מתחילת המלחמה, לפני כארבעה חודשים, פנו למעלה מ־800 משפחות בקרב מפוני הנגב המערבי לבנק החברתי למזון תינוקות בבקשה למתן סיוע. במסגרת העמותה עובדים כ־500 מתנדבים ביותר מ־100 יישובים ברחבי הארץ. המתנדבים אוספים קופסאות מזון לתינוקות, ומעבירים אותן למשפחות עד לפתח ביתן.
בימים אלה יוצא הבנק בגיוס תרומות כדי להרחיב את מעגלי התמיכה שלו. "זו לא גזירת גורל. אנשים שנכנסו למעגל העוני יכולים גם לצאת ממנו, והחובה שלנו כחברה היא לסייע להם לעשות זאת. ארבעת החודשים האחרונים הדגישו ממה עשויים האנשים בישראל", מסביר מאיר שדה, מנכ"ל הבנק, בשיחה עם "מעריב". לדבריו, "אנחנו צריכים לזכור שמעגל הנפגעים גדול, ומגיע גם לאלה שחשבנו שהם יחסית חסינים. יש רבים ש־7 באוקטובר היה קו פרשת המים עבורם והותיר אותם בפני שוקת שבורה, והאחריות החברתית שלנו כלפיהם מתחילה.
"בחודשים האחרונים אנחנו מקבלים פניות ממשפחות שבהן שני ההורים עובדים ומרוויחים משכורות שמאפשרות להם לנהל את השגרה הכלכלית שלהם ברווחה יחסית. אבל המלחמה יצרה מציאות שבה בבת אחת אותן משפחות נאלצות להתמודד עם מציאות כלכלית שהן לא הכירו עד עכשיו. לא בטוח שהם יוגדרו באופן פורמלי כ'עניים', אבל המצוקה היא גדולה, וברגע מסוים כשהמצב מתחיל להיות קשה יותר הם מתחילים לקצץ במקום שבו לא העלו בדעתם שיעשו זאת - במוצרי המזון שהם רוכשים הביתה".
בשיחה עם "מעריב" מספרת עדי (שם בדוי) על הבוקר הקשה של 7 באוקטובר, ומשתפת שמאז אותה שבת היא נמצאת בחרדות ומתקשה לצאת מהבית: "מאז המלחמה אני לא עובדת, אלא רק בן זוגי. האמת שאני לא יוצאת מהבית בכלל, הוא ואמא שלי מתקשרים אליי כל כמה שעות לוודא שאני בסדר. אני מטופלת, אבל לא פשוט לי. יש לי תינוקת בת שנה וחצי בבית, ומצאנו את עצמנו זקוקים לעזרה. המלחמה טרפה את הקלפים והעמידה אותנו במצב חדש שדורש התאמות".
את העזרה מקבלים בין היתר עדי ומשפחתה מהבנק החברתי למזון תינוקות, שמסייע לה להאכיל את בתה. "עברתי דברים נוראיים, ושמחתי לקבל תמיכה בדיוק בזמן הנכון", אומרת עדי.