בכל הקשור ליחסים הזוגיים בעקבות המלחמה, הכל נהיה חד יותר. אין מרחב רגע להתבונן, לחשוב, לעכל, להרגיש, כל רגש הופך מאוד מהר לתגובה, בלי שיש יכולת להתבונן עליו, לעכל", אומרת ד"ר גלית לזר, יו"ר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, מנהלת מכון איזונים לטיפול אישי, זוגי ומשפחתי.

"הרגשה שאנחנו בבית": החטופים שחולצו מרפיח מדברים לראשונה
מתי הוא אבד? שולחנו של רה"מ לשעבר לוי אשכול נמצא בעזה | צפו

לזר מציינת כי מאז תחילת המלחמה מספר הפניות אליה עלה בשיעור ניכר. "זה לא קרה מיד בהתחלה, היה איזה חודש של שוק", היא אומרת. "הפניות הן מכל מיני היבטים. גם אנשים שלא חוו את הטראומה בעצמם עדיין חשופים לחדשות, לרשתות, רמת החרדה עולה אצל חלק מאיתנו, ולעתים תחושות הקשורות בבן הזוג שקודם איכשהו היה אפשר לחיות איתן, עכשיו התחדדו".

אילו דברים נוספים אנחנו חווים?
"לפעמים יש גם קושי לבטא מצוקה או להתייחס למצוקה האחד של השני. מצד שני, העור שלנו נעשה הרבה יותר דק וחשוף, מה שעלול לגרום לרמה גבוהה יותר של קונפליקטים, של חוסר יכולת להכיל אחד את השני. רבים מאיתנו נמצאים בימים אלה על הקצה. הרבה זוגות נמצאים באי־ספיקה, בחרדה קיומית. לא צריך להיות משפחת מפונים או משפחה מהעוטף כדי להרגיש את רעידת האדמה שקרתה פה. המציאות החיצונית משפיעה גם על המציאות הפנימית, הכל מאוד טעון ומאוד לוחמני. יש הרבה פחות יכולת להתייחס לדברים, לפתור דברים, לעכל דברים".

לזר מדגישה שכשמשהו מתערער בהוויה שלנו, אז "כל העולם שלנו מתערער, מה שמשפיע גם על הזוגיות - אם זה מבחינת כמה סבלנות יש לנו אחד לשני, כמה יכולת לתמוך, לעודד. חשוב להבהיר שזוגות שבאים לטיפול לא אומרים שבאו בגלל המלחמה. המלחמה לא יצרה קונפליקט, אבל פגעה במשאבים, ביכולת להתמודד, הכל נורא חנוק ולכן ההשפעה היא עקיפה. שום דבר לא התחיל בעקבות המלחמה, אבל ההתמודדות עם המצב הנוכחי שואבת את המשאבים שלנו, את האנרגיה שלנו, את ה־wellbeing שלנו ומשפיעה גם על הזוגיות. אין דבר כזה 'המלחמה גרמה לזה', אני לא מאמינה שהמציאות החיצונית גרמה לכך. זוגות באו לטיפול עם סיפור שהחריף בעקבות המלחמה".

האם במהלך הטיפול מדברים על המצב המלחמתי?
"במפגשים עצמם אנחנו מדברים על זה כעוד לחץ שמשפיע. הטיפול מכיר בכך ונותן לזה מקום. כאמור, זה לא ש'אני כועס עליך בגלל המלחמה', אבל זה משפיע באופן עקיף, זה כמו עננה כבדה. אם למשל קודם היית מעצבנת את בעלך, ואז עוד היה לו סף הכלה גדול יותר, אז עכשיו כשהוא חי במציאות של מה שקורה במדינה, במקום העבודה, ייתכן והוא לא יוכל לשאת אותך ולא את השטויות שלך דקה אחת נוספת. זה הדגש, המלחמה פשוט מעצימה קונפליקטים, ואז אנשים מגיעים לטיפול. מצד שני, דברים גם יכולים לא להגיע לטיפול כי בגלל המלחמה דוחים דברים, אבל בסוף זה מתפוצץ".

לזר מדגישה גם את עניין החזרה מהמילואים. "פתאום חוזרים הביתה ממציאות אחת למציאות שנייה, למצב שהאישה התמודדה לבד עם קשיי היומיום, ומצפה אולי שהבעל מיד יתגייס למשימה כאילו חזר מנופש", היא אומרת. "כל אחד מהם חוזר לקשר הזוגי ממקום שאין אוויר וגם ממקום של פרידה, וזה לא פשוט. זה כמו בשיר 'תני לי דקה להתרגל אלייך שוב'".

"לחיות בצורה מאוזנת"

"אני יכולה להעריך שהמלחמה עלולה להשפיע על זוגיות במקרים של מעורבות ישירה, במקרים של זוגות שהמלחמה ממש חדרה לחיים הפרטיים שלהם, למשל המפונים, משפחות של מילואימניקים, משפחות שיש להן ילדים לוחמים בצבא, משפחות של חטופים. יש המון אנשים שהחיים שלהם לא בשגרה עכשיו", אומרת ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית, בעלת מכון דיאלוג לטיפול אישי וזוגי.

לעומת זאת, אומרת נרדי, "אני מעריכה שמי שלא נפגע ישירות, מנסה לחזור לשגרה. לכן גם הבעיות אצלו במשפחה הן בעיות שבשגרה, וזה גם מה שאני נתקלת אצלי בקליניקה. המלחמה כמובן נמצאת ברקע גם אצלם ומהווה סוג של עננה בחדר, אבל אנשים שלא חוו את השלכות המלחמה באופן אישי, המלחמה לא גרמה אצלם לבעיות חדשות בזוגיות שלא היו לפני כן. ממה שאני לפחות רואה, זוגות שלא היו בקו הראשון של הפגיעה מגיעים עם בעיות כמו שהיינו רואים גם לפני המלחמה".

"בתחילת המלחמה לא הרגשתי התגברות בפניות, כי בהתחלה כולם חיפשו את עצמם קודם כל בדברים אחרים, כולם רצו לדעת מה קורה בעולם. היו דברים קיומיים יותר חשובים באותו זמן", אומר ד"ר אורן חסון, מטפל זוגי ופרטני. "אחר כך כבר קורים דברים הפוכים ולמעשה זוגות הולכים בשני קצוות שונים. או שמתחברים יחד, כי יש עכשיו לחץ משותף, חרדה משותפת וצריך לתפקד מול ילדים או, בעיקר, צד אחד נכנס לחרדות והשני מנסה להרחיק את החרדות – ונוצרים קונפליקטים. ואז השאלה היא איך מנהלים את זה כשצד אחד בחרדות, והשני רוצה לצאת מהלחץ, להרחיק את עצמו מהחרדות".

איך זה בעצם משפיע על הזוגיות?
"כשצד אחד בלחץ או שניהם בלחץ, זה מתבטא לא רק ביחסים ביניהם, אלא גם מול הילדים. אין סבלנות, אנשים יותר קצרי רוח, מרגישים שהם צריכים שליטה, מאבדים סבלנות. כחודש וחצי־חודשיים אחרי תחילת המלחמה יש זוגות שהתחילו להבין מה קורה להם, הבינו שהם עדיין רוצים את הזוגיות והגיעו לטיפול".

על מה מדברים בטיפול?
"עם צד אחד מדברים על נושא החרדות, עם צד שני יותר על נושא של סבלנות וקבלת התחושות של הצד השני. בסופו של דבר, אין בלעדיות על מה שיקרה באמת, לא לצד עם החרדות ולא לזה בלי החרדות. בטיפול מנסים לראות איך לחיות את החיים בצורה יותר מאוזנת לשני הצדדים".

"פער בין הציפיות"

אצל חלק מהזוגות גם היחסים האינטימיים קיבלו תפנית בעקבות המצב. "ממה שאני שומעת, כל חוויית החיות שלנו נפגעת, מה שיכול להשפיע גם על התשוקה המינית. אבל זה לא קורה אצל כולם. יש גם כאלה שאצלם זה 'חיה ושתה' כי לך תדע מה יקרה מחר", אומרת לזר.

"קודם כל, צריך לחלק זאת לשניים: לכאלה שנפגעו בקו הראשון, כמו למשל מפונים או מבלי מסיבת הנובה, אל מול המעגל השני יותר", אומר ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר ראשי של הכללית מחוז דרום, מנהל המרפאה לבריאות מינית במרכז הרפואי סורוקה מקבוצת הכללית.

לדבריו, מי שנפגעו במעגל הראשון מאוד הושפעו. "רואים גם זוגות שנפרדו, כשכל אחד רצה את השקט שלו. יש גם אנשים שיש להם ממש פגיעה באינטימיות. יש אנשים עם קשיים בתפקוד המיני, בחשק, בזקפה, ברצון לקיים יחסים".

במעגל השני יותר, מציין בן ציון, ההשפעה היא פחות חריפה, אבל גם קיימת. "גם ביניהם יש שחווים ירידה בחשק מיני, אם זה בגלל שינויים במקומות העבודה, ויש גם את כל הסיפור של אלה שחוזרים/ות ממילואים. ואז למשל אין לו חשק ואילו היא רק חיכתה ודמיינה מה יעשו. פעמים רבות נוצר פער בין הציפיות. אגב, במיוחד בתקופה של תחילת המלחמה, כשאנשים רבים עוד היו בבית וגם הילדים היו בבית, היכולת לאינטימיות מאוד ירדה. גם הילדים היו ערים עד שעות מאוחרות, וגם באופן כללי האווירה משפיעה. בימים אלה הרבה מאוד פונים אלינו בנושא, אבל התורים מאוד רחוקים כי קודם כל אנחנו מטפלים במעגלים הראשונים שנפגעו".