, יעיל, איש עשייה וחברה. אלא שעם פרישתו מרצון ממקום העבודה, מצא עצמו יעקב ,שלא מרצון, בעיקר איש של בית.
יעקב, כמו רבים מבני גילו, חשש כי מרגע שהפסיק לעבוד אין לו יותר מה להציע ולא יהיה לכישוריו - דורש. הוא הרגיש חסר ערך והחל מפקפק ביכולותיו.
יעקב הגיע אלינו, אל 'ידיד לחינוך', כמעט במקרה. אשתו, אמירה, הפצירה בו להגיע לפעילות והוא נענה בעיקר כדי לרצות את אשתו הדואגת. מרגע זה הוא הרגיש כי הוא חוזר לעצמו. פתאום זכה שוב להשתייך למסגרת, לקבוצת שווים ולפעילות בעלת ערך. החיוניות והרלוונטיות המחודשת שחש, החיבור עם מתנדבים נוספים בקבוצת 'ידיד לחינוך' המקומית אליה הצטרף, והתרומה הגדולה שהרגיש שהוא מביא עמו לטובת הילדים – כל אלה גם יחד, עשו את שלהם. הצבע חזר ללחייו, אפילו קולו חזר להישמע באותו ביטחון שבו דיבר בעבר.
גם עתה, בימי המלחמה הקשה, יעקב מתמיד בהתנדבות ולא מפספס את ההזדמנות לתמוך בתלמידים שכמו כל ילדי ישראל, זקוקים היום למבוגרים אחראים לצידם, להעצמה, לתשומת לב ולהקשבה אמפתית.
יעקב הוא, אם כן, דוגמה מוחשית למושג הרווח - "הזדקנות מיטבית". ההשתייכות של יעקב ל'ידיד לחינוך' ופעילותו ההתנדבותית מתכתבת עם מפת המדדים להזדקנות מיטבית בהיבטים של בריאות ומשמעות, אשר אומצה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2021. ממחקר שנערך לאחרונה על ידי 'ידיד לחינוך' ובדק כיצד התנדבות ב'ידיד לחינוך' משפיעה על שימור ושיפור איכות החיים של אזרחים ותיקים, נמצא כי בהשוואה לגמלאים באוכלוסייה הכללית, מתנדבי 'ידיד לחינוך' מדווחים על דרגות גבוהות של אנרגיה וסיפוק מהחיים (חוסן) ופחות קשיים פיסיים (תפקוד פיסי),
שנה עברה מאז אותו מפגש כמעט מקרי. במהלך שנה זו הוביל יעקב עשרות מפגשים במספר בתי ספר בעירו. הוא מסייע במקביל בארבע כיתות. לא מפתיע שהפך להיות "חבר של כבוד" בסגל בית הספר. מספר השעות והימים שהוא מקדיש לעשייה זו עולה בהרבה מעבר ל-4 השעות השבועיות המחייבות כל מתנדב.ת ב'ידיד לחינוך'.
והרווח? לא רק שלו. שכן יחד עם הגאווה ותחושת הערך המוצדקת של אדם שתרם כל כך הרבה למדינה, בעשייתו במסגרת 'ידיד לחינוך' הוא מסייע לצוות המורים בבית הספר בעירו להתמודד עם כמות בלתי סבירה של תלמידים בכיתה, מקנה לתלמידים פרקי היסטוריה ממקור ראשון מידע אישי, אבל בעיקר נוכח ביניהם, מקשיב להם, מסתכל עליהם בעיניים טובות, מעניק להם ערכי כבוד, תורם להטמעה של עמדות חיוביות למבוגרים בחברה, ונותן דוגמה אישית לחשיבות ערך ההתנדבות. לא רק תלמידיו זכו, אלא גם הוריהם. הידיעה שהכיתה בה הוא נמצא רגועה יותר נוסכת בטחון שילדיהם מתחנכים לאהבת הארץ וליחס של כבוד לזולת.
עכשיו תכפילו את הסיפור של יעקב ל - 3200 מתנדבים שלכל אחד יש סיפור אישי וחיבור בין דורי מרגש עם תלמידים ותבינו את ההשפעה העמוקה של מה שאנחנו עושים ב'ידיד לחינוך'. מאז הוקמה בשנת 2007 עברו בידיד לחינוך אלפי מתנדבים גמלאים ונתרמו למערכת החינוך מיליוני שעות איכות של גמלאי ותלמיד. 'ידיד לחינוך' למעשה משפיעה על שלושה מעגלים מאוד חשובים בחברה הישראלית - עולם החינוך, עולם הגמלאות והזקנה ועולם ההתנדבות.
בימים אלה מעל 3300 מבוגרים ומבוגרות מתנדבים בכ-680 בתי ספר ב-45 ישובים. יחד, הם מעניקים כמעט חצי מיליון שעות לימוד בשנה. תארו לכם עוצמתן של חצי מיליון שעות לימוד למערכת החינוך שלנו. חצי מיליון שעות חונכות ולימוד המספקות מענה לשתי בעיות מרכזיות בחברה הישראלית: צמצום הפער בין מטרות מערכת החינוך למשאבים שלה ובמרכזם המורה והיעדר תשתית אזרחית לפעילות חיונית ומשמעותית לציבור הגמלאים במדינה.
נחזור רגע ליעקב. יעקב כאמור מעולם לא עסק בהוראה, אבל הוא לקח על עצמו לתרום מזמנו לתלמידים ולמורים בבתי הספר. הוא שולב בבתי ספר בהתאם לתחום התעניינותו (היסטוריה) וכישוריו (ניהול וארגון) ופעל לצד המורים, אך לא במקומם. יעקב סייע למורות להיסטוריה לחזק ולתגבר תלמידים, סייע בבניית מערכות שיעורים פרטניות ואפילו הוביל פעילות לימודית מורחבת כהכנה לבגרויות בהיסטוריה. יעקב ראה כי טוב וסיפר לחברים ולמכרים שלו, שהשתלבו אף הם ב'ידיד לחינוך' , כל אחד לפי תחום התעניינותו.
האחד בתחום הלימוד של השפה העברית ומתמטיקה, השני באנגלית ואחרים בעולמות המדעים והמחשבים. כל אחד מוצא את התשוקה שלו בהתנדבות. המגוון הוא עצום וכמעט אין סופי - אמנות, גאוגרפיה, תנ"ך ואפילו ספורט, ויש שגם השתלבו כעוזרים של היועצים והיועצות של בית הספר לפעילות הרגשית והחברתית של התלמידים, תחום שכיום, יותר מתמיד, חשוב להנגיש לתלמידים בכל גיל.
ומילה אחרונה על יעקב. לפני שנה הוא היה במקום נמוך, שלילי, מסוכן כמעט, של תחושת חוסר ערך. היום הוא זקוף, פורח וחיוני כנער מתבגר. עבורי, הוא השראה לכיצד יש לנהוג עם הגמלאים שלנו. כיצד מגיע להם להרגיש. כיצד ראוי להעריך אותם. יעקב ושכמותו הם נכסים אדירים לחברה הישראלית דלת המשאבים. התנדבות של אזרחים ותיקים היא דרך המלך לחיים משמעותיים בתקופת הפנסיה.
אנחנו תמיד אומרים לתורמים ולשותפים שלנו שאנו מחוייבים להפיץ את בשורת 'ידיד לחינוך' הלאה כדי שיותר גמלאים, ילדים ומורים יהנו מהפעילות. ולאזרחים ותיקים אנחנו אומרים - לא לחכות למחר ולעשות את הצעד עוד היום!! הצטרפות ל'ידיד לחינוך' תעניק לכם, ממש כמו יעקב, את ההבנה שזקוקים לכם. מניסיון, לא תתחרטו.
כותבת המאמר הינה לאה רוזנברג, יו"ר עמותת ידיד לחינוך