בחלוף חודש של לחימה אינטסיבית ועיקשת בדרום הרצועה, שחרורם ההירואי של שני האזרחים, לואיס הר בן ה-70 ופרננדו מרמן בן ה-60, בידי צה"ל, שב"כ ו-ימ"מ במרחב שאבורה (צפון רפיח) - ראוי לכל שבח. כבר עתה ניתן להתרשם, כי המדובר במבצע מודיעיני-מבצעי-כירורגי יוצא דופן הן בהיבט התכנוני והמודיעיני (לרבות האתגר הכרוך בשימור תמונת אמת על מקום שביים) והן בשים לב לתוצאותיו (חילוץ ללא פגע; פצוע קל לכוחותינו), המעידים על שיטתיות באיכות הביצוע. 

בזמן שבישראל מדברים על רפיח - כל העולם מדבר על הפיצוץ הזה בחאן יונס | תיעוד

מבצע מוצלח זה, לראשונה מזה חודשים, שב ומעיד כי בהינתן מודיעין איכותי, הזדמנות מבצעית והערכת יכולת ביצוע ממשית תוך נטילת סיכון סביר, צה"ל ו-שב"כ נכונים לפעול ולחלץ חטופים. לכך, למעשה, אין כמעט אח ורע בעולם במחויבות הנמשכת להשבת חטופינו ונעדרינו, ובנכונות לסכן חיי לוחמינו בעבור מטרה נעלה זו. 

בשבועות האחרונים, הולך ומתחדד השיח בשאלת כשירותו הצבאית של חמאס, בשים לב לקריסתם המבוקרת של מרכזי הכובד לאורכה ולרוחבה של רצועת עזה, בפרט במרחב תת-הקרקע (איתור מנהרות אסטרטגיות, מוקדי פיקוד שליטה ותקשורת צבאית, מחרטות אמל"ח ועוד). בהתאם, הפירוק השיטתי של נכסיו הצבאיים של חמאס הולך ומקרב את צה"ל והשב"כ אל ליבת הסוד המודיעינית של הארגון, לרבות זו הקשורה בחטופים ובמענה לשאלות הקריטיות שעל סדר היום בעניין זה (משאלת מצבם וגורלם ועד לסוגיית מיקומם). מגמות אלה מניחות היסוד לפוטנציאל מבצעי גובר, גם אם מוגבל, להישנות אירועים דומים, הגם וחמאס – בתורו – יעשה כל מאמץ להסתיר החטופים.

כך או אחרת, איתורם של שני החטופים עשוי להוות אינדיקציה נוספת לפגיעה נוספת בתהליכי הפו"ש (פיקוד ושליטה) של החמאס ובניהול "משק החטופים", בראייתו, באופן המניח הזדמנות להפעלת לחץ נוסף בהקשר – הן בהיבט המבצעי, והן בעולמות המו"מ.

במבט רחב, הפעולה מניחה יסוד מסוים – גם אם מוגבל – לעידוד תחושת הדחיפות של חמאס להגיע לעסקה מהירה, ולו חלקית (אך משמעותית), לשחרור חטופים במחירים הנוחים לישראל. הנהגת חמאס, שממילא מתקשה לתקשר עם העולם החיצון, עשויה לחשוש מפני הישנות אירועים דומה שתביא לשחיקת קלפי המיקוח האסטרטגיים שבידי הארגון. זוהי שעתם של המתווכים, בעידוד ממשל ביידן המייחס חשיבות דרמטית (אף בקולו של הנשיא לאחרונה), לפעול ולהניע חמאס לעסקה המאפשרת רגיעה מסוימת בשטח, ואולי אף הסדרה בזירות נוספות (בדגש לזירת לבנון). 

מעבר לכך, בממד הצבאי, פעולת החילוץ הנועזת מהווה ביטוי לצדקת הדרך הישראלית להמשך המלחמה, באופן מדוד ומבוקר, המאפשר מחד פינוי אוכלוסיה ובלתי-מעורבים מאזורי לחימה, ומאידך הרחבתה למרחב רפיח. החיכוך המסתמן למול וושינגטון וקהיר בשאלה כבדת המשקל של הכניסה הצבאית המורכבת לרפיח, מחייב מסגור מחודש בזכותה של ישראל להגנה עצמית ולהשמדתן של תשתיותיו הצבאיות והממשליות של חמאס ברחבי הרצועה, בכפוף לתיאום מלא למול ארה"ב ומצרים, תוך הפגת החשש המצרי לתנועת פליטים לסיני, הנעת אוכלוסייה וגיבוש מענה הומינטארי הולם לאתגרי השעה. כל זאת, בדרך לשלילת צינור החמצן המרכזי של החמאס, שיוכל להבטיח את ההישג הצבאי: שליטה ישראלית (או דומה לה) בציר פילדלפי.   

הוא שאמרנו: מהקומה הטקטית ועד לממד האסטרטגי, סוגיית החטופים הינה אבן-הראשה להסדרה אזורית, ומהווה רכיב ליבה במדיניות ארה"ב למזרח התיכון בעת הזו. משכך, כל תזוזה – ודאי מוצלחת ומרגשת, כפי שחווינו הבוקר עם היוודע תוצאות מבצע החילוץ – יש לה פוטנציאל משמעותי להקרנות על המרחב כולו. 

הכותב כיהן כראש מחלקת שבויים ונעדרים באמ"ן