יהודית (שם בדוי), ניצולת שואה ערירית ממרכז הארץ, מצאה עצמה בתחילת המלחמה בחרדות קיומיות, היות שבזמן האזעקות לא היה לה לאן לברוח.
"אני גרה בקומה רביעית בבנין ללא ממ"ד. השכנים מסביב עזבו לילדיהם או למקומות בטוחים יותר, ואני נשארתי כמעט לבד בבניין - ללא יכולת להגן על עצמי. בגלל מצבי הבריאותי אני לא יכולה אפילו לרדת קומה בזמן אזעקה, ובכל פעם אני מרגישה שסופי קרב. נולדתי למלחמה והפגזות ללא יכולת להגן על עצמי, ועכשיו אני מרגישה שאני בדיוק באותו מצב", היא אומרת בכאב.
יהודית אינה היחידה. כ־70% מהאוכלוסייה המבוגרת בישראל, יותר מחצי מיליון איש, גרים בדירות ללא מרחב מוגן נגיש. כך עולה מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוכן בשנת 2021 עבור ח"כ אתי עטיה בנושא הסבסוד של הוספת ממ"ד לאזרחים ותיקים ולאנשים עם מוגבלות.
רבים מהאזרחים הוותיקים חיים בבניינים ישנים ללא ממ"ד. גם אם יש מקלט בבניין או בשכונה, הוא אינו מספק מענה משום שמהירות התגובה שלהם איטית יותר. הם לא יכולים לרוץ או לרדת במדרגות במהירות, במיוחד באזורי הסיכון שבהם זמן ההתרעה הוא שניות ספורות. לכן, מידת הלחץ והחרדה שלהם גבוהה יותר.
אורלי סיון, מנכ"לית עמותת אביב לניצולי השואה, המסייעת במיצוי זכויות לניצולי שואה ואזרחים ותיקים, אומרת: "מדובר בבעיה מוכרת שבכל מלחמה או מבצע צבאי צפה על פני השטח, אך איננה מטופלת. עבור ניצולי השואה, ההתמודדות עם המלחמה היא טריגר מיידי לזיכרונות קשים מהעבר - שמעצימים את החרדות הקיומיות בזמן שהם נותרים לבד בביתם.
"ממשלת ישראל לא יכולה להמשיך ולהפקיר את האזרחים הוותיקים והאנשים עם המוגבלות. חייבים לדאוג לפינוי מיידי הולם ומותאם עבורם כדי שיוכלו לשהות בסביבה בטוחה. אולם, האתגר המשמעותי יותר הוא לספק להם פתרונות מיגון קבועים - אם בהקמת מרחבים מוגנים קומתיים או דירתיים.
"בינתיים אני פונה לציבור הרחב בבקשה להיות ערניים לשכנים ולמכרים המבוגרים, שמתמודדים לבד עם האזעקות. לפעמים הושטת יד לעזרה יכולה לשנות מצב קיומי ולהציל חיים".