שירלי פנקר, כבדת שמיעה, ובן זוגה ארז אברהם, בחור חירש, הם מאורסים טריים שפועלים רבות ביחד להעלאת המודעות לקהילת החירשים באמצעות שפת הסימנים.
יחד הם צילמו סרטון בשפת הסימנים, המסביר כיצד לתפעל בימי מלחמה את האפליקציה של פיקוד העורף. במקביל, צילמו השניים סרטון נוסף שבו הם מסבירים על פריט חובה שיהיה לכל כבד/ת שמיעה או חירש/ת – שעון יד שרוטט עם קבלת התראות מאפליקציית פיקוד העורף.
לאחר ששני הסרטונים הופצו בחשבונות האינסטגרם והטיקטוק של השניים ונצפו על ידי עשרות אלפי אנשים, הם פנו לפיקוד העורף בהצעה להפיץ את הסרטונים לכל הרשויות המקומיות בארץ. זאת, כדי שהרשויות ידאגו להעביר את הסרטונים בקבוצות וואטסאפ עירוניות עבור תושבים חירשים וכבדי שמיעה. בפיקוד העורף אהבו את הסרטונים, ודאגו להעביר אותם לעשרות רשויות מקומיות.
שירלי וארז הקימו לפני כשנה את סימן ש', עסק חברתי להעלאת המודעות לקהילת החירשים, ויחד הם מעבירים הרצאות על סיפור האהבה הייחודי שלהם ועל הדרך שמצאו לשלב בין עולמה של כבדת שמיעה לעולמו של חירש. השניים מעבירים יחד גם הכשרות וסדנאות ללימוד שפת הסימנים.
שירלי מספרת: "הסרטונים נולדו מתוך החוויות הקשות שלנו מתחילת המלחמה. אני נוהגת להסיר את מכשירי השמיעה של שטיינר שאני מרכיבה מיד כשאני נכנסת הביתה. לכן, בפעמים הראשונות שהיו אזעקות, ידעתי עליהן רק בדיעבד. אני במקור מירוחם, ופחות מכירה מציאות של ירי טילים ואזעקות.
"הימים הראשונים של המלחמה היו מאוד מפחידים, אז החלטנו לנסוע אל ההורים שלי לכמה שבועות. כשחזרנו לתל אביב, התחלתי להרכיב את מכשירי השמיעה מהבוקר עד הרגע שבו אני הולכת לישון. מעבר לכך, התחלנו להשתמש באפליקציה החשובה כל כך של פיקוד העורף, ובמקביל הכלבה שלנו למדה לסמן לנו מתי להיכנס לממ"ד. זה קרה לגמרי בהפתעה, כשבאחת האזעקות היא פתאום ניגשה אליי והניחה את הרגל שלה עליי וממש קראה לי לבוא אחריה והובילה אותי לממ"ד".