לאור הפערים הלימודיים שאיתם מתמודדים הסטודנטים המילאומניקים בשל הלחימה, הרימה חברת אינטל את הכפפה ועובדיה, חלקם עדיין סטודנטים בשנה ד', מסייעים בהתנדבות לחיזוק והשלמת הפערים בקרב סטודנטים להנדסה ולמדעי המחשב.
במסגרת הפרויקט עובדים בחברה לוקחים תחת חסותם מילואמניקים, ונפגשים פיזית או באופן מקוון. המיזם, שהוקם לפני כחודש, פעיל בטכניון, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן־גוריון, וכבר כולל עשרות מתנדבים. מדי שבוע מצטרפים מתנדבים נוספים על מנת להרחיב את מעגל הסיוע.
מור מיקלסון, מהנדסת בקבוצת דאטה סיינס באינטל, שמתנדבת פעם בשבוע עם סטודנט, מספרת על הקושי המנטלי בנוסף לפער הלימודי: "מילואמניקים נכנסים לכיתה ומבינים ששאר הסטודנטים כבר התקדמו בתרגילים שניתנו להם. במסגרת קורס תכנות 'פייתון' למשל, תרגילים בתכנות לוקחים כמות לא ידועה של זמן, יכול להיות יום או שבוע. זהו תהליך שיכול להיות מייאש ואינסופי.
להבין שאתה רק מתחיל ויש אחרים שכבר בתרגיל 4, מנטלית זה קשה. ישנה חשיבות גבוהה של חויית הצלחה בכניסה לתהליך. זו שנה גם ככה קשה, לא כולם באים עם רקע והיה לי חשוב להיות שם בשביל המילואמניקים, הם הרי היו שם בשבילנו".
יותם גרינברג, מילואמניק הנעזר במיזם, מוסיף: "לחזור לשגרה אחרי מילואים טומן בחובו אתגרים רבים, בעיקר מנטליים. בגזרת הלימודים זה מצריך משאבים נפשיים גדולים על מנת להצליח להתמקד ולהתפקס על החומר על אף נדידת המחשבות לימי המילואים. העובדה שיש מיזם שמצמיד לנו חונך, המסייע ככל הניתן להתגבר על הפערים הלימודיים, מעניק תחושה טובה בנוסף לסיוע בסגירת הפער הלימודי.
ה'זומים' עם מור, החונכת שלי, עוזרים לי מאוד להשלים את הפערים שצברתי בחומר במהלך הסמסטר בעקבות המילואים. אתה מגיע בפער גדול משאר הסטודנטים שהתחילו כמה שבועות לפניך, וזה גורם לך להרגיש קצת אבוד ושאין למי לפנות בכל רגע נתון. אפשר קצת לשאול פה ושם, אבל אין מי שישב איתך בצורה מסודרת. התחושות השתנו כשמור התחילה לשבת איתי על החומר, בהחלט ניתן לומר שבלעדי מור ומיזם הסיוע בלימודים, לא הייתי מצליח להשתלט".